תשובות מהר"ם, דפוס לבוב תמה
Teshuvot Maharam, Lemberg Edition 445 · תשובות מהר"ם · free full Hebrew text
Open in the reader →ה מרדכי ב"מ פ"ה סי' של"ז של"ח. והובאה גם בספר תמים דעים להראב"ד בסי' קנ"ח בשם ריב"א מסי' זה עד סי' ת"ן מעט יותר באורך. מצאתי פיסקי מורי' רבי' בשם ריב"א הלוי תניא (תוספתא ב"מ פ"ה.) ישראל שאמר ו צ"ל לעכו"ם. צא והלוה מעותי בריבית אסור ומשמע משום שאסור לישראל לשלוח עכו"ם שילוה לו מעות מישראל בריבית דהכל טעם אחד אבל אם ישראל ז צ"ל אמר להעכו"ם צא ולוה מן העכו"ם והעכו"ם לוה מישראל מספקא לן אם מותר אם לאו ורבי' גרשום פסק שאם אמר העכו"ם לישראל צא ולוה לי מעות מישראל חבירך שמותר לעשות כן כדתניא בתוספתא (שם.) עכו"ם שאמר לישראל צא והלוה לי ח צ"ל מעותי. מעות בריבית לישראל ט ט"ס הוא. דכי מיתר דהוי שלוחו של ישראל הלוה ואין כאן ריבית ומ"מ תניא בתוספתא דאסור לעשות כן מפני י צ"ל מראית העין. ומ"מ נהגו העם היתר בדבר ולפי מה שנהגו אם לוה ישראל מישראל חבירו לצורך עכו"ם וקצב עם העכו"ם בריבית ביוקר ועם ישראל המלוה בפחות ולאחר זמן כ צ"ל פדה. יפדה העכו"ם העירבון ונותן לישראל ביוקר נר' שכל המותר לישראל הלוה ויש להחזיר העירבון בע"כ אבל אם קצב עם חבירו ביוקר והעכו"ם אלם נר' שלא יתן הישראל מכיסו כלום שהרי על דעת העכו"ם הלוה ואם חושדו שקיבל מן העכו"ם יותר ישבע שבועה ויפטר: