תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן כג

שאלה ראובן חייב לשמעון מנה ואין לראובן כי אם שטרי חובות של ישמעאלי וכשבא שמעון ליפרע ממנו טען ראובן דכיון שאין לו אלא שטר חוב אין זקוק לפרוע ואין ב״ד נזקקין לו לפי ששטרי חוב אין גופן ממון ואין משועבדים לבעל חוב, ושמעון טוען שאותם חובות משועבדים לו ומוציאין מן הלוין ונותנים לו מדר׳ נתן ועוד שיש לב״ד לכופו למכור מאותם שטרות ויפרע לו והוא ימצא מי שיקנה ועוד שבעלי החוב שעבדו לו קרקעותיהם ונתנו לו רשות למכור בנכסיהן בלי שום אדם ויכול הוא למכור ואין בעלי חובות יכולים לבטל. השיב ראובן שאין דברי רבי נתן אלא בישראל חייב לישראל אבל בכותי שחייב לישראל לא:

תשובה הדין עם שמעון התובע שאם אי אתה אומר כן מי שיש לו ככרי כסף בשטרי חוב ואין חייב אלא מנה יאכל וחדי ולא יפרע לבעל חוב הרש שאין לו אלא אותו מנה, ועוד שאין ממש באחת מטענות ראובן, דמה שטען דשט״ח אינם משועבדים לו לא טען כדין דכל מה שיש ללוה משועבד למלוה אלא ראובן זה שמע וטעה הוא שמע שאמרתי אני שאין ב״ד מגבין שט״ח לפי שאין גופו ממון ומילי נינהו ואין בית דין עושין גוביינא במילי אבל בודאי משועבדים הם לב״ח דאי לא למה מוציאים מזה ונותנין לזה וב״ד נזקקין להוציא מזה וליתן לזה ואפילו ב״ח עצמו משועבד לו שאם רצה ליתן לו הרשות בידו וכדאמר פרק כל שעה (פסחים דף ל״א) גבי פלוגתא דאביי ורבא בזבין מלוה ואקדיש מלוה דאקשינן עלה דרבא גבו קרקע יש לו ואי אמרת מכאן ולהבא הוא גובה הוו להו נכסי דקנו יתמי ופריק התם מדר׳ נתן ואמר ליה כי היכי דמשעבדנא לאבוכון משעבדנא לב״ח דאבוכון, ואפילו נפקד רשאי ליתן לב״ח דמפקיד וכדמוכח שמעתא פרק שור שנגח (בבא קמא דף מ׳:) דגרס התם ונימא ליה אתפסתיה לתוראי בידא דלא מצינא לאשתעויי דינא בהדי׳ ומסקנא משום דא״ל כי היכי דמשעבדנא לך משעבדנא להאיך מדר׳ נתן ועוד דבלאו הכי ב״ד כופין אותו למכור מחובותיו ולפרוע לזה כדאיתא פרק החובל (בבא קמא דף פ״ז) דתנן העבד והאשה פגיעתן רעה כו׳ נתגרשה האשה ונשתחרר העבד חייבים לשלם ואמרינן עלה בגמרא ותזבין כתובתה בטובת הנאה ופרקינן טובת הנאה מילי נינהו ומילי לא משתעבדן ואקשינן אלמה לא מילי דמזדבני בפריטי נינהו ופרקינן אלא מדשמואל דאמר שמואל המוכר שט״ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ואקשינן תו וליזבין להאי דחבלה ביה דאי מחלה לגבי בעל לא מפסיד דהשתא נמי לא שקיל מידי ופרקינן לגבי בעל ודאי מחלה ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן, אלמא אי לאו דאמרי׳ הכי דודאי מחלה לגבי בעל היה כייפינן לה לזבונה וה״נ כייפינן ליה דלגבי כותי וישמעאל ואפילו לגבי ישראל דחייב לו לא אמרינן ודאי מחיל אדרבה טפי ניחא ליה לשלומי נשייה מלמחול לאחריני. ועוד דאפילו לרב פפא דאמר פריעת ב״ח מצוה ואין ב״ד יורדין לנכסיו להגבות מהן כופין אותו לקיים מצות פריעה דגרסינן פרק הכותב (כתובות דף פ״ו) אמר ליה רב כהנא לרב פפא לדידך דאמרת פריעת ב״ח מצוה אי אמר לא בעינא מאי אמר ליה תנינא בד״א במצות לא תעשה אבל מ״ע כו׳ מכין אותו עד שתצא נפשו, וה״ה וכ״ש למ״ד שעבודא דאורייתא אם יש לו מה שאין בית דין יכולין לגבות ממנו ויש לו שכופין אותו, ותו לא מידי: