תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן קיט

תשובות שאלות בענין גיטין וקדושין ויבום וחליצה, ודיני מי שכופין להוציא, ואשה שנשאת בע״א, ודין מים שאין להם סוף. ודיני נדה וזבה ואסורי לאוין וחייבי כריתות, ודין מי שאסור לבא בקהל, וכל שאיסורו איסור ערוה מדרבנן. אסדר הכל בסדר מזומן ויקל על המעיינים:

שאלה אם עבד ושפחה או אשה או קרוב או עד מפי עד נאמן להחמיר ולאסור אשה שלא תנשא ואם נשאת תצא כמו שהוא נאמן להתיר:

תשובה כמו שהכשירו הפסולים להקל כך האמינום להחמיר ועשו אותו בעדות אשה כשאר העדים הראויים להעיד בשאר העדויות, וכבר רמזתי לך זה ותנן ביבמות בהאשה רבה (יבמות דף פ״ח:) ובסוטה פרק מי שקנא (דף ל״א:) תנן רבי נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה ע״א באשה באיש הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד ואמרו נמי ביבמות ובסוטה (שם) מהו דתימא כי אזלינן בתר רוב דעות לחומרא אבל לקולא לא קמ״ל בין לקולא בין לחומרא. ובזה שני דרכים: הדרך האחד שיבא ע״א שיאמר לא מת בבת אחת עם העד המעיד שמת ואם באו כן בבת אחת אין משיאין אותו ע״פ האומר מת לפי שהוא ע״א בהכחשה וע״א בהכחשה לאו כלום הוא, וכדתניא ע״א אומר מת וע״א אומר לא מת אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת לא תנשא, ואמרו בסוטה כל מקום שהאמינה תורה ע״א הרי כאן שנים ואם בא אחד והכחיש ס״ל חד במקום שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים, ואמר עלה התם כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה, ומה שאמר בבת אחת לא כשבאים ממש בבת אחת אלא כל שבא השני קודם שהספיקו ב״ד להתיר להנשא ע״פ הראשון זהו בבת אחת, וטעמא דמלתא משום דכל הנשאת ע״פ ע״א אינה יכולה להנשא אלא ברשות ב״ד וכל שלא עמדה בפני ב״ד אין דברי העד כלום. והכי אמרינן בריש האשה רבה מדקתני סיפא נשאת שלא ברשות ב״ד מותרת לחזור לו מאי שלא ברשות ב״ד אלא בעדים כלומר דבעדים אינה צריכה ליטול רשות מב״ד מכלל דרישא ברשות ב״ד ובע״א, אלמא בע״א אינה נשאת לעולם אלא ברשות ב״ד ותנן פרק האשה שלום (יבמות דף קי״ז:) ע״א אומר מת ונשאת ובא אחר ואמר לא מת לא תצא ואמרינן עלה בגמרא דה״ק בא אחד והעיד שמת והתירוה ואחד אמר לא מת לא תצא מהיתרה הראשון אלמא אם בא קודם שהתירוה אע״פ שלא בא עמו ממש אין מתירין אותה לינשא:

הדרך השני כשבא לאחר שהתירוה לינשא דאז אין מוציאין אותה מהיתרה הראשון ואף על פי שלא נשאת תנשא וכמו שאמרנו שם פרק האשה שלום ופרק האשה שנתאלמנה ודוקא שלא בא אלא אחד להכחיש אבל אם באו שנים לבסוף אם היה העד הראשון מפסולי עדות כגון אשה ועבד ושפחה וכ״ש כותי לפי תומו אבל אם לא היו השנים האחרונים ראויים להעיד אלא מפסולי עדות כעבד ושפחה ואשה הרי אלו נאמנים יותר מן הראשון ואע״פ שנשאת תצא וכדתניא רבי נחמיה אומר כל מקום שהאמינה תורה ע״א בעדות אשה הלך אחר רוב דעות ועשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד, ואם היה עד האחרון עד כשר בישראל רחוק לא תצא מהיתרה הראשון אא״כ יהיו השנים אחרונים כשרים ראויים להעיד, אבל אין פסולי עדות ואפילו מאה מוציאין אותה מהיתרה הראשון שהתרנוה ע״פ העד הראשון הכשר, וכדאיתא בהאשה רבה ובסוטה פרק מי שקנא. זהו הענין בפסולי עדות ששאלתה. עד מפי עד נ״ל שאינו נאמן להכחיש העד הראשון ואפילו שנים מעידים מפי שנים אינם נאמנים לפי שהעד הראשון הרי הוא כשנים ואין מכחישין העדים אלא עדים ממש מפיהם ולא עדים מפי עדים אלא שאני חוכך בו להחמיר הלכה למעשה ואין מורין להקל בערוה חמורה: