תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן קי

שאלה שט״ח שאחד מעדיו והלוה והמלוה קרובים בנשותיהם וכגון שהאחד נשוי לדודה של אשת השני, כשר או פסול, ואת״ל שהוא פסול יש לו דין מלוה ע״פ או לא ואם הלוה מודה בעיקר המלוה יש לו דין שטר לעניין שבועה והרי הוא כע״א בשטר וקם לשבועה, או לא:

תשובה דע ששנינו פרק זה בורר (סנהדרין דף כז:) בכל הקרובים הפסולים להעיד גיסו וחורגו לבדו ושנינו בברייתא רבי אומר גיסו לבדו כלומר שאין לו חתנים ואע״פ ששאר הקרובים בניהם וחתניהם פסולים ואיפסיקא הלכתא בהדיא בגמ׳ כרבי יוסי והשוו כל הגדולים שאפילו חתנים מאותה אשה כשרים, ולזה הסכים רב האיי ז״ל והראב״ד ז״ל והרב בעל העטור ז״ל ואף הרי״ף ז״ל נראה באמת שהוא מודה בחתנים ואע״פ שחלק עם הגאונים ז״ל בבנים. ואלו העדים שהאחד נשוי לדודתו של אשת השני נמצא שזה השני חתן גיסו של מי שנשוי דודתה וכשרים הם לעדות זה לזה ונמצא השטר כשר ואע״פ שאין כן דעת הרמב״ם ז״ל, אבל בכל שאר הפסולין זה לזה מחמת, שאר הקורבות לפי הפוסלות לעדות אם חתמו בשטר אחד כשר או שנמצא אחד מהם פסול בעבירה מן העבירות הפוסלות לעדות עדותם בטלה לגמרי ואין לעשות מעשה ע״פ אותו שטר ואין קם אפי׳ לשבועה, אף לכשתמצא לומר שע״א בכתב זוקק לשבועה, לפי שהרי שטר זה כמו שאין בו עדות כלל שעדותה בטלה היא לגמרי.

וכדי להתלמד במקום אחר יש לכם לדעת שע״א בכתב שאין חתום בו אלא הוא לבדו אינו זוקק לשבועה לדעת הירושלמי שהרי שאלו בירושלמי (כתובות פ״ב) ע״א בכתב זוקק לשבועה או אין זוקק לשבועה ותמהו אחד בכתב כלום הוא והשיב תפתר שהיו חתומים בו שנים ומצאו לקיים חתם ידו של אחד ולא מצאו לקיים חתם ידו של שני וכדעת מקצת הראשונים ז״ל ריש גט פשוט, ומיהו אפשר לומר שהוא קם לשבועה ממה שאמר בגט פשוט (דף קס״ה:) שלחו לו לרבי ירמיה ע״א בכתב וע״א ע״פ מהו שיצטרפו ושלח להו איני כדאי שאתם שלחתם לי אבל כך דעת תלמידכם נוטה שיצטרפו אלמא ע״א בכתב מועיל ועדותו עדות כאילו העיד ע״פ והלכתא כר׳ ירמיה ומ״מ לד״ה משביעים אותו שבועת היסת וזה פשוט ואם הלוה מודה שהוא חייב לו אינו צריך שאלה וגובה הוא מבני חרי ואינו גובה ממשעבדי, וזה פשוט: