תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן כב

שאלה מעשה היה בראובן שהוציא עליו כותי כתב ידו שלוה ממנו מעות ועוד היה אותו שטר חתום בחותמו והמלך צוה והנהיג במדינה שיהא חותמו כשטר בעדים והעמיד הכותי את ראובן לפני שופט המדינה והגבהו ביתו של ראובן זה אחר שהכריז במדינה אם יש לאיזה אדם זכות באותו בית ולא יצא שום מערער והפקיע השופט כל זכותו שיוציא שום אדם על בית זה מיום זה ואילך וכותי זה מכר לאחר מכאן בית זה ליהודה ויהודה מחזיק בו ועכשיו בא שמעון ולוי והוציאו שטר בעדים על ראובן זה שלוה מהם ומשכן להם הבית הנזכר וזמן שטר זה מאוחר מן הזמן הכתוב באותו חתימת ידו שהוציא הכותי ובאותו שטר המכונה אין בו רק שמיטה אע״פ שעברה עליו שנת השמיטה ועכשיו הם תובעים חובם מן הבית שגבה הכותי ומכרו ליהודי אע״פ שזמן שטרם מאוחר לפי שהזמן הכתוב באותו חתם ידו אין לסמוך בו כדי לגרע כחם של אלו לפי שיש לחוש שמא קנוניא הוא שהוא עושה עכשיו ובמקום שחב לאחרים אינו נאמן וכאותו ששנינו מלוה אומר שטר אמנה הוא אינו נאמן במקום שחב לאחרים (כתובות י״ט), ודינא דמלכותא כה״ג דינא הוא והימנותא לאו דינא, העמידני על דעתך בזה:

תשובה מתוך דבריך שאתה סבור כי מה ששנינו (שביעית פ״י) המלוה על המשכון והמוסר שטרותיו לב״ד אין משמטין דאפילו במשכון דמקרקעי היא וא״כ היתה כוונתך ליתא דלא אמרינן אלא במשכון מטלטלי אבל במשכון מקרקעי משמט ואפילו ירד לתוך המשכונא ודר בה אא״כ באתרא דלא מסלקי וכדאיתא פרק איזהו נשך (בבא מציעא דף ס״ז:) ואלא מיהו אני אומר להלכה דכל שיש בה זמן בין רב בין מעט ואפילו משכנתא סתם קי״ל דסתם משכנתא שתא וקרוי אתרא דלא מסלקי:

עוד מה שאמרת שאין בדין שיזכה בו זה בחתם ידו של לוה להוציא מידי שעבוד מלוה שבשטר ואע״פ שהמלוה שבשטר מאוחר מחתם ידו של זה דדילמא השתא הוא והקדים זמנו משום קנוניא הלכך שקר הוא ודילמא גזיל את המשועבדין ובכי האי לאו דינא אלא חמסנותא, אם לדין יש תשובה וסלק מכאן הימנותא דמלכא ונחזי אנן בדינא. ואקדים לך הקדמה, אנן קי״ל כמ״ד שעבודא דאורייתא ומלוה על פה גובה מן הלקוחות אלא שהתקינו שלא לטרוף משום תקנת לקוחות משום דלית ליה קלא אבל מלוה על פה מוקדמת ומלוה בשטר מאוחרת נ״ל דמלוה ע״פ מוקדמת דיהבינן ליה דמלוה ע״פ טורפת היא ממשעבדי דבעלי חוב בשטר דהא ליכא נעילת דלת בהא מילתא דהכא והכא מלוין נינהו ויש לנו לחוש לנעילת דלת מה שאין מלוה ע״פ כנעילת דלת של מלוה בשטר, וכן מצאתיה גם לגאון רב האי ז״ל בתשובה, ואע״פ שהרי״ף ז״ל חילק בדבריו ויש לדבריו קצת ראיות מגמרין ומגמרא דבני מערבא כבר דחיתים אני בריש פרק מי שהיה נשוי:

עוד אני סבור כי מלוה בחתם ידו אין הלוה יכול לטעון פרעתי, ויש לי ראיה שלהי פרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף ע׳) גבי המפקיד אצל חבירו בשטר דאסיקנא דאינו נאמן לומר פרעתי אלא בשבועה דאורייתא, ומשום מגו דאי בעי אמר נאנסו דאי ליכא מגו לא משום דמצי למימר ליה שטרך בידי מאי בעי דבשטר בעדים בעלמא ואע״ג דאפילו בשטר פקדון אינו גובה ממשעבדי:

ועוד דאפשר לומר וקרוב בעיני דאפילו בחתם ידו אין אנו חוששין לומר נזדייף בין בסך בין בזמן ואפילו לטרוף ממשעבדי במלוה בשטר דאחזוקי אינש בשקרא למחתם בשטר לא מחזקינן דהא קי״ל דקיום שטרות דרבנן ומדאורייתא לא צריך ולפעמים העמידו אדאורייתא כגון גבי גיטין וגובין בו ולא חיישינן לומר שמא מזוייף הוא וכדאיתא אחזוקי אינשי ברשיעי ומזייפי לא חיישינן ומ״ש חתם ידו וכל מה שכתב ומ״ש שמות שני אנשים אם אנו חוששים לזה. ואינו דומה לשטר אמנה הוא זה דהתם דרובא דעלמא מקרו ואמרי אבל לחתום לא עבידי ודומה לזה קצת דריש פרק חז״ה, ואפילו יחלק בעל הדין בין חתם ידו לשטר בעדים אבל מכל מקום כבר ירד זה לבתים קודם שיבואו אלו בעלי המשכונא ומן הדין ירד שאילו הוציא הכותי שטר חובו בבית דין של ישראל היה גובה ממש ואפילו היה הלוה טוען פרוע הוא וכמו שאמרתי ותנן (ב״ב קע״ה:) הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב גובה מנכסים בני חורין וכ״ש כשחייב מודה ודחיישינן לפירעון ולקנוניא ואפילו בשחייב מודה, כדאיתא גבי מצא שטרי חוב התם הוא בשנפל ואתרע ליה, ואילו באו כולם בבת אחת לגבות מבני חרי ולא היה בהן אלא כדי שטר אחד אפשר היה לומר דמלוה בשטר יהבינן הכל שאין לזה עדים ממש ששטרו קדם ומשום אותה חששא שאמרתם, אבל היכא שקדם זה וגבה איך תוציא מידו ממונא מספק וספק ממונא לקולא ואין צריך לומר למ״ד בעלי חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה אלא אפילו למ״ד לא גבה ה״מ היכא דהוי ודאי מאוחר אבל מן הספק היאך אתה עושה שטרו של זה שכתוב בו שטר מוקדם ודאי מאוחר ותוציא ממון מזה שכבר גבה ואי אמרת יכולים בעלי השטר לטעון שמא פרע אותה המלוה כשעבר הזמן לא היא שכבר אמרתי שאפילו הלוה עצמו שטוען ברי אינו נאמן לומר פרעתי כמו שאמרתי ויכול לטעון זה שטרך בידי מאי בעי וכ״ש אלו שאין טוענין אלא בשמא:

ועוד דשאני הכא דכבר זכה מחמת שטרו וירד לביתו ומספק אל תוציאנו מביתו דכל ספק הוי חומרא דתובע וקולא דנתבע ואם יש ספק בזמן על התובע לברר שהוא קדם כאותה שאמרו בה׳ בניסן וניסן סתמא כל שכן כל היכא דאיכא הימנותא דמלכא דאינו יכול לטעון פרעתי דדינא דמלכותא דינא ויכול לטעון שטרך בידי מאי בעי דאנן סהדי דכיון דאיכא הימנותא דמלכא ואילו אפקיה בערכאותיהן גבי ביה ולא מצי למימר ליה פרעתי אף הוא אי פרע לא היה שביק שטרא בידיה דאף הוא לית ליה בשטר בעדים אף לטרוף מן הלקוחות דינו דין שאין כאן פלא שעושה חתם ידו של זה כחתם ידו של ערב דמדינא לא מהני ומשום דינא דמלכותא הוי חתם ידו כשני עדים כשרים ואפילו לגבות ממשעבדי כדאיתא פרק המביא תניין (גיטין דף י״ט:) ולא בשטרי הלואה ומקח בלבד ומשום טעמא דאי לא יהבי זוזי קמייהו לא מרעי נפשייהו אלא אפילו בשטר מתנה דלא קני אלא בהאי שטרא ולא אמרינן האי שטרא חספא בעלמא הוא כדאיתא פ״ק דגיטין (דף י׳:) וכדשמואל דאמר דינא דמלכותא דינא. ואל תתמה היאך נשמע למלך מן הדין שיאמר שיטרוף זה בחתם יד ויפקיע זכות המוקדם בשטר זה דשמא מזוייף היא ויש קנוניא, הא ליתא שאני אומר לאו מזוייף הוא וזמנו מכוון הוא, ועוד דכל שיש טעם במה שהמלך מצוה ומנהיג דבר לתקון הנהגת המדינה יכול הוא לומר ממון שראוי להיות לזה מן הדין יהא לחבירו ולא אמרינן חמסנותא הוא ולאו דינא אלא כשנוטל בלא טענת דיני המלכות וכ״ש במדינות שהארץ כולה שלו ויכול הוא לעשות בה חוקים כמו שירצה שע״מ כן הוא מחלקה להם ועל פי חקי המלך קבלוה יושביה וכל שכן כשהכריזו ויש כח למלך להפקיע ממון בכי הא דתקוני מדינה הם ואפילו ישראל תיקנו והנהיגו בו בכמה מקומות ועושים מעשה בכל יום: