תשובות הרא"ם חלק ג י

קברתיו עיין שם בספק ג' ד' ה' ולפ"ז הי' מקום להקל ולסמוך על העד הראשון ולענ"ד דבריו תמוהין מאוד דמאי בכך דאמר מילתא יתירתא קברתיו כיון דגוף העדות המיתה אמר למירמא אימתא דהרי מוכחא מילתא דמכוון למירמי אימתא מה בכך שהוסיף דברים ואמר ג"כ קברתיו ובאמת דלצורך למירמא אימתא לא הי' צריך לומר קברתיו, אמנם מה בכך שאמר קברתיו אטו משום שאמר קברתיו איכא הוכחה דלא אמר למירמא אימתא הלא אנו רואין שאמר גוף הענין למירמא אימתא. ואף שהדברים פשוטים אביא קצת ראי' לדברינו חדא ממה שהקשה הרשב"א בחידושיו סוף יבמות על דעת הרמב"ם דפסק דבעינן קברתיו בנכרי וז"ל וכן בברייתא דגיטין שמע מקמנטריסין והתם ודאי לא קברתיו מיירי ואפ"ה מקשה הגמ' והא קי"ל מסל"ת נאמן וצ"ל דכוונתו דמ"ט ודאי איירי בלא קברתיו היינו משום דהמקשן הי' סבור דמיירי בלא קברתיו דהרי הי' סבור לאוקמי ברייתא ביוצא ליהרג וא"כ קשיא טובא דלמה לי' לאקשוי' לפי המקשן דעדיפא הוי לי' לאקשוי' לפי המסקנא דמת ממש ולא מהימני משום דעבידו לאחזוקי שקרייהו, וכך פסק הרמב"ם להדיא דאין נאמנין משום דעבידי להטיל אימה תקשי ממ"נ או בלא קברתיו תיפוק לי' דלא אמר קברתיו ואי בקברתיו לא שייך עבידי לאחזוקי שקריי' כיון דאמר קברתיו כמו שכתבתי בשם הכנסת יחזקאל ודאי לא להטלת אימה נתכוונו אלא צ"ל דאליבא דאמת הוי מצינו לאוקמי בקברתיו דפרסאי אחר מהימן ובקמנטריסין לא מהימני משום דעבידו לאחזוקי שקרייהו ומכווני למירמא אימתא רק מהמקשן פריך שפיר דע"כ הי' סבור דאף בלא קברתיו מהני דהרי רצה לאוקמי ביוצא ליהרג ולכך לא מהימני אבל במת ממש מהימן משום דנכרי מל"ת מהימן אף בלא קברתיו ואם כן אני רואה הדברים ק"ו מה התם דלא מוכחא מילתא ממש מתוך דבריהם דמכווני למירמא אימתא רק דאמרינן מסתמא כוונתם למירמא אימתא משום דעבידי לאחזוקי שקרייהו אפ"ה אם אמרו קברתיו לא מהימני וחיישינן למירמא אימתא מכ"ש בעובדא דאספסתא מוכח בהדיא מתוך דבריו דודאי נתכוון למרמי אימתא דלא מהני אף אם הוסיף ואמר קברתיו ועוד יש להביא ראי' מדברי הרא"ש שכתב דיוצא ליהדג כו' מעידין עליו וכתב שם דדווקא ישראל המעיד כו' ולכאורה קשיא דלפי מה שפסק התה"ד דבסתם נכרי המעיד שמת בקומנטריסין לא חיישינן להתפארות או למרמי אימתא וא"כ אמאי לא מהימן נכרי המעיד שהוא יוצא ליהרג וצ"ל דסבירא לי' כמ"ש התוספות שם לשיטת המקשן בלישנא קמא דרב יוסף דהא דלא הקשה מקומנטריסין משום די"ל דדוקא בנכרי המסל"ת במת נאמן משום דלא טעה בין מת ללא מת אבל יוצא למות או ליהרג לא ולכאורה נראה מלשון התוספות דהיינו טעמא דלא מהימן ביוצא ליהרג משום דחיישינן דטעה ולא ראה רק יוצא לידון וסבור שהוא יוצא ליהרג א"כ תקשה לפי מה שפירשו התוספות משם ר"ת דפורסי שמנג הוא בלשון פרס הדיין הגדול א"כ בדיין הגדול שמעיד שחתם על הפסק שיצא ליהרג נימא דמהימן אמנם יש לומר דבאמת נאמן אמנם הוא אינו בכלל הקומנטריסין הנאמר בברייתא והא דלא מחלק בברייתא בין דיין הגדול לקומנטריסין משום דרצה להשמיענו דבב"ד של ישראל לא חזו לי' זכותא אמנם לפי שיטת רש"י שפירש דפורסי שמנג הוא חתימת פסק דין א"כ תקשי אם הקומנטריסין מעידין שכבר חתמו הפסק נימא דמהימני משום דאז לא שייך טעות. ואולי דלשיטת רש"י צריכין אנו לתירץ הראשון של התוספות דהברייתא מיירי דעדיין לא חתם הפורסי שמנג או דרש"י פירש קמנטריסין שהוא סופר הערכאי כמבואר במוסף הערוך והם אינם חותמין רק הערכאות חותמין בעצמן ואין ערכאות בכלל קומנטריסין וא"כ לכאורה תקשי על הרא"ש דפסק דאין שום נכרי מהימן ביוצא ליהרג דאמאי לא מהימן הפורסי שמנג לדעת ר"ת וערכאות של פרסיים החותמים לשיטת רש"י, אמנם זה אינו דאינהו בלא"ה לא מהימני דעבידי פרסאי לאחזוקי שקרייהו ושאר נכרים לא מהימני משום דטעו. אמנם לפי זה אכתי תקשי ממ"נ אם נימא דעיקר התפארות שלהם היה במה שפוסקין דין ההריגה והוא להם לתפארת שפוסקין דין גדול ואמת אבל במה שנתקיים הפסק ונהרג על פיהם או שהמיתו אותו אין בזה להם התפארות א"כ באמרו מת ממש אמאי לא מהימני דנימא דודאי לא כוונו להתפארות כיון שהוסיפו ואמרו מת ממש כמו בקברתיו לדעת הכנסת יחזקאל. ואם ניחא דבמת ממש איכא התפארות יותר שנתקיים הפסק ונהרג על פיהם א"כ הוא גופא תקשי מנ"ל להרא"ש סברה זו דביוצא ליהרג לחוד איכא ג"כ התפארות דהרי לא נזכר בגמ' התפארות רק במת ממש ודלמא דוקא במת ממש איכא התפארות ולא ביוצא למות. ואם נימא דכל שהוא יוצא ליהרג כיון דחתם פורסי שמנג סבירא לי' דמעידין עליו א"כ הוי כמת ממש ואיכא התפארות והדרא קושי' לדוכתא דאם הוסיפו ואמרו מת ממש נימא דהוי כמו שהוסיפו ואמרו קברתיו אלא ע"כ דעיקר התפארות הי' להם במה שדנין מיתה ופוסקין דין חרוץ אבל במה שנתקיים אין ההתפארות הזה שייך להם וכן נראה מלשון הרשב"א ביבמות וגיטין ולשון המהרא"ש אינו מדוקדק קצת ע"ש, ואפ"ה אם הוסיפו ואמרו שמת לא מהימני דאכתי י"ל שכוונו להתפארות אף שהוסיפו דברים, ובמה שכתבתי יש ליישב מה שכתב הטור ומדברי א"א הרא"ש לא נראה כן, וכתב הב"י דאינו יודע מהיכן למד ונראה לפענ"ד דס"ל להטור לסברא פשוטה דלדעת הרמב"ם דס"ל דנתכוונו להנאתם למירמי אימה וזה לא שייך אם אומרים דנהרג בב"ד אחר דאם רצונם להטיל אימה יותר הי' להם לומר דנהרג בב"ד שלהם כדי להטיל אימה שלהם. אמנם אם הטעם משום התפארות אין לחלק בין אומרים על ערכאות אחרים או על עצמן דאכתי הם מתפארים שהם שופטים על צד היושר. ועוד נראה להטור לסברא פשוטה דלשיטת הרמב"ם דס"ל הפירוש דעבידי פרסאי לאחזוקי שקרייהו היינו דלמירמי אימתא קמכווני, עיקר האימה במה שנתקיים הפסק דין ונהרג ממש דודאי יותר הטלת אימה יש באמרם שנתקיים הפסק דין ממש ונהרג ממה שאומרים שיצא מהם פסק שיצא ליהרג. וא"כ היכא שאומרים שיוצא ליהרג י"ל דלא שייך כלל לומר למירמי אימתא קמכווני דאם הי' כוונתם למירמי אימתא יותר הי' להם לומר מת ממש שיש בזה יותר הטלת אימה, וכדומה לוה כ' הב"ש בק"ע בשם הרש"ך שאלה קנ"ג סימן שס"ה. ונראה לפענ"ד הדברים ק"ו בנדון דידן ממה שכתב שם בשם הרש"ך. אמנם לשיטת רש"י דהא דאמרינן דעבידי פרסאי לאחזוקי שקרייהו הוא משום התפארות ודאי דעיקר התפארות הוא שיבא מהם פסק דין ליהרג כמו שכתבתי לעיל. וא"כ שפיר כתב הטור דמדברי הרא"ש לא נראה כן דהרי הרא"ש כ' דדוקא ישראל המעיד ביוצא ליהרג נאמן א"כ ע"כ ס"ל דפי' של עבידי פרסאי לאחזוקי שקרייהו היינו משום התפארות דאי סבירא לי' כשיטת הרמב"ם משום למירמא אימתא דא"כ אמאי לא מהימן הדיין הגדול שלהם לשיטת ר"ת וערכאות החותמים על הפסק לשיטת רש"י דהרי בדידהו לא שייך דטעו בין יוצא ליהרג ובין יוצא לידון וגם ליכא למימר דחיישינן דלמירמי אימתא קמכווני דהרי ביוצא ליהרג לא שייך למירמי אימתא דהות להו