תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן קכח

שאלה כל השנה אני מטריחך אלא שאני בוטח וסומך על ענותנותך המיוחדת ועל מוסרך השלם ועל השלמות שיש בך יתר גדול מכל חביריך, ואחלי גבירי מחל וסלח וראה כי גם במלאכת שמים אני עוסק וזה הדבר יחזקני ויאמצני להטריחך. דע גבירי כי יהודי אחד טבע במים שאין להם סוף זה כמה ימים והיתה לו אשה ולזמן ועדן בא ישמעאל מסל״ת ואמר שראהו על שפת הים מת והכירו ואח״כ לזמן ועדן בא ישמעאל אחר ואמר מסל״ת לא מת ואח״כ בא אחר ואמר לא מת הרי יש שנים שאמרו לא מת, וזה פשוט לחכמי עירנו שלא תנשא ואם נשאת תצא, ואני אע״פ שהראוני הדבר ברור אמרתי אגלה אזנך וכאשר תורני כן אעשה:

עוד אני שואל שתודיעני אם עד מפי עד או אשה ועבד ושפחה וקרוב נאמן להחמיר ולאסור אשה שלא תנשא ואם נשאת אם תצא כמו שהוא נאמן וכשר להתיר כדאמר בסוף יבמות (דף קכ״ב) והלכתא משיאין האשה עד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה מפי קרוביה. עוד תודיעני קציני אם צריכין שני עדים ישראלים לשני הישמעאלים המסיחים לפ״ת שלא מת שנים לכל אחד ויהיו ד׳ ישראלים או אם יספיקו לנו ב׳ ישראלים לב׳ הישמעאלים המסל״ת או אם די לנו בעדים מפי עדים, וגם כן אם אלו ב׳ ישראלים או הד׳ אם יצטרכו שלא יהיו קרובים זה לזה ואם יש אחד מהם קרוב לאיש או לאשה הודיעני אם הם נאמנים להעיד ולאסור. ועוד תודיעני אם יצטרך לקבלת העדות כזאת שלשה או אם יוכלו ב׳ לקבל, ואם השלשה או הב׳ מקבלי עדות יש להם קורבה עם העדים הד׳ או הב׳ לפי מה שתורנו אם יש רשות בידם לקבלו. ועוד הודיעני אם צריכין המקבלי עדות לפרסם בשטר מי הם העדים או די להם בסתר שיאמרו בפנינו באו ב׳ או ד׳ עדים כשרים, כל זה הודיעני. ועוד באר לנו אם אותם ב׳ הישמעאלים שאמרו שמת או לא מת אם יצטרכו להיות מסל״ת ואם יכוונו עדותם אם הוא פסול ואם לאו, ועוד באר גבירי אם לא יתבאר לנו מי הוא הקודם אם הוא הישמעאל שאמר שמת או הב׳ שאמר לא מת מה יהיה הדין ומה יעשה באשה אם תנשא ואם לאו. תראה גבירי כמה דקדוקים וכמה דברים שאלתי, אנא אם יש בהם שגגה או שלא באו לפניך כסדר, מוסרך יכסה על פשעיהם, ועל הכל תענני על כל שאלה ושאלה, ועוד אני מחלה פניך נגידי וקציני שני טופסים, מקבלת עדות מן המסל״ת שראהו שמת והכירו, והטופס השני משני הישמעאלים המסל״ת שבאו אחריו ואמרו לא מת כי שניהם אצטרך עכ״פ ולשון מקבלי העדות והיאך נעשה:

תשובה מנורת הזהב ואת הנרות הגולה ואת הכותרת, המזהיר העם החקים והתורות, מזיל הלבבות טל אורות, להחיות חומות נשברות, להאיר להם באור יקרות, יקר חפצך בעיני חביבים מעשיך כרעיוני, ואיני יגע כהשלימי חפצך לרגעי, ואיני טורח להפיק רצונך לשועתי, כי הכל מסייעים למלאכת שמים, יעמיד לבך תחזקנה ידך, חגור חרבך על ירך גבור הודך והדרך. ואמנם שאלותיך אלה גדולות ונוראות, ועוד השליח מתנודד בהתאחרו כמעט רגע להשיב להם בארוכה כפי הראוי עם מעוט הפנאי ולמען השלים חפצי אשיב עליהם כפי מה שיורוני מן השמים תשובה, כי לפי שיש בדברים אלו צדדים להקל ולהחמיר, והנני כותב ופורט לך כהשגת ידי, ומהם יתבאר לך דעתי ברוב שאלותיך. ותחלה אומר כי לא נתבאר לי היטב מתוך כתבך הלשון שאמר העד ולפני מי שאמר, ואם התירוה בב״ד מתחלה על פיו, ולפיכך אני צריך להאריך עמך ולברר לך רוב ענינים וכדי שנתבונן איך נעשה ואיך צריך לחקור אם ראה שטבע ממש ושהה כדי שתצא נפשו ולא ראהו או שמא ראה ספינה מוטרפת בים וחשבה להשבר או שראה שנשברה ספינה בלב ים כי רוב העולם קוראין לכלל הדברים האלה טביעות ואין מדקדקין בין שנשברה ספינה במקום רחוק מאד מהעיר שיחשבו הרואין שאי אפשר למי שנפל שם להנצל ולצאת אל היבשה ובין שראוהו טובע ממש וכסוהו המים ושהה עליו. ויש הפרש גדול בין זה לזה במים שיש להם סוף ואפילו אין להם סוף יש הפרש גדול ביניהם. ואם תשאלני במים שאין להם סוף מה הפרש ביניהם והלא אפילו במעיד ממש שטבע ושהה עליו כדי שתצא נפשו ולא ראהו שעלה אפ״ה לא תנשא אשתו כל שכן אם אינו מעיד שראוהו טובע ממש. דע כי במעיד שטבע ממש ושהה עליו אע״פ שלכתחלה לא תנשא אם נשאת בדיעבד לא תצא כמו שאמרו בסוף יבמות (דף קכ״א:) אמר רב אשי ש״מ הא דאמור רבנן מים שאין להם סוף אשתו אסורה ה״מ לכתחלה אבל דיעבד לא, ומ״מ מי שמתירה לבעלה בר נדוי הוא כדאמר התם בההוא פרקא ואם אינו מעיד אלא שנשברה ספינה בלבד זה אינו כלום ואפילו נשאת תצא, כי שמא נצל ע״ג עץ או קורה כדרך שנצולים הרבה פעמים ובספינה המוטרפת בים הרי הוא בחזקת קיים לכל דבר ואם נשברה נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים כמו שהוא במקומו בגיטין פ׳ כל הגט (גיטין דף כ״ח:) וזה שאתה שואל עליו עכשיו אע״פ שמעיד עליו שראהו מת ממש על שפת הים עם כל זה צריך להתיישב בו מאד ולחקור מאד מה הלשון שאמר וכיצד העיד ומתי ראהו מת אם מיד שפלטו הים או לאחר שפלטו כמו שאני כותב ומסדר לפניך בע״ה:

ודע שזה הענין של מים ושאר מקומות של סכנה כגון של מלחמה נשאל בגמרא פ׳ האשה שלום אם עד אחד נאמן בו אם לאו, ונחלקו בפסק הדבר גדולי הדורות מחלוקת גדולה, שרבינו חננאל ז״ל אומר שלא נפשטה השאלה ולפיכך אין עד אחד נאמן במלחמה ובמים אע״פ שהכירו מת. ואע״פ שאמר מת וקברתיו וכ״ש כותי מסל״ת. אבל הרי״ף והרמב״ם ז״ל אמרו שצ״ל מת וקברתיו וכן נראה ג״כ מדברי הרי״ף ז״ל, אבל אם אמר שקברו אינו נאמן דבכל מקום סכנה שדרכן של בני אדם מתים שם במלחמה ומים בין מים שיש סוף ובין מים שאין להן סוף משעה שהוא יודע שטבע או שירד למלחמה ולא שב מחשב הוא שמת כדרך שמתו האחרים וסומך על הדמיון ומעיד ואפשר שלא מת והלכך עד שיאמר בפירוש קברתיו אין משיאין אשתו על פיו ומכל מקום אם נשאת לא תצא. אבל מקצת האחרונים ז״ל אמרו שהוא נאמן באומר מת סתם, ואע״פ שאין דעתי מכרעת כן דעתי נוטה מפני שיש בזה כמה ראיות מהגמ׳ ומן הירושלמי. ומכל מקום מי יקל ראשו להקל בדבר ערוה כנגד אבות העולם אין לנו לשית לבנו אלא לדעתם ואיני מורה לך להיתר בדבר זה, וצריך אתה לדעת כי לדברי כולם אפילו עד ישראל ואפילו שנים אין משיאין אשה על פיהם במי שטבע ופלטוהו המים אלא במעידים שפלטוהו המים לעיניהם וראוהו מיד והכירוהו שאל״כ חוששין שמא בין זמן שפלטוהו המים לזמן שראוהו תפח ונתהפכה צורתו וסבורין שזהו ראובן שטבע ואינו אלא אחר וכמו שפירש בפרק האשה שלום ובפרק האשה בתרא (יבמות דף קכ״א) נמי אמרינן דהני מילי בדחזיוה בשעתיה דאסקוה אבל אשתהי מתפח תפח פירוש ואינו ניכר. עוד אתה צריך לדעת שאין נאמן אלא במסיח לפי תומו לגמרי אבל במתכוין כלל לא, כיון שמתכוין להעיד כגון שבא לבית דין ואמר איש פלוני מת התירו את אשתו וכיוצא בדברים אלו אינו נאמן כלל כדתנן פרק בתרא דיבמות (דף קנ״א:) בכותי אם היה מתכוין אין עדותו עדות ואסיקנא בגמרא בין מתכוין להעיד בין מתכוין להתיר כמו שאמרנו ולא עוד אלא אפילו שאלוהו היכן פלוני או אתה יודע מה נעשה בפלוני וכיוצא בזה והשיב מת אין נאמן דשמא מתכוין הוא לשקר והלכך אין נאמן עד שיתחיל הוא מעצמו ויאמר פלוני מת וכיוצא בו שניכר מתוך דבריו או ממעשיו שמת כדאיתא התם בגמרא ובירושלמי נמי אמרינן אמר רבי שמעון ב״ל כל ששואל אותו ומשיב זהו מתכוין אבל אם לאחר שהתחיל לומר במסיח לפי תומו פלוני מת או שבכה ומתוך כך שאלוהו היכן הוא פלוני או היאך אירע לפלוני ואומר כך וכך אירע לו הרי זה נאמן וכדאמרינן בסוף יבמות (דף קכ״ב:) פונדקית נכרית מסיחה לפי תומה היתה והא איה חברנו קא אמרי לה ועל ידי כך הגידה להם ואין זה מסל״ת ותירצו כי חזיתנהו בכיא ואמרו לה איה חברנו כלומר ששאלוה שכשראתה אותם בכתה ועל ידי כך שאלוה. ומעתה צא ולמד למעשה שלפניך אם העד הראשון אמר פלוני פלטו הים והכרתיו וקברתיו ואמר זה מעצמו קודם ששאלוהו כלל הרי זה נאמן ומשיאין אשתו על פיו אבל אם לא אמר כן אין משיאין אותה על פיו כדעת הרמב״ם ז״ל והר״ז הלוי, ואם הראשון העיד לפ״ת כראוי כזה והתירוה על פיו לינשא יש מקום לכל השאלות האחרות אשר שאלת אם תצא מהיתרה הראשון על פי השנים האחרונים והיאך הדין, והדברים פשוטים ודאי הוא שמבטלין דברי העד הראשון ומוציאין אותה מהיתרה.הראשון על פי שני הישמעאלים הבאים באחרונה שאומרים שלא מת כדרך שאמרו בפסולי עדים כגון נשים ועבדים שבאמת הולכים בהם אחר רוב דעות ושנים מהם נאמנים להוציאה מהיתרה הראשון שהתירוה על פי האחד כמו שנתבאר שם ביבמות. אלא שיש לדון בדבר לפי שיש לומר שאין אומרים כן בישמעאלים וכותים אלא כיון שהתירוה על פי כותי אחד מסיח לפי תומו אע״פ שבאו אחר כך מאה כותים בין במתכוונים להעיד בין במסיחין לפי תומם אין מוציאין אותה מהיתרה הראשון ואינם דומים לשאר פסולי עדות לפי ששאר פסולים בנשים ובעבדים ושפחות וקרובים אפילו במתכוונים להעיד ולהתיר הרי אלו נאמנים מפני שאין אנו חושדין אותם שמשקרים אלא שבשאר עדיות אינן נאמנים מפני גזירת הכתוב שפסלם וכדאמרי׳ אמו משה ואהרן משום דלא מהימני הוא, והלכך כשאחד מעיד תחילה שמת ושנים כיוצא בו מעידין אחד כך שלא מת אנו סומכים על דברי השנים ומניחין האחד כדרך שאנו עושין בעדות הכשרים שאין דבריו של אחר במקום שנים כלום אבל בכותי לאו מחמת פסול עדות בלבד אנו פוסלין אותו אלא אפילו מחמת שאנו מחזיקים אותן כשקרנים ומעידים דבר שאינו כדכתיב אשר פיהם דבר שוא ומפני כך אמרו שאין הכותי נאמן אלא במסיח לפי תומו אבל במתכוין להעיד אינו נאמן כלל והלכך כשהכותי הראשון מעיד לפי תומו תחילה שמת הרי הוא נאמן והתרנוה על פיו לינשא כדרך שבית דין מתירין לינשא על פי שנים והרי המסיח היה כשנים והלכך כששנים אחרונים אומרין אפילו לפי תומן בהפך ממה שאמר הראשון אין משגיחין בהם כלל שאין מבטלין עדות בשיחה לבד, ששיחת הראשון הרי היא כעדות של שנים ואם השנים מתכוונים להעיד אינן נאמנים כלל שאין מאמינים אותם בתורת עדות כלל, ועוד שאין הכחשה ממש בבית דין שאם באו לבית דין הרי אלו מתכוונים להעיד ואין מקבלין מהם כלל במתכוונים להעיד כמו שאמרנו. זהו דעתי בזה אלא שאני חוכך אם הדין כן אלא לזה קצת דעתי נוטה שראיתי בהם כמ״כ לרבותינו כסברא ראשונה שלא חלקו בין כותי לשאר פסולין, ולולא ששלוחך נחוץ הייתי מתבודד להתבונן בדבר זה ואנו מסכימין דעתנו לדעתם אחר שכלם מודים כן: