תשובות הרא"ם חלק ג פז

זנות ממש תצא מכהן אפי' בדיעבד א"כ מאי ראיה יש מריב"נ דלגבי בעל אין מוציאין אלא בעידי טומאה, ובלא"ה דברי הרשב"א צ"ע שפי' בחידושיו האי פלוגתא דריב"נ ור"ע כפי' התוס' דמיירי בקלא דמקמי נישואין לגבי כהן ומקמי הכי הביא דברי הראב"ד שהקשה וכי ל"ל לריב"נ ואלו יוצאות שלא בכתובה משמע דמיירי שראו בה פריצות אחר נישואין ולענין אשה לבעלה קמיירי. אבל יש לעיין בסוגיא דכתובות דף ל"ו ע"ב יצא עלי' שם רע אין לה קנס דאמאי לא מוקי לה בקול זנות ממש, אבל יש לדחות דזה לא הוי דומיא דשטרי ריעי ולא קמ"ל ר"פ מידי דהרי אף אם הבע"ד טוען יש לי עדים צריך להמתין כמבואר בב"ק ובש"ע סי' צ'. ובאמת לדברי הרמב"ם י"ל דאף דקול זנות ממש כגון פלוני שמע מפלוני כו' כמו שכתבתי לעיל אפ"ה לא מהני מידי עד דאיכא רגלים לדבר וכמ"ש בפ"י מה"א ודלא כדעת התוס' והרא"ש, ולשון רש"י בגיטין ד"ה בעולה אין חוששין צ"ע אי ס"ל כשיטת התוס' דבפלוני שמע מפלוני לא בעינן רגלים לדבר, ואף אי ס"ל כשיטת הרמב"ם דבריו מגומגמים, אמנם שיטת רש"י נראה דלא כהרמב"ם מהראי' שכתבתי למעלה, אמנם גם בסוגיא זו הארכתי הרבה מאד ואין כאן מקומו וגם מאפס הפנאי לא כתבתי רק ראשי פרקים כראוי לחכם ונבון מדעתו

ה) נחזור לענינינו דודאי בכאן אפי' שם מזנה ליכא רק קול פריצות ומשום פריצות לא אתרע חזקת כשרות לענין ביאת אסורות מא"א ואפי' על יחוד אין חוששין דעדיין לא הורע חזקת כשרות לענין ביאה, כללא הוא דחשוד לדבר קל אינו חשוד לדבר חמור ובזה מיושב מה שהקשה הפ"י בסוגיא דפ"פ ואעג"ב דהפ"י כתב בגיטין בסוגיא דנכתב ביום כיון דעכ"פ יצתה מחזקת כשרות לענין ביאת פנוי' יצתה לגמרי מחזקת כשרות כי יש לחלק כשאנו מסופקין באותה ביאה עצמ' אם היא דאורייתא או דרבנן אסרינן שפיר כיון שעכ"פ באותה מעשה יצתה מחזקתה ראשונה וספק אם יצתה לגמרי או במקצת ודאי יש להסתפק בכך כיון שעכ"פ מעשה זו גרמה להוציאה מחזקתה הראשונה וזה נראה כונת מהרי"ט בחלק א' סי' מ"א שכתב שם וגם אין לומר העמידנה בחזקת פנוי' דמ"מ לכל הפחות קידושי דרבנן אית עלה כו' וראיתי בס' דברי אמת שנדחק בדברי מהרי"ט ולענ"ד כוונתו כמש"כ דכיון דמתחלה היתה פנויה וכיון שע"י מעשה זו יצתה מחזקתה שהיתה לה תחילה שהרי עכ"פ נעשית במעשה זו א"א מדרבנן לכן איתרע חזקת פנויה שלה אף מדאורייתא כיון דבלא"ה יצתה מחזקתה שהיתה לה תחלה וכן מבואר במהרי"ט ח"ב סי' ט"ו חלק אבן העזר אם זנתה בהיותה פנויה לא מפני כך נחזיקה בחזקת שזינתה תחתיו שהחשוד לדבר קל אינו חשוד לדבר חמור וכן משמע מש"ע סימן ד' היתה פרוצה בעודה פנויה וכו' ואעג"ב דאיכא למידחי דהטעם משום דבעלה משמרה, מ"מ הרואה בתשובת מהר"מ פאדוה יראה דמשמעות דבריו דאינו חשוד לדבר חמור (שוב מצאתי בשב יעקב סי' ו' בהדיא כמ"ש ע"ש) ובתשובות מהרי"ט סי' י"ד שם כתב דכשמפקירה עצמה לזנות אינה מבחנת בין כשר לפסול ודבריו צ"ע דאין ראי' מדר' יהושע ור"ג דהתם אנו מסופקים על אותה ביאה עצמה כמו שכתבתי למעלה אבל אי ידעינן שנבעלה לכשר י"ל דלא חיישינן שנבעלה לפסול דבעילת פסול כגון נתין או ממזר הוא בלאו וחמור מביאת כשר ובאמת בסוגיא דיבמות ס"כ אלמנה לכ"ג משמע ללישנא קמא אליבא דאביי דאמרינן מדאפקרי' נפשי' לגבי ארוס אפקרי' נמי לגבי אחרינא אף דלא דיימא מעלמא משמע דחשודה לדבר קל חשודה לדבר חמור אבל יש לומר דהתם אמר אביי בדרך דחי' וכ"כ בשיטה מקובצת בשם הרשב"א ועוד דהתם לאו לגבי אשה אתמר אלא לגבי ולד משום מעלת יוחסין וס"ל לרב דאין חזקת האם מועיל לבת, וגם בסוגי' זו הארכתי ובסוגיא דכתובות גבי דהאי ארוס וארוסתו ובתוס' ישנים שם. אמנם אף אם נימא דאם נבעלה בעילת איסור קל היא חשודה גם לבעילת איסור חמור אכתי אין ראי' אם היא חשודה על פריצות שתהא חשודה על ביאת א"א בלי ספק דאם היא חשודה על פריצות אכתי היא בחזקת כשרות לענין ביאת איסור. ומצאתי בשיטה מקובצת בשם הרמב"ן שני התירוצים חדא דאביי אמר בדרך דחי' ועוד דרק לגבי ולד חיישינן אבל איהי גופה שריא אף לאביי: ו) ומ"ש בדברי מהר"י בן לב יפה כתב וכבר הי' מעשה בק"ק זלאדזי"ץ ובא מעשה לפני ולפני הרב דק"ק גלוגא בהיותי בק"ק בראד וכתבנו שנינו כדברי מעל'

ז) ומה שהקשה מעל' על מתני' ועל הברייתא דיבמות דלמה לא נימא רוב יולדות יולדות לתשעה גבי ספק בן ז' לראשון ובן ט' לאחרון, נפלאות בעיני מוחזקני במעכ"ת שבקי בחדרי התלמוד והנה קושיא זו היא קושיית הגמ' ביבמות דף ל"ד דהק' רבא לר' נחמן לימא הלך אחרי רוב נשים ורוב נשים לט' ושני לי' רוב היולדות לתשעה עוברה ניכר לשליש ימי' והאי מדלא הוכר לשליש ימי' איתרע לה רובא

ח) עוד הקשה מע"ל דאף אם נימא סמוך מיעוטא לחזקה בעובדא דרבה תוספאה אכתי תקשי דהוי פלגא ופלגא וספק איסורא לחומרא ק"ו דבדאורייתא לא אמרינן סמוך מיעוטא, וע"ז תירץ דהכא איכא תרתי חזקות חזקת כשרות וחזקת היתר לבעלה, ואני אומר שאם הי' קושייתו קושי' לא הי' תירוצו מספיק שהרי הריב"ש כתב בסי' שע"ט דהנהו תלת דר' אלעזר בן פרטא שנותנין להם חומרי חיים וחומרי מתים כמו אם ניסת תצא ואע"פ שרובן לאבוד כיון שאפשר בהן ההצלה אין הולכין בהם אחרי הרוב אלא אחר החזקה ואע"ג דרובא וחזקה רובא עדיף הכא איכא תרי חזקות חזקת האיש שהוא קיים וחזקת האשה שהיא בחזקת אשת איש עכ"ל. הרי מבואר דתרתי חזקה ורובא הוי ספק השקול, וכן מוכח מסוגיא דפ"פ דאע"ג דאיכא חזקת כשרות וחזקת היתר לבעלה כיון דרובא ברצון אסורה. ואע"ג דהגאון נודע ביהודא כתב שלא מצא בשום מקום דההיא דר' אלעזר בן פרטא רובן לאבד, אישתמיטתי' סוגי' ערוכה במס' ב"ב פ' מי שמת. אמנם על קושיא זו כבר עמד עלי' הריב"ש בסימן תמ"ז יעו"ש וכתב דחזקת כשרות אלים טובא ואשה מזנה מתהפכת, אבל אני אפרש יותר, חדא דהאי חזקת כשרות עדיפא מחזקה דהוי רובא ממש דרוב הנשים בחזקת כשרות וא"כ הוי רובא וחזקת היתר ועוד דברי דידה מסייע לה, ולא מבעיא לשיטת רבינו יונה ריש כתובות דאם אומרת נאנסתי באשת ישראל נאמנת והסכים עמו הרא"ש מההיא דראוה מדברת דודאי שרי' אלא אפי' לדעת הפוסקים החולקים היינו משום דאמרי' רוב כשרות אינן בעולות וצריכין אנו לדון על הבעולות א"כ אנו אומרים רוב בעולות ברצון דאונס יש לו קול, אבל הכא אף אם נימא דרוב כשרות יולדות לתשעה וזו יולדת לי"ב חודש צריכין אנו לדון על היולדות לי"ב אכתי ליכא למימר דרוב יולדות לי"ב חודש מזנות דהא כל היולדת לי"ב אית לה חזקת כשרות ואף אם נימא דאתרע כמ"ש זקיני בסי' ל"א לענין מים בראש אכתי ליכא רובא ומנ"ל שהוא מן הרוב היולדות לתשעה דלמא