תשובות הרא"ם חלק ג פט

הדין עם פרש"י דאל"כ היא גופא קשיא מי הכריחם להזכיר שליחות בקושייתם ואף שסוברים דלא חזר בו משליחות מכל מקום לקושייתם לא הוצרכו לזה שהרי גוף הקידושין לאו כלום נינהו אלא ודאי שהתוספות גם כן סברי שהקדושין חלים כשיגדילו ואולם הרשב"א בחידושיו שם ביבמות נראה שחולק על דין וה שהרי הקשה באמת על פירש"י וכתב דאף שמסרו הקידושין בקטנותם לאו כלום הוא ואין הקדושין חלים אפי' לאחר גדלותם וא"ת דאתי' כר"מ דאמר לאחר שאתגייר כו' ע"ש, הרי שכתב דאין חלין אף כשיגדילו, אכן מדברי הרשב"א בחידושיו בפ' ב"ש דף ק"ט גבי קטנה מבואר להדי' שסובר כדברי רש"י ואפי' עדיפא מרש"י דרש"י איכא למימר דמ"ש רש"י שיחולו ליום המחרת אין כוונתו שמסרו סתם ואנן הוא דפסקינן שיוחלו ליום המחרת אלא דכוונתו שהקטן אמר כן בפי' בשעה שקידש שהוא מקדש היום שיחולו ליום המחרת אבל אם לא פירש כן בהדיא מן הסתם לא אמרינן שיחולו למחר אבל בחידושי הרשב"א בדף ק"ט בקדושי קטנה מבואר דאפי' קדשה סתם בקטנותה עשאום כאלו התנה בהדיא בשעת הקדושין שכשתגדיל יחולו הקדושין מהתורה וא"כ דברי הרשב"א בדף ל"ד עם דבריו בדף ק"ט סתרי אהדדי וכבר הרגיש בה במש"ל בהג"ה, ומ"ש לתרץ דברי הרשב"א לחלק בין קטן לקטנה לא ידעתי שום סברא לחלק בין הפרקים. הן אמת אם יש מקום לחלק היינו בקידש סתם דבקטנה כיון דחכמים תיקנו לה קידושין בקטנותה איכא למימר דמתחלה כך תיקנו חכמים שבקטנותה יהי' קידושין מדברי סופרים ולכשתגדיל יהיו קידושי תורה וכיון דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש א"כ המקדש הי' דעתו שיהי' כמו שכוונו חכמים והוי כאילו הותנה כן בשעת קידושין בפירוש, אבל בקטן שלא תיקנו חכמים קידושין כלל והוא מדעתו מקדש אם לא פי' בפירוש בשעת הקידושין שיחולו לכשיגדל אנן לא אמרינן דנעשה כאלו פירש. ואף שחילוק זה הוא ג"כ קצת דוחק דנימא דחכמים כך תקנו היינו סובלים דוחק מעט לתרץ דברי מר"ן הרשב"א אבל כיון שהרשב"א בדף ל"ד חולק על רש"י אפי' בפירש כן בפירוש בשעת קידושין שיחולו למחר וסובר הרשב"א דלא מהני ואין הקידושין חלין לא ידעתי שום סברא לחלק בין קטן לקטנה ולא עוד אלא שא"א לחלק בזה כלל דא"כ יהי' סתירה בדבריו בגיטין דף פ"ה בעי מיני' רבא מר"נ חוץ מקדושי קטן מאי מי אמרינן השתא לאו בר הוי' הוא או דלמא אתי לכלל הוי' א"ל תניתוה קטנה מתגרשת כו' ה"נ אתא לכלל הוי' ואי איתא דבקטנה תהני שיוחלה לכשתגדיל ובקטן לא מהני א"כ מאי ראי' מייתי מקטנה דיכולה תיכף לקבל קידושין שיוחלה אח"כ לקטן שאינו יכול לקדש תיכף שיחול אח"כ אלא ודאי שאין חילוק ביניהם אם לא שנאמר דהרשב"א סובר כגירסת ר"ח שם בגיטין דלא גרים כלל תניתוה ואנן חזינן דהרשב"א שם בחידושיו הביא הגי' שלנו וכ' שהיא גירסת הרמב"ם והביא גירסת ר"ח ולא הכריע אכן מה שנלע"ד לתרץ דברי הרשב"א עפ"י סברת המ"ל שהבאתי לעיל דמחוסר ב' שערות לא מיקרי מחוסר זמן לחוד דמאן יימר שיבוא ב' שערות, אלא שאני שדיתי נרגא בדבריו דממ"נ אם לא יביא ב' שערות אכתי יהי' גדול כשיהי' בן ל"ה שנים אומר אני כיון דכאן מיירי שהנקיבות היו קטנים וממ"נ אם נתקדשו שלא על ידי אביהם איך יחולו בה קידושי תורה ואי יחולו כשיגדילו שמא לא יביאו הנקיבות ב' שערות מאי אמרת שיחולו כשיגיע לרוב שנותיהם הלא אם הגיע לרוב שנותה ולא תביא שערות. א"כ איילונית היא והוי קדושי טעות להרבה פוסקים באיילונית, ודוחק לאוקמא כשהותנה בפירוש אפי' אם תמצא איילונית ואם נתקדשו על ידי אביהם איך יחולו כשיגדילו הזכרים שמא לא יביאו שערות מאי אמרת הלא יחולו כשיהי' בן ל"ה שנים הלא אז כבר בגרו הנקיבות ואיך יחולו או הקידושין שקיבל אביהם והרי היא לא קבלה כסף קידושין וגם לא נשתעבדו אכסף הזה, ועיין בח"ר יבמות דף ק"ט, אלא דקשיא א"כ בד' ק ט למה מהני להרשב"א בקטנה, לכן נלע"ד בלא"ה לא קשה כלל דברי רשב"א אהדדי דהרשב"א בדף ל"ד הקשה על רש"י שרש"י פי' שמסרו הקידושין שיחולו ליום המחרת וא"כ ודאי שזה מחוסר מעשה הבאת שערות דשמא לא יביא למחר שערות, ומ"ש שעכ"פ יחולו לאחר ל"ה שנים לא מהני בזה שפי' בהדי' ליום המחרת, ומ"ש המ"ל דהבאת שערות ביומא דמישלם י"ג לזכר מהני ודאי דלא ס"ל להרשב"א כדמוכח שם מדבריו אח"ז בקושית הרמב"ן שהביא שם ולכן שפיר הקשה הרשב"א שאין קידושין חלין אף לאחר גדלותן משום דמקרי מחוסר מעשה ולכן כתב אתר זה דלר"מ שפיר מהני כמו לאחר שאתגייר דג"כ מחוסר מעשה אבל בדף ק"ט כתב דהוי כאילו התנה כשתגדל יחולו קידושי תורה שם ודאי מהני כיון שלא הגביל זמן א"כ הגדלות ודאי אתי ואינו נקרא מחוסר מעשה ואיילונית לא שכיח ובודאי תביא שערות באיזה זמן באופן שלדעתי בקטן שפי' בשעת קדושין שיחולו כשיגדיל ולא הגביל זמן לגדלותו ליכא שום חולק על רש"י ובודאי חלין כשיגדיל והם קידושי תורה והיינו בקידש בכסף ואפי' כבר הוציא' הכסף קודם שהגדיל כמ"ש הרשב"א. ביבמות דף ק"ט שהרי נשתעבדה על הכסף הזה אבל בקידש בביאה או בשטר ונאבד השטר קודם שהגדיל ודאי דלא חלין הקדושין, וכ"ו בפירש כן בפירוש אבל בקידש סתם בקטנותה ולא פירש בפירוש כנ"ל אף שכתבתי לעיל לחלק בין קטן לקטנה בזו הרי כתבתי שדוחק לחלק בין קטן לקטנה אלא שכתבתי לסבול הדוחק הזה למשכוני נפשין אדרב הוא מרן הרשב"א שלא יהיו דבריו סותרים אהדדי אבל כיון שכבר העלתי ארוכה בדברי הרשב"א דלא סתרי שוב נקטינן שאין שום חילוק ביניהם ואי אמרינן בקטנה אפי' בסתם גדלי בהדה דהוי כאלו התנה גם בקטן אמרינן כן. ומה ששנינו במשנה קדושין דף נ' ע"ב וכן קטן שקידש מיירי שקידש בשטר או בביאה כמ"ש למעלה

ואמנם בקטנה עצמה אי אמרינן בקדשה סתם שהי' דעתו שיחולו קדושין של תורה כשתגדיל אני רואה מבוכה בדבר זה שהנה סברא זו מפי הרשב"א בחדושיו ליבמות דף ק"ט שמענו וכן הוא בנימוקי יוסף והם מפרשים בזה הסוגי' שם דקאמר דכי גדלה גדלה בהדה אף דלא בעיל והרי דבר זה עצמו הוא רק ה"א בסוגי' שם והרי חזינן דדחי שם ומסיק בעיל אין לא בעיל לא. הן אמת דרב ששת שם אמר כד ניים ושכיב אמר להא שמעת' ואם הודה ר"ש לפירוקא דרבין בזה נחלקו הקדמוני' וע"ש בחדושי הרמב"ן ודברי רבינו הגדול הרי"ף שם נאחזים בסבך שכתב ולא אפסקא הלכתא הכא בהדיא וחזינן מאן דכתב והא מילתא ספיקא הוא ואזלינן לחומרא וכו' ומסיק דאי לא בעיל צריכא גט מדרבנן יע"ש וזה תמוה שבתחלת דבריו כתב והא מילתא ספיקא ומשמע דספיקא דאורייתא הוא ואיך מסיק דצריכה גט מדרבנן וכבר הרגיש בזה מהרי"ק בשורש ל"ב ענף ג' ולא העלה ארוכה ועיין בב"ש סי' קנ"ה ס"ק ל"ב וגם לשונו שכתב דשנינן לה ואשנויא לא סמכינן נבוך הוא דאטו רבין משני איזהו שנויא על קושי' דר"ש הלא רבין דחה דברי הר"ש דר"ש מפרש לברייתא אפי' לא בעיל ורבין תפרש בבעיל ולכך הוי לרי"ף למימר ואע"ג דדחינן לה אדחויא לא סמכינן וגם שם בגמ' דברי רבין תמוה אצלי דק' הא מילתא דקטנה מתלי ותלי וכו' והדבר תמוה הלא אי