תשובות הרא"ם חלק ג צב

ותוס' לפרש דברי רבין) אשנוי' לא סמכינן וניחא דלא קאמר אדחויא לא סמכינן דלא ע"מ שדחה דברי רב ששת כונתו דזה ודאי הוי סומכין על רבין דרב נמי סבר הכי ואטו נחוש לדברי רב ששת נגד רב וק"ו דרבנן קאי בשיטת רב אלא הוא הדבר שכתבתי דבדברי רב אין הכרע דבלא בעיל ליכא אפי' ספיקא ואף דגם רב קאמר אי לא בעיל לא יש לפרש אי לא בעיל לא נפטרה צרתה בלא חליצה אבל רבין דמסיים מי עדיף כו' מוכח דסבר אי לא בעיל לא דאפי' ספק לא הוי ולכן הוצרך לתרץ וליתן טעם למה וע"ז שפיר כתב הרי"ף אשנוי' וכו' וסברא מעלי' הוא דגרי' בהדיא ביוצא דופן וכו' ושמעינן מניה דקטנה שלא מיאנה והגדילה אע"פ שלא נבעלה אחר שגדלה אינו יוצאה במיאון וכו' ועיקר ראייתו דלמה לא תצא במיאון א"ו דחיישינן דילמא מתחלה כונו לאחר שתגדיל כמש"ל ואעפ"כ שפיר כתב הרי"ף דצריכא רק גט מדרבנן משום דמן התורה אוקמינן אחזקה ובזה מתורץ גם תמיהת הב"ש סי' קנ"ה ס"ק ל"ב ולפמ"ש שמה שאינה ממאנת בגדלות משום דגדלה א"כ קטנה שנתקדשה בקידושי שטר ונשרף או בביאה יכולה למאן אף שהביא' שערות ונעשי' יב"ש אם לא נבעלה אחר יב"ש ואולי השוו מדתם שלא תמאן אחר שערות. ונבוא לבאר דברי הרמב"ם בכל המקומות הנה בפ"ד מאישות ה"ח כתב כיצד מקודשת למיאון כו' שאין קידושין מהתורה אלא מד"ס והם תלוין שאם ישבה עם בעלה עד שתגדיל גמרו הקידושין כו' כונתו עד שגדלה עד ועד בכלל שגם אחר שגדלה יושבת עם בעלה ור"ל במ"ש יושבה עם בעלה היינו כאיש ואשתו כמו תמתין עד שתגדיל שאמר ר"ג בדק"ט שר"ל עד שתגדיל ועד בכלל שהרי מוקי כשבעל והרי הבעילה היינו אחר שכבר גדלה כן כונת הרמב"ם וכיון שיושבת כאיש ואשתו מסתמא נבעלת כדברי הרא"ה וכבר כתבתי דאפי' אין כאן עידי יחוד מיירי ולכן לא הזכיר הרמב"ם כאן שבעל בפני עדים ואפי' הבעילה עצמה לא הזכיר משום דכאן אין הבעילה עצמה קידושין מחדש שיהא צריך שתהא בעדים רק לגלוי' שזה הי' כונתם ובעינן רק שנדע בודאי שבעל וכיון שישבו יחד זו הידיעה שבעל לכך כתב הרמב"ם וגמרו הקידושין נעשית א"א גמורה וא"צ יחוד אלא היא עדות על כונה ראשונה ומ"ש אח"כ ואם לא רצתה לישב עם בעלה כונתו שקודם שגדלה כבר לא רצתה ואף שאין זה מיאון וכמ"ש שהמיאון בריך שתאמר דבר שעוקרת הקידושין כגון א"א בקדושי אמי או אי אפשי בפלוני בעלי ג"כ היא אומרת שאין רצוני שיהא בעלי אבל מה שלא רצתה לישב עמו הוא ראי' על להבא אבל אכתי אינו מיאון על קידושין ראשונים אלא שעכ"פ כבר הועיל לה מה שלא רצתה לישב עמו ששוב א"א שיחולו קדושי תורה שיגדלו בהדה עוד וכיון שיצאנו מחשש זה שוב יכולה למאן אף לאחר שגדלה, וזה שסיים הרמב"ם צריכה למאן היינו אפי' אחר שגדלה יוצאה במיאון ואינה צריכה גט ובפי"א מהלכות גירושין הלכה ו' כתב קטנה שלא מיאנה והגדילה אע"פ שלא בעלה משנעשית בת י"ב שנים ויום א' אינה ממאנת שהרי הגדילה, שם לא כתב שלא רצתה לישב עם בעלה אלא כתב שלא בעלה והיינו במקרה שלא אירע שבעלה וא"כ שפיר יש להסתפק שמא הגדילה בהדה ולכך שוב אינה ממאנת ובזה אתיין כל דברי הרמב"ם כהוגן בלי אונס

הארכנו קצת לבאר דברי הרשב"א בחידושיו שלא יהי' סותרים דבריו ולבאר דברי רש"י ותוס' ביבמות דף ל"ד ודברי הרי"ף בפ' ב"ש ודברי הרמב"ם בכל המקומות, ומעתה פירות הנושרים מדברינו להלכה שקטן שקידש קטנה ופירשו בפירוש בשעת הקדושין שיחולו קידושי תורה לאחר שיגדלו ולא חזרו בהם קודם גדלות הדבר מפורש ברש"י שהקדושין חלין לאחר שיגדילו ונעשית א"א של תורה וגם הרשב"א סובר כן וגם התוס' מודים בזה וגם ברי"ף ורמב"ם מבואר הדבר כן, ובגדול שקידש קטנה סתם ולא פי' בפירוש כנ"ל והוגדלה ולא מיחתה ולא נבעלה אחר שגדלה יש ספק שמא גדלה בהדה וכמו שהוכחתי מדברי הרי"ף והרמב"ם מזה מוכח דהבאות שערות לא מקרי מחוסר מעשה רק מחוסר זמן, והטעם נלע"ד שמן הסתם דרכם להביא בזמנן שהרי רבא אמר ש אין צריכה אפי' בדיקה ואף דלא סמכינן אחזקה זו לחליצה מ"מ לא מקרי מחוסר מעשה ואע"פ שיש ספק בזה שמא גדלה בהדה מ"מ אין כאן חשש א"א דאורייתא משום דלגבי קדושי תורה מוקמינן לה אחזקת פנוי' אבל מועיל ספק זה שלא תצא במיאון ונשארה בחזקה שהיתה עד עתה מקודשת מדרבנן ולפ"ז קטן שקידש אפי' גדולה סתם ולא פירש בפירוש ובקטן אפי' קדושי דרבנן אין לו א"כ אפי' הגדיל אם לא בעל היא פנוי' גמורה דמוקמינן אחזקה וכל זה בודאי לא בעל אבל אם יש ספק אם בעל והיינו שיש ספק אם הי' עידי יחוד א"כ ה"ז א"א דיש כאן ס"ס להחמיר שמא מתחלה כוונו שיגדלו בהדה ואת"ל לא כוונו שמא בעל עתה בעידי יחוד וקידשה עתה, ולא תאמר שאלו ב' ספקות אינם אלא א' לא כן הוא ויש נפקותא וכך אנו אומרים שמא בעל וקידשה בביאה וו והרי היא בעולה וא"א ואם ימות בעלה הכהן ואחיו יהי' כה"ג אסורה לו מן התורה אפי' ביאה ראשונה שאין עשה דוחה ל"ת ועשה ואת"ל שלא בעלה ועדיין בתולה היא ואם ימות בעלה מותרת לאחיו אפי' הוא כה"ג מ"מ שמא גדלו קדושין בהדה ואסורה ותהי' מותרת ליבמה אף אם יהי' כה"ג מן התורה רק מדרבנן גזירה ביאה ראשונה כו' ואף שאין לנו כה"ג מ"מ מקרי ס"ס ועיין בש"ך בכללי ס"ס דין י"א וי"ב, ועוד הרי אנו מצפים שיבנה בה"מ ביב

ואמנם גוף דבר זה לומר בקטנה שיושבת תחת בעלה בקטנות ולאחר שהגדילה הן הן עידי כו' אינו מוסכם אצלי ויש לי בזה דברים הרבה, וכשבעל הן בשהגדילה וכן קטן שהגדיל ליכא ספיקא דודאי עכ"פ היא א"א דאורייתא אלא שאם יש כאן עידי יחוד באופן שהי' מקום לומר ה"ה כו' או היא מקודשת להבא ואם לא הי' עידי יחוד אז היא א"א למפרע בלי שום ספק וכאשר הוכחתי מסוגיא דיוצא ומדברי הרמב"ם ואם הוא יושב עם אשתו כו' הכל מודים להרא"ה דסמכינן שודאי בעל ולא בעינן עידי יחוד כלל וגם הריב"ש מודה לוה לפי שאין ביאה זו קדושין חדשים

ועוד אציע הצעה אחת מה שנראה לע"ד וזה הוא שמה שאמרינן גדלה בהדה ופירשו הרשב"א והנ"י דהוי כאלו הותנה לאחר שתגדיל אני אומר שאם אנו יודעים שכשתגדיל תשאר עמו על סמך קדושין אלו ולא יקדשנה מחדש ואנו יודעים שזה הי' דעתם בקדושין ראשונים זה עצמם כאלו התנה דאל"כ על איזה סמך נשארה אצלו אחר שגדלה שהרי אף שבעילת קטנה אינה ביאת זנות שחכמים תיקנו נשואין היינו כל זמן שלא הגדילה אבל תיכף משהגדילה אם בא עלי' על סמך קדושין דרבנן הוי זנות דהרי להכי סבר רב קטנה שהגדילה כו' ומוקי בבעיל והטעם דודאי בעיל לשם קדושין ומשום דאין כו' כנ"ל כדמוכח בכתובות דע"ד טעמא דרב והא פליגי חדא זימנא משמע דגם בזה הטעם משום ב"ו. הן אמת לפמ"ש תוס' שם ד"ה בהאי משמע דזה עצמו הצריכתא דמסיק בקטנה ליכא ב"ז מ"מ רש"י שם ביבמות דף ק"י מוחק הגירסא דשם א"כ נשאר גם בקטנה זה הטעם ואפי' התם איכא למימר דלצריכתא קאמר כן אבל לא שהאמת הוא כן