תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן ב

שאלה קטן בן שמונה שנים או בן תשע שיודע בטיב משא ומתן שהיה לו קרקע שניתן לו במתנה ונתנה לראובן במתנה ואינו חוזר בו אבל רוצה במתנה. הודיענו אם יכולים קרובי הקטן הראויים ליורשו לסלק את ראובן מעל קרקע זה ולא יניחו בידו לאכול פירותיו אם לא:

תשובה הפעוטות אין מקחן מקח וממכרן ממכר אלא במטלטלין. ומתנתן ולא כלום אלא במטלטלין אבל במקרקעי אין מעשה קטן כלום ומעשיו בטלים הם מעכשיו. ולא תימא אין ממכרן ממכר שאם רצה חוזר בו אבל כל זמן שלא חזר בו ממכרו קיים אלא מעכשיו בטלים ולא עשה ולא כלום וממילא הוא בטל והקרובים או ב״ד מבטלין הדבר ומונעין המקבל המתנה מלאכול הפירות כמו שירד לשדה של קטן שלא ברשות שלא מחמת טענה. והראיה מדאמר פרק מי שמת (בבא בתרא דף קנה:) ההוא תוך זמן דאזיל וזבין נכסיה אתא לקמיה (דרב נחמן) [דרבא] א״ל לא עשה ולא כלום מאן דחזא סבר האי דקאמר (רב נחמן) הכי משום דתוך זמן כלפני זמן וכו׳, אלמא פשיטא להו דלפני זמן לא עשה ולא כלום וכל מקום שאמרו לא עשה ולא כלום או אין מעשה קטן כלום משמע דמעשיו בטלים ממילא בלא חזרה שאילו היה צריך לחזור בו היה אומר יכול לחזור בו. ואין זה צריך לפנים דאין ספק דממכרו ומתנתו בטלים לגמרי וכל זמן שהוא שותק או שהלך למדה״י או שמת אסור לאכול הפירות ומסלקים הלוקח מן הקרקע לגמרי, אבל מכל מקום אם רצה הקטן במה שעשה כלומר שתתקיים מתנתו ומתוך כך אכל הפירות אין מוציאין מידו ואפילו חזר בו הקטן אחר שאכלם אין חייב לשלם שאע״פ שהיה סבור שמתנתו מתנה משום כך היה מניחו לאוכלם והוי מחילה בטעות הא קי״ל דמחילה בטעות כי האי הויא מחילה כדאמר פרק איזהו נשך (בבא מציעא דף ס״ו:) גבי מוכר פירות דקל לחבירו דאמר רב נחמן יכול לחזור בו ואמרינן עלה ומודה רב נחמן דאי שמיט ואכיל אין מוציאין מידו, וקמפרש התם טעמא דקסבר רב נחמן דמחילה בטעות הויא מחילה וקמ״ל דמחילת פעוטות הויא מחילה דהא אסיקנא פרק הניזקין דמתנתו מתנה ומתנה ומחילה כי הדדי נינהו וכ״ש אם נתרצה בפירוש שיאכל מקבל המתנה את הפירות הרשות בידו דאילו בעי למיתן ליה פירות מי לא מצי יהיב ליה הרי בשעת לקיטת הפירות ואכילתן הוא חפץ שיטלם זה ויאכלם והרשות בידו ואפילו חזר בו לאחר שלקטן אין שומעין לו כיון שהוא בן דעת וממכרו ממכר במטלטלין וה״נ למתנתו כדאמרן ובשעת אכילת הפירות מטלטלים נינהו ונתרצה והרשות בידו ומתנתו קיימת: