תשובות מהר"ם, דפוס לבוב תמו

ל מרדכי שם. ואם ישראל חייב לעכו"ם מעות ודחק אותו לפרוע ומסר לו ערבונו ללוות מה שירצה והלך העכו"ם ולוה מישראל אחר ולבסוף כשבא ישראל לפרוע לפדות ערבונו מן העכו"ם א"ל צא ופדה ערבונך מישראל חבירך אסור לקבל ריבית מישראל זה שהרי לצורך ישראל הלוום שהרי ע"כ היה לו לפרוע לעכו"ם ודמי לשולח את העכו"ם להלוות מחבירו בריבית דאמר לעיל דאסור ה"נ לא שנא דודאי אסור אבל ישראל השאיל ערבונו לעכו"ם ומישכנו ביד ישראל ברשות לצורך עצמו ואח"כ לא פדה העכו"ם ערבונו לפי שהוא אנס והלך הישראל בעצמו ופדאו מותר לישראל לקבל ריבית מישראל דהוי כמוכרו לו אבל כשישראל חייב מעות לעכו"ם ונתן לו עליהם משכון התם ודאי לצורך ישראל לוה אע"ג דאין שליחות לעכו"ם נר' דאסור כיון שמיד הישראל בא הריבית: