תשובות הרא"ם חלק ג צח

אשר שמענו שמעם שהמנהג להיפך ואם כי מילתא דלא שכיחא היא להשיא לקטן מ"מ זה ערך שמונה עשר שנה ואח"כ ערך שמונה שנים שהי' רעש בעניני נשואין והשיאו קטנים וקטנות וחזרו וקדשו לאחר שהגדילו ולא חילקו בין אם הי' הכלה קטנה ג"כ או לא, ולא מבעי' לשיטת מר דגם קטנה לא מקרי תלי במעשה וכמו שהוכיח מדעת הרשב"א אבל בלא"ה הרי המנהג שהקטנה בעצמה מקבלת קדושיה במעמד אביה והוי כאומר באי וקבלי קדושיך וא"כ במ"נ מקודשת לכשיגדיל הוא כמו בחסרן ליד האב שכתב מר רק דהוי קשיא לי' שמא כשיגדיל הוא תגדיל גם היא ושוב לא יועיל קבלת אביה ביון שהיא עכשיו גדולה ולא נשתעבדה כיון שלא בא לידה אבל היכא שבא לידה בשליחות אביה מקודשת ממ"נ וזה ג"כ השגה על מה שרצה מר ליישב דברי הרשב"א בדף ל"ד, והנה נעשו כמה מעשיות כאלו וכן פה קהילתנו נעשה מעשה ועוד בשאר קהלות, ואעידה לי עד נאמן לפי מה ששמעתי הלא הוא ידיד נפשי חביבי כבוד חתנו נד"ז הגאון מו"ה יוסף נ"י שנעשה מעשה כזה בק"ק סקאהל בפניו וע"פ וא"כ איכא ראי' להיפך, וגם בנידון זה שאנו דנין עליו שמעתי מהרב השואל סיפר פה לפני הרבה אנשים לפי תומו שאבי הריבה הי' מחזר לקדשה שנית ולעשות משתה לכל הקרואים אבל לא אסתייע מילתא זמן השמים עכבוהו ומה דעבדין מן שמי' לטב. גם מ"ש שאם יבוא ויהי' לו שערות אמרינן למפרע הוא גדול כבר כתבתי בתשו' דדעת הרשב"א והרשב"ץ אינו כן וא"כ אם לא יהיה רק איסור דרבנן כיון שהוא שעת הדחק נוכל לסמוך. עליהם, וכבר צדדתי להיתר בתשובתי אף לדעתם: יש עוד תשובות בענין זה בין הגאונים הללו ותמצאם להלן דף מ"ח ע"ב

סימן לד

ב"ה

כתבו בני הרב מוהר"ר שמואל נ"י ובן אחי הרב מוהר"א זלמן נ"י בתשובה אהך התירא דאתתא דדברי הרא"ש בתשובה הם תמוהים במה שהביא ראי' מהך דכתובו' חצר דידי' לנשואין אלמא חזינן כשמהלכין יחד בדרך ונכנסו לחצר יחד חשיב היחוד כביאה והרי היא כאשתו כנ"ל, ובאמת אין וה ענין כלל לכאן דשם מיירי דהיחוד לבד הוה כנשואין אבל הכא ביאה ממש בעינן אלא דאמרינן הן הן עידי יחוד כו' עוד כתבו שמן התימא על הב"י שלא הזכיר שהרא"ש חולק עם הריב"ש שכתב הב"י בסי' מ"ה בשם הריב"ש ומה שטענת מן היחוד שהי' לשם קידושין גם לזה אין חוששין דלא אמרו הן הן עידי יחוד כו אלא במגרש מן הנשואין אבל מן האירוסין שאין לבו גס בה אין היחוד ראי' שבעל הרי מבואר דס"ל דאף בלא נתגרשה לא אמרינן בארוסה דהיחוד כביאה עכ"ל ומה שנלע"ד לפרש דברי הרא"ש דהוי קשיא לי' כיון דמיירי שהלכו בדרך ארעי ובמקרה נכנסו לחצר דידי' ללון מהיכא תיתי נימא שכונתן הי' לשם נשואין אלא ודאי דאמרינן הן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והבועל ארוסתו הי' לוקה ובודאי בהיתר עשה כיון שהי' יכול לעשות בהיתר ובודאי לשם נשואין נכנס

ומה שהקשו על הב"י דאמאי לא כתב הב"י דהרא"ש חולק על הריב"ש צריך אני לבאר מלבד כי מלשונכם אני למד דנראה דהרא"ש מיירי בביאה שאחר אירוסין והריב"ש אף שכתב דמן האירוסין אין לבו גס אין כונתו אחר אירוסין דהרי לא מיירי כלל מזה רק בפנוי' גמורה אמנם אף לפי דעתיכם בכונת הריב"ש נלענ"ד דאינו חולק כלל על הרא"ש ואדרבא על הרשב"א חולק דהרי הרא"ש מיירי בנתייחד בביתו והריב"ש מיירי בבית חמיו, אמנם מלבד מה שפירשתי בדברי הרא"ש יש לחלק בפשיטות שכל שהיחוד בביתו הרי הוא חופה וא"כ הוא נשואה ולכך שפיר שייך לומר הן עידי יחוד הן עידי ביאה דודאי בנשואה אין לחלק בין אם היתה נשואה מכבר או מקרוב אבל בנתייחד בבית אחר הרי היא עדיין ארוסה ודוק. ובזה יש לכוון לשון הרא"ש בקצרה ודוק היטב, ועפ"ז יש לעיין בדעת הרשב"א דהרי מבואר בנתייחדה בחצר דידי' אמרינן ודאי לשם נשואין נתייחדה וא"כ ודאי בגט ישן כזה אסור לגרש עיין בגיטין דף כ"ו ע"ב וביבמות דף נ"ב ובתוספות ובש"ע אה"ע סי' קל"ב אלא ודאי הרשב"א מיירי בנתייחדה ברשות אחרים ואעג"ב דאמרינן הן עידי יחוד הן עידי ביאה מ"מ ודאי לא בעיל לשם נשואין דאין דרך לנשוא אשה ברשות אחרים כמבואר ברשב"א ור"ן בכתובות גבי חצר של אחרים וא"כ הריב"ש חולק על הרשב"א לפי דעתכם אבל על הרא"ש אין הכרע כדכתיבנא אבל גליתי את דעתי בדעת הריב"ש דגם הוא אינו חולק רק דקרא למשודכת ארוסה בלשון מושאל כמבואר בגופא דהריב"ש יעו"ש

סימן לה

תשובה להרב דק"ק בראד

ראיתי לישא וליתן בנידון זה בשני ענינים אתת בהעדאת העדים ושנית מבד הודאתה ואם הודאתה הודאה אם נאמנת באמתלא ואם נימא דאמתלא מהני אולי יש רגלים לדבר ואפשר דברגלים לדבר לא מהני אמתלא ואי נימא דמהני אמתלא אם האמתלא היא טובה או רעה בעיני אדוני', והנה ראיתי שהגאון הנ"ל האריך להוכיח דאמתלא מהני אף ברגלים לדבר ודבריו א"צ חיזוק אבל כי היכא דלא אימא מילתא בלא טעמא אבאר קצת וזה לי כמה שנים שהארכתי בתשובה לבאר זה אבל היות אין הזמן מספיק אבא בקצרה וגם אין ביהמ"ד בלא חידוש, והנה מדברי התוס' פרק אעפ"י ד' ס"ג נראה לכאורה: דאמתלא לא מהני ברגלים לדבר שהרי תירצו דמיירי בשותקה ואח"כ נתנה טעם לדברי' משמע אבל באמרה טמאה לא מהני אמתלא וכן הוכיח פ"י בתשובתו חלק אה"ע סי' א' ואין לדחות דמש"ה לא מהני הכא אמתלא לשיטת תוס' דהוי כאשה אומרת לא מת דלא מהני אמתלא כמבואר בתוס' יבמות דף ק"י וה"נ דכותי' דהרי אסורה מחמת סתירה דז"א דהרי בארכס אינה אסורה משום סתירה ואף דבשותקת אסורה היינו מטעם דהוי כהודאה כמבואר ברא"ש ביבמות וממקומו הוא מוכרח דהרי לא הוי קשיא להו להתוס' באירכס ואומרת טמאה דלתסר רק מטעם דשויא חד"א הא לא"ה לא הוי קשיא להו ולא מידי מטעם סתירה לחוד לתסר וגם א"ל דמטעם זה דמי לאומרת לא מת משום דמהימנא מטעם מיגו דהרי גם באשה שאמרה וא"א אני מהני אמתלא אע"כ דוקא היכא דבלא דיבורה אסורה לא מהני אמתלא אבל מה שנלענ"ד ליישב ולהביא דאי' מדברי תוס' עצמן להיפך דנראה דתוס' ס"ל דבנותנת אמתלא אף בלא ארכס שריא משום דודאי אין אוסרין על היחוד רק מטעם דאמרה טמאה אני לך ורגלים לדבר שוי' חד"א ולזה מהני אמתלא, וראי'