תשובות הרא"ם חלק ג ט

הקידושין לא שייך רשות אחר אירוסין אבל אם הספק בביאת איסור אחר אירוסין והיא מקודשת בודאי רק הספק אם נאנסה קודם האירוסין או אחר אירוסין נחזור לענינינו אמנם על ר"א מקשה התוספת שפיר דאיהו לא סבירא לי' כאן נמצא דהרי משני תברא מי ששנה זו לא שנה זו אבל לכאורה קשיא על ר"א מכתם שנמצא בחלוק שהביא הרשב"א והר"ן ריש חולין וצ"ל דס"ל באמת דתלי' בפלוגתא דר"ג ור' יהושע או דר"ש אפילו בכי האי גוונא משוי לי' ספק אף דאיכא חדא במקום תרתי. הדרן למילתא לפ"ז י"ל דלתירוץ הראשון דהטעם משום מיגו באמת פ"פ מותרת לכהן לשיטת הה"מ א"כ הא דקאמר דמיפסלא נפשה מכהונה היינו מכהנים אחרים דשוי' אנפשה חד"א וא"כ שפיר מוכיח הה"מ סברת הרמב"ם, ואין לצדד ולהקל בנ"ד ממה שכתב בפ"י בתשובה הנ"ל דאעפ"י שאמרה זה בעלי כיון שלא אמרה בפירוש שנתקדשה בפני עדים לא נתחזקה באיסור. היות לפענ"ד דבריו לא נהירין בזה כלל דודאי יש לחלק בין אמרה שנתקדשה דמשמע אירוסין די"ל דלא נתקדשה בעדים אבל באומרת זה בעלי דמשמע נשואין וכניסה לחופה דזה אין דרך לעשותו בלא עדים ובפרט בזמן הזה שעושין החופה בפומבי ק"ו בנ"ד שאמרה שהולד זה מבעלה דהחזיקה עצמה בנשואה דאין דרך נשואין בזמן הזה בלא עדים

סימן ב

ב"ה

ע"ד העגונה מ' חנה מהראוי הי' שלא לטפל עצמי כעת בענין זה היות אין כחי עתה ככחי אז ועדיין לא שבתי לאיתני, זולת לא יכולתי להתאפק ונכמרו ניחומי על אבי העגונה היותה יחידה וילדה והעתיר עלי דבריו ולא הניחני בשום פנים עד שאזקק לעיין בשריותא דהאי איתתא: לזאת אמרתי אבוא בקצרה לבאר היותר מוכרח לנד"ד ולא אאריך בפלפול שאין בו הכרח כ"כ לנ"ד היות שאבי העגונה הוא אורח ברגליו יבוא וטרח טריא כל הני פרסאי לבוא לכאן גלל כן הוכרחתי לעיין בזה לכתוב הנראה לפי ענ"ד ובד' בטחתי יהי' עם פי שלא אכשל בדבר הלכה למעשה

והנה מדברי העד הראשון לכאורה אין מקום להתיר היות דמוכחא מלתא דלמרמי אימתא קא מכוין דומיא דהאי ארמאה דאמר לבר ישראל קטול אספסתא ואף לדעת הב"ח בתשובה סי' נ"ז דאף דמוכחא מלתא טובא כהאי דקטול אספסתא אפ"ה משיאין את אשתו רק דוקא התם משום דהכוונה הי' לעשות שירותו אבל אם אמר סתם אהרוג יהודי כדרך שהרגתי לאותו ישראל מהימן אע"פ דמוכחא מלתא דלהטיל אימה קא מכוין מ"מ יש לומר כיון דהכא אומר כן מחמת כעס שראה שלא עשו רצונו ולכך הטיל אימה כדי שיעשו רצונו ממילא הוי כצווה לעשות שירותו דעיקר הכוונה להנאתו, ומלבד דדברי הב"ח שם בתשובה לא נהירין לפענ"ד ודעתי קצרה מהבינו. תחלה מה שהקשה ע"ד מוהר"מ בר"ב וז"ל אלא דתמיה לי טובא בפלפולו של מוהר"מ הרב הגדול ונישא וניתן ליישב דבריו וכו', ולא יכולתי לעמוד על סוף דעתו. והנה אפרש דברי מוהר"מ ומתוכו יתבאר שאין מקום כלל לדברי הב"ח שם. והנה אעתיק לשון מוהר"מ בתשובת נשים סי' ט' וז"ל ועוד האמר בפ' כל הגט שמע מקמנטריסין (של פרסיים) איש פלוני מת או נהרג אל ישיאו את אשתו וכו' עד דעבידו לאחזוקי שקרייהו ומשמע דרגילי בהכי הפרסיים) לשקר ועבידו לאחזוקי שקרייהו אבל אי לא רגילי (שאר פרסאי) בכך לאחזוקי שקרייהו לא הוי תלינן לומר דלמא האי פרסאי דקא מסהיד עביד לאחזוקי שקרא אלמא דלא תלינין להחמיר אלא במלתא דמוכחא טובא עכ"ל והכוונה מדקאמר דרגילי פרסאי בהכי היינו דרגילי פרסאי קומנטריסין בהכי לאחזוקי שקרייהו אבל אי לא רגילי שאר פרסאי וכו' היינו שאר פרסאי שהם קומנטריסין לא הוי תלינן דלמא האי שהוא מהקמנטריסין עביד לאחזוקי שקרא. וכללא פרסאי שהוא קומנטריס וס"ל כשיטת רש"י דעיקר הטעם משום התפארות שהורגין בדין אבל לא שייך גבייהו למירמי אימתא כסברת הרמב"ם ובפרסאי שאומר שהוא הרג הוא להיפך דשייך אימה ולא התפארות רק שמביא ראי' כמו שקמנטריסין אי לאו שכל קמנטריסין של פרסיים רגילי להתפאר לא הוי חיישינן להאי פרסאי מקומנטריסין שמעיד כעת שכוונתו להתפארות ה"נ כיון דלאו כולהו נכרים רגילין להטיל אימה לא חיישינן דלמא האי רוצח רוצה להטיל אימה, עוד הקשיתי דאי תימא כל שכוונתו להטיל אימה לא מהימן אף בלא ציווי שירות א"כ ע"כ מוכח דבעינן מוכחא מלתא א"כ איך מביא ראי' מפירות ערלה ועזיקה הא התם ליכא מוכחא מלתא ואפ"ה חיישינן. לא ידענא מאי קשי' לי' דהתם לא בעינן מוכח' מלתא משום דכל המוכרין רגילין להשביח מקחם ואפילו ישראלים לכך חיישינן בזה דמשקר כיון דרגילין לשקר כדי להשביח אע"ג דלא מוכח כדמוכח דמי כמש"כ מוהר"מ עצמו דבקמנטריסין הטעם דרגילי בהתפארות, אמנם מה דשהיי אביי תלתא ריגלי ונסתפק אע"ג דמוכח מתוך דבריו דלמירמא אימתא קא מכוין היינו משום דאמרינן ובכותי מתכוון להתיר ה"ד כגון דאמר ישיאו את אשתו אם מתכוון להעיד כגון שבא לב"ד הא לאו הכי הוי מסל"ת ונסתפק אביי דלמא דווקא מתכוון להעיד או דמילתא דכל מקום שהזכיר מוהר"מ פרסאי קאי על להתיר דכל עצמו של זה לא בא ולא נתכוון רק לדיבור זה דמת פלוני וזה עיקר דיבורו כדי להעיד או להתיר א"כ בודאי אין לקרותו בכלל מסל"ת דכל כוונתו העיקרית הי' לדבר זה להודיע מיתתו אבל בקטול אספסתא דעיקר כוונתו שיקטול לו אספסתא ובתוך הדברים הזכיר מיתת פלוני לפי תומו אף דמתכוון למירמי אימתו מ"מ כ"ז הי' לפי תומו ולא נתכוון דווקא להודיע מיתתו של זה המת ולא נפיק ממלפ"ת דלפ"ת רמי אימתא בזה ההרוג לכך מביא ראי' ממוכר דג"כ עיקר הדבר למכור לפירותיו ולפ"ת הגיד שהם ערלה מ"מ כיון דרגילי להשביח מקחם נפיק מתורת מלפ"ת, ולפי זה יש מקום ליישב מה שלא פשט מקומנטריסין של פרסיים דשם חיישינן דעיקר הגדה שלהם להטיל אימה או להתפארות ודוק

אמנם י"ל דבלא"ה לא מצינו למפשט כיון דאיכא למימר מאי נהרג יוצא ליהרג ודוק ובמה שכתבתי לפענ"ד אין מקום למה שהאריך הב"ח והדבר ברור שכל שמוכח' מילתא להטיל אימה נתכוון לא מיקרי לפ"ת כיון שאומרו במתכוון נפיק ממסל"ת, אמנם קשה לצייר הדברים דאם מוכחא מלתא דכוונתו להטיל אימה בודאי צ"ל דסובר הכותי שיגיע לו איזהו תועלת מזה וא"כ הוי כלהשביח מקחו ואפשר יש להמציא נ"מ בדרך רחוק אבל העיקר כמו שכתבתי וראיתי להכנסת יחזקאל שאלה נ"ב שכתב בפשיטות דאלו האי דאמר קטול לי אספסתא הוי אמר קברתיו לא הוי חיישינן דלמירמא אימתא קא מכוון דודאי לא הטיל אימה, דלמה אמר