תשובות הרא"ם חלק ג צו

שמא הזמין עדים כיון שאין עדים לפנינו והיא אומרת קדושין דשמא כיוון שיחולו לכשתגדיל ואם בעל בלא עידי יחוד הוי ודאי קדושין למפרע דלא בעיל בעילת זנות ובודאי כיוון מתחלה שיחולו לכשתגדיל ובקידש בעידי יחוד איכא ראי' להיפך שלא קידש תחלה דהרי ייחד עתה עדים לקדשה עכשיו, ע"כ תורף דבריו. והנה באמת לולא דברי מעכ"ת הקדושים דרב גוברי' הוא הי' קשה מאד בעיני לפרש הסוגיא ודברי הרי"ף ולבנות יסוד ע"ז מה שלא הבינו כן כל הראשונים והאחרונים שהרי הראב"ד והבעל המאור שהשיגו על הרי"ף והרמב"ן והרשב"א שיישבו דבריו והרא"ש שהביאם והרא"ה והג"מ והריב"ש והטור והב"י שכתבו דבעינן עידי יחוד דוקא וכן רש"י ותוס' ונ"י כאשר יתבאר לקמן, ודאי לא פירשו כן, אבל מלבד זה צ"ע טובא היאך אפשר בקטנה שהגדילה ולא נבעלה הוי ספק קדושין הא הני קדושין בלא עדים דהרי אין העדים יודעין כוונתו לא מבעיא לשיטת מור"ם מרוטנבורג אלא אפי' לשיטת ר"ת שהביאו הרשב"א בספק קרוב לו דהוי ספק קדושין דהתם שאני שאם הי' קרוב לה הרי ראו עדים הקדושין אבל הכא אין העדים יודעים כלל כוונתו אפי' בבעיל אח"כ יש לעיין אם לא בעל בפני עדים שראו הקדושין ומכ"ש אם אין העדים יודעים מהבעילה, וקצת הי' נראה לומר דהוי חצי דבר אבל י"ל דעידי בעילה הוא רק גילוי מילתא ואפי' אם אותן עידי הקדושין ראו הבעילה עדיין יש לעיין לשיטת המבי"ט דס"ל אם פני הכלה מכוסין הוי קדושין בלא עדים וכן משמעות הב"ש גבי ספק שמא ש"פ במדי. אמנם באמת בזה דבריהם תמוהים והארכתי במקום אחר, אבל עכ"פ היכא דלא בעיל כלל ודאי הוי קדושין בלא עדים, ועוד נ"ל לשיטת מר אם נתייחדו בפני עדים שלא הזמינן בפירוש לשם קדושין לכאורה אין כאן קדושין כלל שאין שום עדים יכולים להעיד על הקדושין אם כיון מתחלה שיחולו קדושין הראשונים או קדשה עתה בביאה זו בפני עדים הלל וא"ל דבאמת אם לא הזמין עדים מההכרח זה עצמו שלא יהי' קידושין בלא עדים ויהי' בב"ז ודאי הי' כוונתו תחלה שיחולו קדושין הראשונים דאם הי' רוצה לקדשה עתה הי' מייחד עדים כדי שיהיו קדושין בעדים ולא יהי' ב"ו דא"כ פלוגתא דרב ושמואל דעיקר פלוגתייהו אם קדשה עתה כמבואר ברש"י וכל המפרשים ע"כ מיירי בהזמין עידי יחוד וא"כ בהא לימא שמואל דעושה ב"ז וגם לפ"ז נראה דיש לעיין בנ"ד דאין עדים לפנינו שהזמינם לשם קדושין והיא גם היא אומרת שלא נתקדשה אף דנכנס בגדר ספק שמא בעל מ"מ אינו נכנס בספק לא קדשתני ואי משום ההכרח דלא בעיל ב"ז א"כ י"ל שקידשה מתחילה שיחולו הקדושין ולא שנחוש לעדים שאינם לפנינו ובלא"ה צ"ל כן לשיטתו ואין להאריך וא"כ אין בנ"ד רק ספק ואין להסתפק שמא קדשה בעדים ומכ"ש לשיטת המבי"ט דס"ל דפני הכלה הוי קדושין בלא עדים (אמנם באמת דבריו בזה תמוהין והארכתי בעניני' אלו במקום אחר)

ועוד לפ"ז אם נתייחדו בפני עדים שלא הזמינם בפירוש כ"ש שאין כאן קדושין כלל שאין שוב העדים יכולין להעיד על הקדושין אם כוונתו היה על קדושין ראשונים או קדשה עתה. (וגם הי' מקום לעיין קצת אם בעיל הוי חצי דבר דעידי בעילה צריכין לעידי קדושין ועידי קדושין צריכין לעידי ביאה אבל יש לדחות דעידי ביאה אינו רק גילוי מילתא)

כג) גם מ"ש בכוונת רבין לדעת רש"י ותוס' דלכך בלא בעיל אפי' ספק לא הוי משום דלא ניחא להו לא נתרצית וכו' ובזה פירש כוונת רש"י במ"ש ולא סמכה, צל"ע דהרי רש"י ותוס' ס"ל באמת דאפ"ה בריכה גט מדרבנן כמ"ש התו' כאן ורש"י בכתובות ונדה וא"כ מאי תקנה בזה שלא נתרצית והדר הו"ל למימר דהוי ספק קדושין כמ"ש מר בעצמו עכשיו דאיכא חר"ג ות"ל דרש"י ותוס' ס"ל דעכ"פ צריכה גט מדרבנן, ועוד דלרמב"ם לשיטת מד ודאי צריכה גט מדרבנן וא"כ לא איכפת לה אם לא תתרצה ובודאי תתרצית והדר הו"ל ספק קדושי דאורייתא ומה דחה רבין דברי רב ששת דאי לדחוי' לדרב ששת בלא"ה נדחה ולדינא אין נ"מ דודאי הוי ספק

נד) ועוד דבכל דוכתא אמרינן גברא מידק דייק ואתתא בכל דהו ניחא לה והכא נימא להיפך דאיהי עדיף מני' דאפי' ספיקא ליכא

כה) צ"ע דנראה דמר גריס ברש"י לא סמכה דעתה בה"א לבסוף וקאי על האשה ובספרים שלפנינו הגירסא סמכא אדעתא באל"ף ונראה דקאי על המקדש כאשר יתבאר, וגם יש לדקדק דבגמרא הגירסא דאמר ולדבריו יש לגרוס דאמרה

כו) וגם תקשי על רבין למה האריך כ"כ לומר האי מילתא דקטנה מתלי תלי וקאי כאלו חדש דבר בפירוש הברייתא והול"ל בקיצור לא כשבעיל ולדחויי לדרב ששת ואני רגיל לפרש הסוגיא בפשיטות דרב ששת רנה לפרש הברייתא דקתני קדושי קטנה תלויין היינו, לענין חלות הקדושין עצמן ולכך פירש דתלויין עד שתגדיל ואז יחולו דכן משמעות תלוין אבל רבין דדחה דברי רב ששת ולא ס"ל דקדושין גדלו בהדה והוי קשי' לי' לישנא לקדושין תלוין לכך פירש דאין הכוונה על גוף חלות הקדושין רק הכוונה דתעשה הקטנה תלויין אם יתקיימו וזה מדוקדק בלשון רש"י דאמר איהו עדיף כו' הכוונה דלכך לא סמכה דעתא דמקדש והמעשה תלוי' דהוא אומר שהיא חושבת שיכולה לצאת במיאון ולכך לא סמכא דעתא וקרי לי' מעשה קטנה תלוין כך הייתי רגיל לפרש, אמנם עכשיו שאני רואה מר מדקדק לשון סמכא דעתא דלי לי חספא ואשכחנא מרגניתא תותי' בכוונת רש"י דבזה יש לחלק בין קטן לקטנה דבאמת גם קטנה מקרי דשלב"ל רק דס"ד הואיל והיא מקודשת מדרבנן סמכא דעתא, ובב"מ דף ט"ז מבואר היכא דסמכא דעתא קני אף בדבר שלב"ל ולזה משני רבין דגם הכא לא סמכה דעתא משום דיכולה לצאת במיאון ולכן לא בעיל דהוי דבר שלב"ל, ובזה מיושב מה דפסק הרמב"ם לאחר שיחלוץ יבמתך הוי ודאי קדושין דכיון דהשתא הוא ספק קדושין סמכא דעתא ויכול לקדשה שיהי' עכשיו ויגמרו אח"כ וא"כ הוי בידו לקדשה. גם מ"ש דרש"י נדחק ליתן טעם אמאי נערה אינה ממאנת, צל"ע, ולשיטת מר מי ניחא דאכתי תקשי לר' יהודה דס"ל עד שירבה שחור אע"כ צ"ל כפירש"י וא"כ מה לנו לעשות פלוגתא בין ר"מ לר' יהודה בטעם דנערה אינה ממאנת. גם מ"ש מר דלפי מה שפירש הרשב"א והראב"ד ור"ה י"ל דבלא בעיל הוי ספיקא הנה ברשב"א ורמב"ן מבואר להיפך דלדעת רבין נראה דאפי' מדרבנן אינו צריכים לדעת הראשונים, ויותר מזה צל"ע דהנה מרא דהאי סברא דגדלי קדושין ולא הוי דשלב"ל הוא הרשב"א והנ"י ורש"י בדף ל"ד והנה כולן שוין לטובה אף לדעת מר דלמסקנא לא חיישינן לה דהרי ברשב"א מבואר בהדי' במקומו דלדעת רבין כנ"ל והנ"י והרשב"א כתבו הטעם דגדולה אינה ממאנת משום דמחלפי כמ"ש מר. וא"כ מבואר דלמסקנא לא. ס"ל סברת מר, ועוד דרש"י פירש בסוגיא זו בכל המקומות דבבעיל מקדשה עכשיו ולמה לי' לדחוקי לאוקמא לימא כפשטי' בבעיל לחוד והקידושין הם למפרע, וכן מבואר בתשובות הרשב"א בכמה מקומות

כז) תו צל"ע לדעת מר דאף למסקנא בבעיל בלא עידי יחוד הוי ודאי קידושין למפרע