תשובות הרא"ם חלק ג צה

אם הוא מדאורייתא או מדרבנן עכ"פ הקדושין חלין מעכשיו והיא קנוי' לו. וראי' לדברינו ממ"ש הרמב"ם האומר הרי את מקודשת לאחר שיחלוץ לך יבמך מקודשת כיון דיכול לקדשה עתה קדושי ספק ופירש הכ"מ דהוי קדושי ודאי כיון דיכול לקדשה עתה מספק, והנה הרמב"ם ס"ל ספק דאורייתא מדרבנן לחומרא ואני רואה הדברים ק"ו דאפי' מאן דפליג התם וס"ל דספיקא הואי היינו משום דעיקר הקדושין הם מספק אבל הכא הם קדושי ודאי דרבנן (ולע"ד יש ליישב בזה דברי הרמב"ם גבי שפחה חרופה דיש לחלק בענין זה בין אם אנו דנין אם צריכה קדושין מחדש ובין אנו באים לדון אם קדש' אחר אי תפסי בה קידושין וגם בזה יהיו דברי הרמב"ם שם בתיבות כמו קדושי קטנה מדוקדקים היטב והוא כדמות ראי' לדברינו ואכמ"ל), וכן נראה מלשון מוהר"ם במרדכי הנ"ל שכתב דקטן אין לו קדושין לא מדאורייתא ולא מדרבנן לכך הוי דשלב"ל

טז) ועוד נלע"ד דכ"ש לשיטת הרמב"ם דכתב דלהכי קטנה אינה עושה שליח לקבלה משום דאין עדות לקטן וא"כ בפשיטות יש לחלק בין קטן לקטנה דכיון דקדושין בעי עדים וא"כ בשלמא בקטנה שנתקדשה שיחולו לכשתגדיל אף דאין עדות על הקטנה מ"מ כיון דלא בעינן רק הסכמתה ורצונה וכיון שהיא עכשיו מרוצית וגם אחר שהגדילה אינה מתחרטת ומרוצית והרי יש עדים שאמר לה הרי את מקודשת לאחר שתגדיל ואיכא עדים שנתרצית לאחר שהגדילה אבל בקטן שקידש ודאי לא מהני אחר שיגדיל דכיון דאין עדות לקטן ומה בכך שהוא מרוצה לאחר שהגדיל מ"מ כי יקח בעינן שיקנה אותה ובמה קני לה אם לא במה שקדשה בקטנתו ובקטנותו לא היו עדים דאין עדות לקטן. וזה החילוק נכון לדעתי אף לפ"ד מעלת כ"ת דלא מקרי דשלב"ל. ומה שהקשה מגיטין לענ"ד אינה קושיא כ"כ חדא דאכתי בקטנות לא חלו הקדושין ולאו בר הוי' הוא. ועוד לפי חילוק מר הוי קשי' לי' דא"כ תיתי מתני' דלא כר"מ דהרי קתני חוץ מעובד כוכבים ועבד אלא ודאי כדפרישית דאכתי השתא לאו בר הוי'

יז) גם כבר הי' מקום ליישב דברי הרשב"א והנ"י דכתבו כן בדף ק"ט אליבא דרב דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ורב ששת מקשה מהברייתא בדרך את"ל דאתיא כר"מ אכתי קשיא על רב דס"ל ג"כ כר"מ ועוד יתבאר לקמן מה שיש עוד לחלק בין קטן לקטנה בענין דשלב"ל דדוקא בקטן מקרי דבר שלא ב"ל אבל לא בקטנה

יח) והנה מלבד מ"ש דנראה דעת כל הפוסקים שוין בזה דקטן שקידש בפירוש לאחר שיגדיל אין הקדושין כלום שלע"ד אף לפי דעתו הרחבה דבפירש בהדיא אין לחלק בין קטן לקטנה מ"מ בקידש סתם לענ"ד ברור דודאי יש לחלק מלבד החילוק שחילק מעכ"ת כי נכון הוא ולא ידעתי הדוחק שמצא בו ולדעתי הוא רחב כפתחו של אולם אבל אחר שלא נחה דעתו בזה אמינא להוסיף נופך משלי אולי יישר בעיניו, והנה בהשקפה ראשונה יש לחלק בפשיטות דודאי לא שייך לומר אם מקדש סתם שיחולו אח"כ כאשר יתבאר לקמן אבל צ"ל הטעם משום דאדם יודע שאין קדושי קטנה מדאורייתא ולכך מקדשה שיחולו לאחר שתגדיל אבל בקטן ודאי לא שייך אדם יודע, ואין להקשות דגם בקטנה נימא שהיא אינה יודעת ומכוונת שיחולו לכשתגדיל ז"א דאנן לא בעינן רק הסכמתה ורצונה כמש"ל ומה בכך שאינה יודעת אם יש לה קדושין דאורייתא מ"מ היא מסכמת שתהי' אשתו לעולם ומה איכפת לה אם הם קדושי דאורייתא או דרבנן דעכ"פ כשתגדיל צריכה גט מדרבנן כמש"ל וכיון שהיא מרוצית בקטנותה וגם אחר שהגדילה ממילא מקודשת קדושין גמורין גם אתתא בכל דהו ניחא לה ובודאי מתרצות שיחולו אף לאחר שתגדיל אבל בדידי' דבעינן דעתו שיקנה אותה וכיון שאינו יודע אינו מכוין כלל לקדש לכשיגדיל רק עכשיו והרי אפי' בשלח סבלונות משיגדיל אמרינן דיודע ואינו יודע

אבל טעם זה ג"כ אינו מספיק עדיין דהרי באומר לאשה הרי את מקודשת לאחר שאתגייר דודאי איכא למימר אדם יודע ואפ"ה אליבא דר"מ דס"ל אדם מקנה דבר שלא ב"ל בעינן דוקא שיאמר בפירוש לאחר שאתגייר הא לא"ה אפי' לר"מ אינה מקודשת דסתמא מעכשיו משמע כמ"ש הר"ן בפירוש בנדרים דף פ"ה וכן מבואר בכתובות ע"ש במפרשים בכמה מקומות בב"מ בשיטה מקובצת ומדר"מ נשמע לרבנן בקטנה אף לדעת מר דס"ל דהוי דשב"ל מ"מ מבואר דסתמא מעכשיו משמע, לזאת נלע"ד באמת דסתמא מעכשיו רק בקדושי קטנה באמת כן הוא דהרי מעכשיו מתחילין הקדושין עכ"פ מדרבנן מעכשיו רק דאמרינן כיון שאדם יודע כו' ודאי דעתו שאחר שתגדיל יהיו קדושי דאוריי' אבל בקטן ודאי דעתו שיחול מעכשיו וכיון דהשתא לא חלו ממילא אין כאן קדושין כמש"ל אפי' לר"מ וא"כ כל אפי שוין בזה דבקטן בסתם לא אמרינן דדעתי' שיחולו לאחר זמן ואין קדושיו כלום

יט) תו כתב דמתניתין וברייתא דקטן שקידש מיירי בשטר וביאה, מלבד כי הוא דוחק גדול עדיין צריכין אנו לסבול עוד דוחק אחר דגם בשטר לא משכחת לה אא"כ נאבד ולא אישתמיטתי' מהפוסקים ומפרשים לאשמועינן זה, ויותר מזה דבחדא מחתא מתניא עה ענינים אחרים דמיירי בכל גוונא

כ) וגם אלשון הרמב"ם לא נראה כן דהתחיל בקטן שקידש אין קדושיו כלום דמשמע אף לאחר שהגדיל כמבואר בברייתא וצ"ל דמיירי בקדושי ביאה או שטר שנאבד, ומלבד כי הוא דוחק קשיא שהרי כתב תיכף אבל גדול שקידש את הקטנה וסיים אם רצתה לישב ופירשו מר שהוא קדושי דאורייתא וע"כ מיירי בכסף או שטר ולא נאבד ולא מיירי בחד גוונא ואף דמסיק דמוקמינן לה אחזקת פנוי' כבר כתבתי לקמן דמדרבנן לא סמכינן אחזקת פנוי'

כא) תו כתב מר להסכים דעתו לדעת הריב"ש דבקטנה שהגדילה ונבעלה מקודשת מפני חלות הקדושין הראשונים ומיושב בזה מה שהביא הריב"ש בסי' קצ"ג דעת הרא"ה אף דבסי' ו' כתב עליו שהוא דעת יחיד וע"ז תירץ אף דלא ס"ל כהרא"ה דאנן סהדי מקרי עידי יחוד אבל מ"מ ס"ל כל דבעיל בלא עידי יחוד ודאי לא עשה בעילת זנות ובודאי בשעה שקדשה תחלה הי' דעתו שיחולו לאחר שתגדיל, זה תורף דברי קדשו בישוב דברי הריב"ש ולענ"ד צ"ע דלענ"ד בלתי אפשרי לפרש כן בדברי הריב"ש דהרי בעובדא דהריב"ש לא קיבלה הקטנה בעצמה הקדושין כלל רק אמה קבלה הקדושין כמבואר שם בסוף התשובה ובלא"ה ע"כ צ"ל כן דהרי הריב"ש רצה לקיים הקדושין מטעם דהאב עשה את האם שליח לקבלה וא"כ בודאי ע"כ האם קבלה בעצמה הקדושין דאין שליח קבלה עושה שליח וגם אין קטנה נעשית שליח ולא דמי לאב שאומר לבתו צאי וקבלי קדושיך דלא שייכי הכא הנך טעמי שכתב שם הרשב"א והר"ן וכיון שאמה קבלה הקדושין ממילא לא נשתעבדה הקטנה ואין כאן קדושין דאורייתא

כב) תו האריך מר בחריפתו ועיונו הזכה לפרש הסוגיא דיבמות ובאמת דפח"ח וש"י ותורף דברי קדשו דבקטנה שהגדילה ולא נבעלה הוי ספק