תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן קיח

שאלה בענין אפוטרופים בענין החשבון, ואם כופין אותם לשבועה. ואם רואין שאפוטרופוס מעקם עליהם הדרך אע״פ שמינהו אבי יתומים אם מסלקי ליה, אם מקבלים טעותו בשביל הנשים שעכבו, ואם היתומים יכולים לשעבד עצמן נכסים שהניח להם אביהם כל זמן שהם תחת האפוטרופוס אחר שאביהם הניח ברשות אפוטרופוס זמן ידוע והם עדיין תוך הזמן:

תשובה אתמר (גיטין כ״ב:) אפוטרופוס דאפסיד אמר רב מסלקינן ליה ומשמע אפילו מינהו אבי יתומים דליכא בין מינוהו ב״ד למינהו אבי יתומים אלא שבועה. ואמרי רבוותא מגו דמסלקי משבעינן ליה אע״ג דקי״ל כאבא שאול דאמר לא ישבע ה״מ דלא אשתכח פסידא וכי לא מפסיד בטענת שמא לא משבעינן ליה בטענת ודאי משבעינן ליה. ועל כל זה מקבלים עדים שלא בפניו ממעשה דעמרם צבעא דאתו קרובים קמיה דרב נחמן אמרו והא קא מפסיד ולא אתא הוא לקמיה דהוה א״ל אימא לי היכי הוה עובדא והוא א״ל זילו אייתו לי ראיה דאפסיד ואסלקיה, משום דזכות היתומים הוא ואין לך מפסיד גדול ממי שקבל ממון בחשבון ואומר שלא נשאר לו כלום, ולשון הרמב״ם ז״ל אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים והיתה שמועתו לא טובה והיה רודף מצות וחזר להיות זולל וסובא והולך בדרכי החשד או שפרץ בגדרים ובאבק גזל ב״ד חייבים לסלקו ולהשביעו ולמנות להם אפוטרופוס כשר, וכל הדברים האלה כפי מה שיראה לדיין שכל ב״ד וב״ד הוא אביהם של יתומים עכ״ל. הנה כלל בזה כל מיני חשד שיהיה נראה בעיני ב״ד. עוד נראה מפלוגתא דרבי ורשב״ג אם צריך לחשב עמהם אם לאו ה״מ באחרונה ר״ל במה שהוציא ומזה ג״כ פלוגתא דאבא שאול ורבנן אם ישבע אם לאו וכל זה שיהיה נאמן בשבועתו, וה״מ בהוצאות בכמה שיוכל אדם לתלות שבאפשר כן הוא אבל אם נודע בודאי שקבל מאבי היתומים הון רב ואומר עתה שלא נשאר כלום לא יהיה נאמן בשבועה אלא ודאי איתיה בתשלומין ממעשה דההוא בקרא דאמר התם נימא ליה לאפוטרופוס זיל שלים אמר אנא לבקרא מסרתיה ש״מ דאי ליכא בקרא חייב בתשלומין, ומה שטוען האפוטרופוס שהנשים עכבו בידן הנכסים בשביל פרנסתן אינה טענה שהנכסים בכל מקום שהם בין ברשות אפוטרופוס בין ברשות היתומים משעבדי הם למזון האשה והבנות, הגע עצמך שהגדילו היתומים ותובעים לאפוטרופוס שיחזיר להם עזבון אביהם היאמר האפוטרופוס שלא יחזיר מפני שיש אשה ובנים שנזונים ומתפרנסים בתנאי כתובה או שיש ב״ח, זה לא נמצא בשום במקום אלא חייב להחזיר להם והם יפרעו חובות אביהם, ומספר הצוואה נלמוד שצוה שאם ימות אחד יתחלק חלקו וינתן בין היורשים, הנה אמר שיתן לכל אחד חלקו היאמרו הנשים שישאר הממון ביד האפוטרופוס ולא יקיימו דברי המת. עי״ל שאחת מן הנשים לפי מה ששמעתי שקבלה מקצת כתובה ואם רצו היורשים להשלים לה כתובה אין לה מזונות דמה שארז״ל מקצת כסף ככל כסף דהיא נזונת בשביל מה שנשאר דוקא כל זמן שלא ירצו היתומים להשלים לה הנשאר מכתובה אבל אם ירצו היתומים לפרוע לה הנשאר אינה נזונת ואינה מתפרנסת כיון שכבר קבלה קצת, וזה החלוק בין אלמנה שקבלה קצת מכתובתה ובין אלמנה שלא קבלה כלל מכתובתה:

עוד שאלת אם יכולין היתומים לשעבד נכסים שהניח להם אביהם כל זמן שהם תחת אפוטרופוס, מלשון הצוואה תוכל ללמוד דבר זה שצוה שיהיה הממון ביד אפוטרופוס עד שיהא בן כ״ה שנה ובתוך הזמן שלא יוכל לעשות דבר היורש, א״כ מה ששעבד עצמו תוך הכ״ה שנה אינו כלום אא״כ עשה ברשות אפוטרופוס אבל שלא ברצון אפוטרופוס אין כח בידו והשעבוד ההוא כחרס הנשבר אפי׳ אחר שיעברו הכ״ה שנים אחרי שנעשה בעודו ת״י אפוטרופוס. עוד נלמד מלשון הצוואה שצוה באלו הנכסים שיהיו ביד אפוטרופוס עד שיהיה בן כ״ה נראה שכל האפוטרופסות תלוי בבן לפי שנתן לשנות הבן קצבה ולא דקדק בבנות א״כ אחר שמת הבן קודם הזמן נסתלק האפוטרופוס ואין לו להחזיק בנכסים מצד צוואת אביהם. עוד יש דרך אחרת שיכולים לסלק אפוטרופוס אפי׳ תוך הזמן שעשאו אפוטרופוס אבי היתומים הואיל ומת אחד מהיורשים בטלה אפוטרופסות, ממה שכתב הרמב״ם ז״ל האחים או שאר יורשים שלא חלקו ירושת מורישם אלא כלם משתמשים בה יחד הרי הם בשותפות לכל דבר. וכתב במקום אחר אחד מהשותפים או מהמתעסקים שמת בטלה השותפות או העסק אע״פ שהתנו לזמן קבוע שכבר יצא הממון לרשות היורשים, וכזה הורו כל הגאונים:

סליקו תשובות דיני ממונות מהרב רבי שלמה בן אדרת: