תשובות הרא"ם חלק ג ח

להפקיע א"ע מיבם משא"כ בסיפא אמאי לא נימא דשויא חד"א להנשא לשוק. והנראה לפענ"ד לשיטת רש"י דס"ל דאי כולה סניא או רחמא כל שחוזרת בה אע"פ שאינה נותנת אמתלא לא שויא חד"א דאנן טענינן לה דבשביל דסניא או רחמא אמרה כן כמו בטענת שלא להשביע לשיטת הפוסקים דטענינן לי' אבל אי לפעמים רחמא לי' ודאי לא טענינן לה. אמנם אם טוענת בפירוש דאמרה כן משום דסני' או רחמא אין הכרע בשיטת רש"י אם מקבלין ממנה

אמנם יותר נראה דאין מקבלין ממנה מדקתני סתמא וס"ל כשיטת התוס' דמשמע דאין מקבלין האמתלא דס"ל הטעם משום דלפעמים רחמא ולפעמים סניא אין זה אמתלא גלויה וניכרת לב"ד. וגם חזה ראי' לנ"ד דכ"ש דאין זה אמתלא גלויה וניכרת שעשתה כן והחזיקה עצמה מטעם דלא איכפת לה, ועיין בדף קי"ח ע"א ד"ה סד"א הא' ונראה דכוונו ג"כ למה שכתבנו. אמנם יש לפרש שם כמו שכתב הח"צ דאף אם שתקה אסורה ודוק

עוד נלענ"ד להביא ראיה דאף כל שהיתה יכולה לומר טענה אחרת אין מקבלין תמנה אמתלא מהא דכתב הרב המגיד פרק י"ח מהל' א"ב לחזק דעת הרמב"ם שהבאתי לעיל דבאשת כהן שאמרה נאנסתי אסורה לכל הכהנים ואין מקבלין ממנה אמתלא דעיניה נתנה באחר והביא ראיה מסוגיא דכתובות היא אומרת משארסתני נאנסתי והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך דר"ג ס"ל דנאמנת וקאמר בגמרא הטעם משום מיגו דאי בעי' אמרה מוכת עץ אני דלא מיפסלה נפשה מכהונה ומזה הביא הרב המגיד ראיה דאין מקבלין ממנה האמתלא, וכבר עמד הח"צ בתשו' סי' ק"ן על דברי הרב המגיד הללו שקשין להולמם ע"ש והניחם בצ"ע. אמנם טרם נשית לב ליישב קושית הח"צ על הה"מ להבין פשוטן של דבריו היה נראה בעליל דכוונת הרה"מ דודאי כל האמתלאות מקבלין זולת האמתלא דעיניה נתנה באחר אין מקבלין מפני הטעם שנתן הה"מ כיון שאינו מחויב לגרשה א"כ ע"כ הראי' שהביא מסוגיא משארסתני נאנסתי ע"כ נאמר על זה האופן דמוכח דאין מקבלין ממנה האמתלא דעיני' נתנה באחר דאילו היינו מקבלין האמתלא דעיניה נתנה באחר לא הוות מיפסלה נפשה מכהונה דהיתה יכולה ליתן אמתלא זו, והנה לפי זה תקשה כיון דעכ"פ מודה הה"מ דמקבלין ממנה האמתלא א"כ אכתי לא מיפסלה נפשה מכהונה דהרי אכתי יכולה לומר בתולה הייתי או קודם שארסתני נאנסתי ואמרתי כן מפני הכתובה דהרי בטוענת בתולה אני מפסדת הכתובה אלא ע"כ דאין זה אמתלא דהרי היתה יכולה לומר מוכת עץ אני ולא היתה מפסדת הכתובה ולא הית' צריכה לפסול א"ע מכהונה וא"כ מוכח ג"כ שכל שיכולה לומר טענה אחרת אין מקבלין ממנה אמתלא

אמנם ליישב הקושיות שהקשה הח"צ על דברי הה"מ נלענ"ד דהנה הח"צ הבין בדברי הה"מ שפי' מיפסלה נפשה מכהונה היינו מבעלה הכהן וע"ז הקשה דהרי בלא"ה אסורה לבעלה הכהן דאומר פ"פ מצאתי נאמן לאוסרה עליו, ובאמת לכאורה אי אפשר לפרש דברי הה"מ באופן אחר דאי אפשר לומר דמיפסלה נפשה מכהונה היינו מכהנים אחרים דהרי בלא"ה כיון דאסורה על בעלה וצריכה להתגרש מכ"ש אם נימא דעיניה נתנה באחר ע"כ תתגרש ותאסר ממילא לכהנים אחרים אע"כ כמו שפי' הח"צ דקאי על בעלה הכהן אמנם לפ"ז מה שכתב עוד להקשות לפי שיטת הרשב"א דא"כ אין כאן מיגו דמוכת עץ די"ל עיניה נתנה באחר, ואין לומר דלא שייך עיניה נתנה באחר כיון שהוא טוען עד שלא ארסתיך והיה מקח טעות דאם כן בלא"ה תקשה להה"מ דאיך היא יכולה ליתן האמתלא דעיניה נתנה באחר אע"כ דהה"מ מוכיח סברת הרמב"ם דא"כ תקשה למאן דסבירא לי' כנסה בחוקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה וס"ל דתירוץ זה קאי אליבא דר' יוחנן דס"ל הכי רק דלא קאי תירוץ זה על מתני' דמוכת עץ כמו שכתבו המפרשים וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דליכא מיגו אף דבאמת הרמב"ם לא ס"ל כשיטת הרשב"א מ"מ לפי מה שרבה הח"צ לפרש דברי הה"מ אליבא דהרשב"א קשה כנ"ל. אמנם מה שנלענ"ד בישוב הקושיות דנלענ"ד דלתירוץ הראשון דמשני משום מיגו לא ס"ל טעמא דחוקה וטעמא רבא איכא כמו שכתב הפני יהושע משום דהרי בעולה לפנינו נמצא לפ"ז האומר פ"פ מצאתי מותרת לכהן כקושית התוס' בסוגיא דפ"פ דנעמידנה בחזקת כשרה לכהונה והתוס' תירצו דאיכא חוקת הגוף נגדה אמנם כבר הקשה ג"כ הפ"י דהא איכא חדא במקום תרתי איברא באמת י"ל דהרמב"ם פסק כר"ש דלית לי' חדא במקום תרתי. אמנם כבר כתב המש"ל פרק י' מה' מקוואות דטעם הרמב"ם דפסק כר"ש משום דסמך עצמו על שינויא בתרא בריש נדה דדוקא בנדה פליגי דטומאה למדו מסוטה משא"כ השאר דברים. אמנם לתירוץ הראשון בריש נדה פליגי רבנן עלי' דר"ש בכל דוכתא ולפ"ז הוי בפ"פ חדא במקום תרתי ומותרת לכהונה להאי שינויא וא"כ מותרת לבעלה כהן ולמאן דס"ל כנסה בחזקה בתולה יש לה כתובה מנה אינה נאמנת דשמא עיניה נתנה באחר כמ"ש לעיל בשם הרב המגיד ולענין מיגו לעולם אמרינן דיודעת הדין כמו שכתב הש"ך סימן ס"ו ס"ק נ"ו ולכך נאמנת במיגו דמוכח עץ כך הי' נראה לי לפע"ד. אמנם אכתי קשיא לי לשיטת הרשב"א והר"י גבי גבינות שכתבו בריש חולין וכ"כ שם הר"ן דכל שיצאה מחזקתה שעה קודם שנודע לנו יצאת מחזקתה לגמרי ואיתרע לגמרי חזקת הגוף, ודברי הש"ך סי' פ"א ס"ק ט' שחילק בין כתם לגבינות צ"ע דבודאי התם עדיף טפי דאנו דנין על החלוק שהי' לו חזקה ברורה וגם ע"כ צ"ל דרוב חלוקים טהורים תדע דתוס' מקשים מכתם לב"ש דס"ל כל הנשים דיין שעתן וכולן בחוקת טהרה (ולא חילקו ש בפשיטות דבכתם ליכא רובא

נחזור לענינינו דא"כ הרי כאן בפ"פ איתרע חזקת הגוף לגמרי ואף אם נדחוק דאפילו בכה"ג פליג ר"ש ומשוי לי' ספיקא אכתי, הרי כתב הר"ן בסוגי' דהיה בה מומין דאיצטרך לטעמא דברי ושמא דאל"ה הוי אמרינן כאן נמצא גבי משארסתני נאנסתי ואף להוציא ממון כתב לכאורה כן דהרי תנא תונא כלה בבית אבי' לקדושין אמנם זה יש לדחות דהתם הוי תפיסה מספק וי"ל דע"כ לא משוי כאן נמצא לודאי אלא א"כ יצאה לרשות אחר ולא מחזקינן מרשות לרשות אמנם בעודה ברשות לא משוי לודאי שהי' מקודם רק דמרע לגמרי לחזקת' והוי ספק וכיון דקימ"ל כן א"כ הדרא קושיא לדוכתא דבפ"פ נעמידנה בחזקת היתר. לכהונה ומה שנלענ"ד בזה דאע"ג דלענין ממון בעודה ארוסה היא ברשות האב ולאחר הנשואין היא ברשות בעלה מ"מ לענין איסורי ביאה תיכף משנתארסה יצאה מרשות אב ושייך לומר כאן נמצא אחר אירוסין כאן הי', ודברי הב"ש בסי' ל"ט ס"ק י"א שרצה לומר דבנמצא ברשות האב לדעת הטור לא בעי' גיטא תמוהין מאוד דעכ"פ צריכה גט מטעם דשויא נפשה חד"א ובזה מיושב מה שהקשה מהא דהדרי הקידושין ולא חיישינן שמא יאמרו קידושין תופשין, אמנם אף לפמ"ש שהוא ספק שקול וכאן נמצא אינו ודאי רק מרעא החזקה, יש ג"כ ליישב והארכתי במקום אחר, אמנם אף לדעת הב"ש יש לחלק עכ"פ דכל הספק בגוף