תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן קפא

שאלה ערבים עלי דברי דודים, מכל מיני מגדים, בהם אשתעשע ואתעדן והם לי למסעדים, יקרו לי מכתם פז ובעיני נחמדים, ומהם תקות אנוש בימים יכלו באפס תקוה, רק להחזיק בנר מצוה, ותורה ומצוה היא שעמדה לאבותינו ולנו עת ישכבון בין שפתים. ואתה החכם אלוף ריחך נודף כבשמים ראש מאז אהבתך מרחפת על פני, ואור בהיר יאיר לנגד עיני, וזה חסדך אשר תעשה עמדי להודיעני תמיד שלומכם ואשר לכם יתחדש בתורה ואטעם אף אני במנעמיך. החכם הנכבד אמרת עם הספר כי מעשה היה בארץ השר מן ריימי׳ באל״ה ששחטו שלשה כבשים והכשירם הטבח וכל אחד מהם העלו הכותים למגדל מיד שנדבקו זה אחר זה ולא נשאר אצל היהודים אלא שלש הריאות ומקצת מן הכבש השלישי ואח״כ נמצא סרכא באחת, שאלת להעמידך על דעתי:

תשובה לא ידעתי על מה באה השאלה אם על רוב הנפרש או על מיעוט הנשאר, גם אתה החכם לא פירשת אם העלום למגדל אחר שנתערבו או אם הכוונה לומר העלום בזה אחר זה אחר שחיטה ובדיקה, וחזרתי על כל הצדדים, שאם נתערבו השלשה כבשים תחלה קודם פרישתם נראה שהם בטלים ואין לנו לאסור אותה מדין חתיכה הראויה להתכבד כיון שהן שלמים והראיה מדאמר בסוף התערובות כל הזבחים שנתערב בהם שור הנסקל או אחת מחטאות המתות כולן ימותו. ואקשינן עלה בגמרא ונכבשינהו כי היכי דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש גזירה שמא יבא ליקח מן הקבוע ולבטיל ברובא ב״ח חשיבי ולא בטלי משמע הא לאחר מיתה בטלי כדין יבש ביבש דבטיל חד בתרי. וכן היה מעשה בפני הר״ר שלמה ממונפליירא שנתערבה בהמה שנטרפה בסרכא עם שתי בהמות של היתר אחר שחיטה והתירו. וחתיכה הראויה להתכבד רבו הפירושים ואין צורך לנדון שלפנינו ובהמה שלמה לד״ה אינה נקראת ראויה להתכבד אלא חתיכה בינונית לא גדולה שבגדולות ולא קטנה שבקטנות ואין לגזור שמא יקח מן הקבוע דכיון שנתבטלו לא שייך למימר כן והראיה מדאמר לבטיל ברובא ב״ח חשיבי ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע ואח״כ אמר ונכבשינהו כי היכי דניידי ואימא כל דפריש מרובא פריש גזירה שמא יבא ליקח מן הקבוע זהו שהם ב״ח ולא נתבטלו וכ״ש לר״י ז״ל שתירץ דיש הפרש בין היכא שניכר ונודע האיסור במקומו להיכא שאין נודע וניכר. ובזה יצא לנו תירוץ למה שהקשו בתוס׳ מהא דאמר ט׳ צבורים של מצה ואחד של חמץ ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן מהי שקל היינו ט׳ חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה פירש ואתא עכבר ושקל היינו סיפא ובנמצא הלך אחר הרוב ולא גזרו דילמא אתי לקח מן הקבוע וכן דעת רבינו שמשון ז״ל ויש לו סמך מההיא דטבעת ע״ז שנפלה בק׳ טבעות וכן בכוס של ע״ז. אבל אין כן דעתי דכל שפירש ולא גזרו שמא יקח מן הקבוע אבל לכבוש ביד אסור, וכן כתוב בשאלתות דרב אחאי בסדר ויקרא. אבל כבשום לפנינו או שנתפזרו כולן אפילו בפנינו כבר נתבטל קביעותו ודוקא כשפירש קודם שנודע הטריפות במקומו דאמרינן כל דפריש מרובא פריש אבל אסור ליקח אחר שנודע האיסור והראיה ההיא דט׳ חנויות. וא״ת לדעת ר״י ז״ל דאמר דאינו נקרא קבוע אלא הניכר במקומו א״כ תקשה ליה הא דאמר פרק התערובות רב אשי אמר אפילו תימא רבנן ב״ח חשיבי ולא בטילי ולמשוך חד מינייהו וליקרוב ולימא כל דפריש מרובא פריש ואקשינן נמשוך ה״ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. לא היא דכלפי מה שאמר ב״ח חשיבי ולא בטלי ה״ל איסור קבוע לעין ומיתסר לאמשוכי ממקום קביעותו דכיון דאיכא ודאי איסור בינייהו לא אמרינן בהא כל דפריש מרובא פריש וזה מוכרח שאם נפשך לדון בתערובת דין קבוע היאך נמצא ביטול האיסורים ובטלה דין ביטול רוב דאורייתא דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ור״ת ז״ל כתב דגזירה שמא יקח מן הקבוע אינו אלא בקדשים ומשום חומרא דקדשים אבל בחולין לא גזרינן ואפילו לא כבשינהו שרי וההיא דטבעת פירוש דלכ״ע הפורשת אסורה משום דלא שייך בהו לכבשינהו דניידי. ומיהו הא קשה לי דהא אסיקנא לעיל דמתניתא משום איסורא לגבוה לא איצטריך דאמרי׳ אמר רב אשי אמריתה לשמעתה קמיה דרבי זירא וכו׳, ומסקנא דלגבוה לא איצטריך אלמא להדיוט נמי אסור ולא אמר כל דפריש מרובא פריש ואילו אית להו תקנתא בכבישה אמאי קתני ימותו איברא לא הוה שתיק תלמודא מהדין תקנתא ולימא בהדיא ונכבשינהו ונימא כל דפריש מרובה פריש. ועדיין יש להתיר אם נתערבו יחד אחר שפירשו רובן מדאמרינן פרק התערובות טבעת של ע״ז שנפלה לק׳ טבעות ונפלה אחת מהן לים הגדול הותרו כולן. מיהו בנדון שלפנינו כיון שלא נשאר במקולין אלא חתיכה אחת או כבש אחד אין להתיר ממה שהשיב רבה לרב נחמן ממתני׳ דכל הזבחים שנתערבו בהם שור הנסקל או חטאות המתות ימותו כולן א״ל רב דאמר כר״א דאמר קרב אחד מהם הותרו כולם ואקשינן והא א״ר אלעזר לא התיר רבי אליעזר אלא שנים שנים אבל חד חד לא והשיבו ר׳ ירמיה וחכמים אומרים אפילו קרבו כולם חוץ מאחד מהם יצא לבית השריפה כלומר מדברי חכמים נשמע לרבי אליעזר דיקרב ואע״פ שאין כאן אלא אחד וא״ל רבי יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא אסברה לך מאי אחד זוג אחד פירוש שנשאר זוג אחד אבל אפילו לרבי אליעזר לא סגי בחדא לעולם בעינן שישארו שנים וכן נראה דעת רש״י ז״ל אמנם הר״ם ז״ל פירש לא אמר רבי אליעזר שנים שנים כשקרב שנים שנים דכיון שכן תלינן בזו דבדידהו היה ההוא איסורא בין שעשאן בבת אחת בין שעשאן בזה אחר זה אבל כשלא קרב אלא אחד לא תלינן ולפי זה הפירוש לא נמצא ידינו ליישב אתקפתא דאתקיף ר׳ ירמיה עליה דרבי אלעזד ואפילו פירש כולן מקצתה לצד אחד ומקצתה לצד אחר המועטים מותרין מדקאמר פירשו מ׳ לצד אחד למקום אחר מותרים דאמרינן אסורה לגו רובה אשתאר ואין לחלק דוקא כשהמה נתערבו ברובה אבל בפני עצמן אסורים דכיון דאין כאן ודאי טריפה אלא ספק ובכל אחד נוכל לומר אין זה אותו שנפל ואת״ל זהו איכא למימר שמא כשר הוא וכן דעת ר״ת ז״ל בפ״ק דביצה אפילו לדעת ר״י שכתב שלא אמרו כן אלא בספק הבא מכח שתי התערובות כגון מרבוא לרבוא אפ״ה דכולן נתפזרו בכולן המועטים שפירשו לצד אחד אנו אומרין בהם כל דפריש מרובא פריש ואיסורא לגו רובא דנייד אשתאר וזהו דעת רב אחאי בסדר ויקרא אלו מערב ספק דרוסה אפילו ברבוא כולן אסורות ואי בריר כולהון לחדא דוכתא ומיעוטא לחדא דוכתא אמרינן איסורא בחד רובא איתא והנך מיעוטי שריין דדוקא בספק טריפה ואין נראה כן מן הגמרא דאפילו בודאי טריפה נראה שהדין כך ודוקא דנדו כולן אבל מה שנשאר כנדון שלפנינו שלא פירש ונולד הספק במקולין קודם שפירש אסור. אלא דקשה לי קצת מדאמר אלא אימא פירשו ארבעים למקום אחר אין אוסרות פירוש תערובתן ומשמע דהן עצמן אסורות ומה שאין אוסרות טעמא איכא דכל אחת מאותן שנתערבו דהם ס״ס אא״כ פירשו שלא בפניו דאמרינן כל דפריש מרובא פריש או שנתפזרו כולן והיינו דאמר כי אמריתה קמיה דשמואל כלומר מאי דאמרת משום ס״ס שרי אינה כס״ס ע״ז אסור אלמא טעמא דרב משום ס״ס אבל הן עצמן אסורות וכן מוכחא הך דרב הושעיא דאמר אפילו נפתחו ק׳ מהן החמשים אסורות ולא אמרי׳ איסורא ברובא איתא. אכן אם לקח אדם מן המקולין מקצת הכבש הנשאר, ונשאר ברוב של היתר הכל מותר והראיה מטבעות ע״ז לק׳ טבעות וכן כוס של ע״ז שנפל לאוצר מלא כוסות ואע״פ שלקח אחר שנולד הספק במקולין והראיות מכריעות. אכן אם לא נתערבו כלל אלא שהעלום למגדל טרם שנתערבו כולם אסורים דאין כאן רוב ולא שייך בהם ביטול. ודין ביטול נחלק לג׳ פנים, הא׳ שנתערב האיסור עם ההיתר בודאי עודנו שם וביטולו מצד שיעורו, הב׳ שלא נתערב גוף האיסור עם ההיתר אלא מצד המקום, הג׳ בספק אם נתערב בזה או בזה שנמצא שניהם בספק גוף התערובת, והדברים ארוכים ואין כאן מקומן: