תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן ד

שאלה אפוטרופסים אלו קנו קרקע ושטר הקנייה בשם שניהם והאחד מהם חייב עצמו למוכר בכל סך המכירה ואחר כך עמד ופרעו וכתב לו המוכר שטר התקבלתי וכתב לו באותו שטר שמידו קבל הכל אע״פ שכתוב בשטר המכר שיקבל הדמים מיד שניהם. והאפוטרופוס השני טוען כי הקרקע נקנה לצורך היתומים אע״פ שהשטר יוצא על שמו ועל שם חבירו האפוטרופוס וחזקתו שממון היתומים יבא לידו כדי לפרוע דמי המכירה. והאפוטרופוס חבירו מודה שלצורך היתומים קנאהו אם יבא לידו מעות היתומים ואם לאו שיהא שלהם ואומר לחבירו אם פרעתי הכל תן לי חלקך. אם נאמר בזה דין פורע חובו של חבירו שלא מדעתו אם לאו:

תשובה לא נתבררו דברי השאלה כל הצורך ואיני יורד לסוף דעתך במה שאמרת אם נאמר בזה דין פורע חובו של חבירו שלא מדעתו, שהרי הוא מודה שלא לצרכו קנאהו אלא לצורך היתומים ואם כן אם נתחייב זה למוכר ופרע כדין נתחייב ופרע שהאפוטרופסין הם משתדלין ברשות בנכסי היתומים לקנות קרקע ולפרוע מנכסים, ואם זה חייב עצמו בכל תבא עליו ברכה שמשתדל ומפקח ומשגיח יותר מחבירו, ולא חובו של חבירו פרע האפוטרופוס לפי דברי חבירו אלא חוב היתומים, ומכל מקום אם יטעון זה ויאמר איני חייב לפרוע משלי כלום אלא לך והפרע מנכסי יתומים או דון עמהם, הדין עמו ונאמן הוא לומר מעולם לא נתחייבת בשבילי אלא בשביל היתומים מגו דאי בעי אמר פרעתי שהרי אין לו עליו אלא תביעה על פה או אילו רצה לומר פרעתי למוכר ואין בהודאת המוכר כלום שאילו בא המוכר ותבע דמי מכירתו מזה אם טען זה ואמר כבר פרעתיך נאמן שהרי יש לו עליו מלוה על פה:

והראיה ממה שאמר פרק השותפין (בבא בתרא דף ה׳) למעלה מארבעה אין מחייבין אותו לבנותו בחזקת שלא נתן עד שיביא ראיה שנתן סמך לו כותל אחד מגלגלין עליו את הכל בחזקת שנתן עד שיביא ראייה שלא נתן. ועוד דגרסינן פרק מי שמת (בבא בתרא דף קנ״ד:) בגמרא לא כתב בו שכיב מרע וכו׳ שנינו במשנת בר קפרא הרי שהיה אוכל שדה בחזקת שהיא שלו וקרא עליה ערער ואמר שלי היא והוציא זה אונו שמכר לו השדה או שנתן לו במתנה ואמר הלה איני מכיר בשטר זה מעולם יתקיים בחותמיו ואם אמר שטר פסים הוא או שטר אמנה הוא שמכרתיה לך ולא נתת לי דמים אם יש עדים הלך אחר העדים ואם לאו הלך אחר שטרו. ואע״פ שראיתי בשם רב האי גאון שעל הלוקח להביא ראיה כל שלא החזיק בה שלש שנים. לא נתחוורו דברים אלו אלא דמי המכר כמלוה על פה הם ונאמן לומר פרעתי. וכיון שמוכר זה הודה לאפוטרופוס האחד לאחר מכירה שקבל ממנו המעות ולא מיד חבירו אינו נאמן אלא זה נאמן לומר פרעתי חלקי וכיון שכן הוא אף הוא נאמן לומר לצורך היתומים קנינו ואיני חייב בזה כלום משלי (נאמן). ומה שאמרת שנפל מחלוקת בין האפוטרופסים זה אומר הנכסים השביחו וחבירי נטל השבח לעצמו והשני כופר בכל, הדין עם זה השני והרי הוא נשבע ליתומים שלא נטל משלהם כלום דאפוטרופוס שמינוהו בית דין הוא: