תשובות הרא"ם חלק ג צג

שרב לא מחשב זנות ובפרט לפי מה שהוכחתי מדברי הגמרא דף ך"ט ע"ב ביבמות דמתלי תלי מוכח דבעיל הוא הטעם דאיגלאי למפרע שכוונתו שיגדלו עמה דאל"ה לא הי' בועל ב"ז ואפי' לפי דברי התוס' מ"מ עכ"פ טעמא דרב שמסתמא אינו רוצה להיות בשביל קדושין דרבנן לחוד כשיש בידו לעשות קדושי תורה א"כ ה"ה אם הי' ידוע לנו שבשעה ראשונה כשקידשה הי' דעת' לישאר כך תמיד שלא לקדש מחדש אחר הגדלות א"כ כ"ש שעתה כוונתו לזה הרי הוא כאלו פירש שיחולו אז שהרי הוא רוצה להשאר עמה כך אבל אנן הוא דמחזקינן לספק כשלא בעל דשמא באחת הי' דעתו או דעתה לעשות קדושין כשיגדיל ואם זה הוא בקטנה וא"כ בקטן שודאי לא תיקנו רבנן אפי' לדעת תוס' והרא"ש דלא חשיבא בעילת זנות מ"מ קדושין ונשואין לא תיקנו לו וכמבואר בתוס' בשלהי אשה רבה ובהרא"ש בפ"ב דקדושין סי"ח וא"כ בעודה בקטנותה ליכא איסורא כיון שא"א לו לעשות אז קדושין גמורים כלל אפי' קדושי סופרים אבל תיכף כשיגדיל הא ודאי אף דנימא שאינה זנות מ"מ עובר בעשה שהרי אלו שהי' מתירין פלגש נתקשו דאטו מי עדיף פלגש מכלה בלא ברכה ותירץ הרמב"ן דודאי כשהן רוצים שתהא קנוי' לו לכל דבר אז אמרה תורה שיקדש עיין בב"ש סימן קמ"ו סוף סק"ב וא"כ אחר שנתגדל ואפשר לו לקדש ונשאר עמה בלא קדושין ודאי שעובר בעשה לכ"ע ואם אנו יודעין שמתחלה נשאה אדעתא דהכי שלא יקדשנה מחדש הרי הוא כאלו פירש שיחולו אח"כ ואם אין אתה אומר כן הרי אתה עושה הרבה נשים תחת בעליהן במדינות שנושאין נשים בקטנותם שדרין בלא קדושין כל ימיהם ומעולם לא שמענו ששום אחד אחר שהגדיל קידש מחדש או שיהי' מייחד עידי יחוד אחר שהגדיל וא"כ המה כל ימיהם בלא קדושין כפנוי ופנוי' יחד הא כל זמן שהוא קטן אינו עובר בעשה דהתורה אמרה עשה זו כשאפשר לקדש דוקא אך תיכף משהגדיל חל עשה זו ואיך שתקו כל חכמי הדור אלא ודאי הוא הדבר אשר דברנו כיון שמתחלה הוא נושא אותה ונשאר עמה כל ימיהם הרי הוא עצמו התנאי שיחולו לאחר שיגדיל וא"כ אשה זו אפי' הי' ידוע לנו שלא בעל היתה ספק א"א דשם ודאי אדעתא דהכי מקדש אותה ואין זה דומה להך עובדא דק"ק בונדין אשר הזכרתי בספרי סי' ס"ב ששם כבר נולד ביניהם קטטות ומריבות קודם שהגדיל וא"כ מה בכך דהוי כאלו הותנו מ"מ יכול לחזור קודם הגדלות ובסי' ס"א באמת לא התרתי שם מחמת טעמים אחרים וא"כ אשה זו אסורה אפי' ודאי לא בעיל הא חדא ועוד כיון שדרים כו' כבר כתבתי דבזה הכל מודים להרא"ה שא"צ לעידי יחוד ואגלאי מילתא שמיום שהגדיל נגמרו הקדושין ולסמוך על דבריו שלא בעל כלל כבר כתבתי שם בנודע ביהודה סי' ס"א שקשה מאוד לסמוך על דברי' ולא רציתי להתיר ואף שהי' לנו עוד סברא להקל שהרי מת ולא נבדק ואולי לא הגדיל כלל שחזקה דרבא לאו כודאי הוא שהרי לא מהני לחליצה ואפי' הכי לא רציתי להתיר ק"ו בזו שהיום או למחר יבא הבעל ונמצא בו סימני גדלות ואז למפרע הוא גדול מיום ששלמו לו י"ב שנים ויום א' ואיך נתיר את זו לכן מן השתים ירחמו על אשה זו ואני לא מצאתי לה היתר: דברי אהובו הדן לפניכם ומשפט הבחירה לכם ללבן ולברר הדברים האלו: הק' יחזקאל סג"ל לאנדא

סימן לג

תשובה להגאון מ' יחזקאל רב דק"ק פראג

הנה מפתח שפתיו משרים, וראשון נאמר תחלה בדברי קדשו ליישב דברי הרשב"א דלכאורה סתרי אהדדי דבדף ל"ד בחידושיו משמע דקטן שמקדש שיחולו הקדושין לכשיגדיל הוי דבר שלא בא לעולם ובדף ק"ט כתב דקטנה שהגדילה שייכי בה קידושי דאורייתא דעשאום כאלו התנה בפירוש שיחולו לאחר שתגדיל ולזה תירץ דודאי אין לחלק בין קטן לקטנה רק דהחילוק הוא דבדף ל"ד מיירי שהתנה שיחולו ליום המחרת דהוי מחוסר מעשה דשמא לא יביאו למחר שערות אבל בדף ק"ט מיירי דלא הגביל ומן א"כ הגדלות ודאי אתי ואינו דשלב"ל דאינו מחוסר מעשה ואיילונית לא שכיחא ובודאי תביא שערות באיזה ומן ומזה שפט ברוח קדשו להוסיף קמחא דהשתא דאתית להכא שוב אין חילוק בין קטן לקטנה בשום ענין וכי היכי דבקטנה אף שקידש כתם למאן דס"ל דגדלו בהדה חלו קדושי דאורייתא ה"נ הכא בקטן שקידש סתם ונתגדל הוי קדושי דאורייתא זהו תורף דבריו הקדושים

א) ולדידי צ"ע הלא תלמוד ערוך בידינו מתורתו של ר"מ למדנו הביאו המרדכי פ"ק דב"מ דהמתנה על הקטן שיקדש כשיגדיל הוי מתנה על דבר שלא בא לעולם כמו האומר לאשה הרי את מקודשת לאחר שאתגייר כו', ואף שחזר בו שם היינו דס"ל דמתנה על דבר שלב"ל תנאו קיים אבל עכ"פ ברור הוא בידו דזה מקרי דבר שלא ב"ל הואיל ואינו יכול לקדשה עתה

ב) עוד צ"ע ממ"ש התו' בנדרים דף ל"ד לחלק בין אי אמר על ככר הפקר ככר זה הקדש ובין אם אמר פסח וה הקדש לאחר ל' יום משום דהתם בידו להקדישו מעכשיו הרי מבואר דאף מחוסר זמן מקרי דשלב"ל

ג) וכן יש להוכיח מלשון הריטב"א פרק קמא דב"מ דף ט"ז. ד) עוד ב"ע החילוק שחילק מר כיון דאיילונית לא שכיחא לא חקרי מחוסר מעשה דהרי הדבר ברור דאיילונית היא מיעוט גמור דהרי ר"מ לא חייש למיעוטא דמיעוטא ולאיילונית חייש וע"כ צ"ל כיון דרובא לא מחוסר מעשה לא מקרי דבר שלא ב"ל וצ"ע מה בין זו לפירות דקל דעבידי דאתי ואין חילוק אף אם מכר לשנים מרובים דעבידא דאתי בשנה אחת עכ"פ

ה) ועוד צ"ע מה בין זו לגוססת דרובא למיתה ואפ"ה המקדש לאחר שתמות אחותך אפי' גוססת לא הוי קדושין כמבואר בתוס' דכתובות דף נ"ח ע"ב וכן משמע מלשון הרמב"ם והש"ע שכתבו סתמא הואיל ואינו יכול לקדשה עכשיו ומי לא עסקינן בגוססת ומכ"ש לפי מ"ש התוס' בב"ב דף ע"ט ע"ב דמתני' מיירי אף בחצי עבד כו' שכופין את רבו לשחררו (ובאמת בדברי התו' יש לעיין למאן דס"ל בגיטין בשפחה דגמרו הקדושין ובחצי שפחה וחצי בת חורין כתבו התוס' שם לפי המסקנא דהוי קדושין וא"כ לא מקרי דשב"ל דהרי דיכול לקדשה מעכשיו) ולאחר שיחלוץ לך יבמך בחולצין ולא מייבמין וא"כ עדיפא לדעתי מרובא דאיילונית דודאי אתי

ו) ומה שכ' דלא מחלקינן בפדיון בכור אף שאינו יכול לפדותו עכשיו היינו משום דהתם אינו ענין לקנין כלל רק חוב שחייבתו התורה כו' ומ"ש המשל"מ ראי' משדה זו שמשכנתי לעשר שנים אין