תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן קכ

שאלה נערה שקבל אביה קדושיה ולאחר שנתקדשה אמר אחד ששמע שקבל בה אביה קדושין מאחר והעמידו ב״ד על הדבר לחקור ולידע הדבר ושלחו ב״ד בעד המוציא הקול והשיב שאין יודע למי קדשה אביה ואין יודע מי הוציא הקול הראשון אלא ששמע כן שקבל אביה קדושין מאחר וכן שמע שר׳ פלוני שמע הדבר ושלחו אחריו ואמר שלא שמע מעולם ולא ידע בדברים אלו כלום, ונסתפק לנו אם יש לחוש אם לאו:

תשובה דבר ברור הוא שאין לחוש לקול כזה כלל ואפילו קודם קדושין וכ״ש לאחר קדושין שאין זה אלא קול הברה בעלמא כמו שאמרו בסוף גיטין (דף פ״ח:) יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת ואמרו בגמ׳ אמר עולא לא ששמעו קול הברה אלא שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסים ויוצאים ונשים טוות לאור הנר ושמחות לה ואומרות פלוני נתקדשה בכענין זה חוששין, וזהו ענין שיש בו אמתלא גדולה שהקול קול אמת וא״נ אין נרות דולקות ומטות מוצעות אלא שאומרים פלוני ופלוני הוציאו הקול ושואלים אותם מהיכן שמעתם שנתקדשה והם אומרים אני שמעתי מראובן ויאמר האחר גם אני שמעתי משמעון וחוקרים הדבר ואם ראובן ושמעון בעיר שואלים אותם ואם אומרים כן ראינו הרי זו מקודשת ואם מכחישים הדבר הזה שאמרו גם אנחנו שמענו בקול הברה אין בדבריהם כלום, ואם ראובן ושמעון הלכו להם למדה״י חוששין לקול אע״פ שהגענו לדבר ברורו, מכאן אתה למד לענין ששאלת שאין קול זה אלא קול הברה בעלמא שאינו אלא אחד ומלבד זה שאפילו לאותו קול שאמר חכמים שחוששים לו לא אמרו אלא כשהוציא הקול קודם שנתקדשה לזה ואח״כ עמדה ונתקדשה ולא חששה לקול בזה הוא שאמרו שחוששין לקול אבל אם עמדה ונתקדשה ולאחר שנתקדשה יצא עליה קול אין חוששין לו כלל לפי שאין חוששין לקול של אחר האירוסין כדאמר התם אמר רב אשי כל קלא דבתר נשואין אין חוששין לו רב חביבא אמר אפילו לקול לבתר אירוסין וקי״ל כוותיה: