עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryתשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן

תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן כד

Teshuvot haRashba Meyuchas LehaRamban 24 · תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן · free full Hebrew text

Open in the reader →

שאלה בענין אסמכתא ודינה, ונתינת טעם מפני מה אינה קונה:

תשובה מנעורי ועד עתה טרחתי להעמיד בה חזון ולא ראיתי לאחד מרבותי ז״ל דבר ברור נמלט מהקושיות והקרוב יותר הוא שראיתי דעת הרמב״ם ז״ל שאין אסמכתא בתולה בדעת אחרים כאומר אם תלך למקום פלוני או תעשה מלאכה פלוני אתן לך כך וכך שכל שאין תלוי בידו אין דעתו סמוכה בעשייתו או בבטולו ואין אסמכתא אלא במה שתולה בעצמו אם לא פרעתי מכאן ועד יום פלוני אם אוביר ולא אעביד וכן כולם, אבל כשהגיע אצל ניטין וקידושין הוצרך לומר דאין בהן דין אסמכתא בלא באתי מכאן ועד י״ב חדש וכן תנאים רבים בכיוצא בהן בגיטין וקידושין, ואם כדברי רבינו ז״ל תהיה זו מכלל אותם שאמרו הלכתא בלא טעמא, ואדרבה מן הסתם כל שמתנה בעניינה יותר חמור לו ושיש לו בה הקפדה גדולה תהא כאסמכתא יותר גדולה ויש לה השתא יותר ביטול מאם לא פרעתי מכאן עד שלשים יום שאין בו אסמכתא לבטל התנאי ובאם לא באתי יהא גט ויתקיים התנאי לגרש אשת נעורים אתמהה, ע״כ נסמכתי אני שאין אסמכתא אלא במקום שהוא כעין קנס וכן תמצאם כולם וזוהי אסמכתא שאין גומר בדעתו ליתן כן ואינו מתנה בדוקא. וכל דאי לא קני שאמרו בכענין זה הוא שאמרו ואם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא שאמרו שהוא קיים אע״פ שהוא מדרכי הקנסים תקנה הוא שתיקנו בדבר זה שלא יבטלנו דין אסמכתא והוצרכו לזה מפני תיקון העולם וסבורני שכן דעת רב האיי גאון בזו, ומה שהקשה שם (ב״מ מג:) גבי דלקני ליה חמרא אפרוותא דזולשפט דאקשינן ומ״ש מהא דתנן אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא ה״ק מ״ש דהתם תיקנו ובטלו שם האסמכתא ומ״ש דלא תיקנו אף בזו והיתה התשובה משום דהכא אפשר משום דבידו אבל הכא שאין בידו אוקמוה אדיניה ואסמכתא היא ולא קניא והיינו באם אוביר אשלם אלפא זוזי דלא משלם משום דבהכי לא תקינו ואוקמוה אדיניה וגיטין וקידושין לאו מחמת קנס גרידא הוא אלא בדוקא שאין רוצה שתתעגן ותשב לעולם או שתפול לפני יבם, ולפיכך מ״ד טעם משחק בקוביא משום אסמכתא היה מדמה אותו לעניין קנס כעין אם תקדמיה יונך ליון, וכך היה נראה לו בכל משחק שאומר אם לא אעשה כך וכך נקודות אפרע כך, ורב ששת דלית ליה אסמכתא בהא היינו משום דגמר ומקני וסבור דהוא בקי טפי וכדי שיקנה לו חבירו שאינו יודע כמוהו לפי דעתו גם הוא גומר ומקנה, ורבי טרפון סבר דאין מקנה עד שיפרע ממש שהוא מקנה מן הודאי ולא מן הספק כעניין נזירות שאין נזירות להפלאה. זהו שהסכמתי בדין האסמכתא מתוך מה שראיתי ראשונים ומתוך ההלכות שנתיישרו יותר בעיני הדרך הזו: