תשובות הרא"ם חלק ג פו

פנאי לעצמי לפרקים, אחרי שאין נחוץ להשיב שאין הלכה למעשה. דלמעשה פשוט כדברי מעכ"ת, אמנם אתמול הגיע לידי תשובת מעכ"ת בעסק עגונה והיא הלכה למעשה ומן ההכרח להשיב מיד, לזאת אמרתי שלא לעבור על בל תאחר גם לתשובה הראשונה, אמנם לא אבוא בארוכה זולת מה שיש לעיין בדברי מעכ"ת

א) מה שכתב מעל' שהמילדות אומרות שהוולדות המה כבני תשעה באיבריהם ובכחם יפה כתב מעל' שאין לחוש לדבריהם וכן מבואר בהדי' בתשו' הב"ח הישינים שאלה ק'

ב) ומ"ש מעלתו בענין נאמנות המילדות, לא ידעתי לאיזה צורך האריך כל כך דאטו עד השתא לא ידעינן דאין דבר שבערוה פחות משנים כשרין וגבי חי' כשיש בלא עדותה ספק ממזרים דהרי יש בכאן כשרים ופסולים והיא אינה רק מבררת מי הכשר ומי הפסול, ויש לנו בזה דברים ואין כאן מקומו, ואף גם זה אינה נאמנת אלא מפני התקנה כמבואר בהר"ן. ואפי' האם אינה נאמנת על בנה שהוא ממזר ק"ו המילדת, (ואין מוציאין האשה עפ"י נשים ואף על ולד זה ממזר אינם נאמנים זולת התם מיירי שיש כאן ממזר ודאי והם מגלין שזה הוא הממזר אבל אם כולן בחזקת כשרים אינם נאמנים לשויא ממזר ואפי' האם אינה נאמנת על בנה לומר שהוא ממזר ק"ו המילדת כשאמו מכחישתה, ולא עוד שאינה מעידה זולת באומדן דעת כמ"ש מעכ"ת). אמנם בנ"ד אילו הי' דברי המילדת ברורים לא היינו צריכין לבוא מטעם עדות זולת מטעם מילתא דעבידא לאגלויי דאמרינן לי' שלח ואחוי כמבואר בקדושין דף ס"ו וביו"ד סימן קכ"ו והתם אפי' בדבר שבערוה עיין בתוס' רי"ד שם ודבר זה אשתמיטתי' להגאון בעל נודע ביהודא, וכן יש להוכיח מגיטין דיצא לה שם מזנה דקאמר רבא כריב"ן דבערוה בעינן דבר ברור והתם מיירי בענין זונה לכהן

ג) ומ"ש מעלתו דאף בפרוצה לא אזדא לה חוקת כשרות והביא ראיה מיצא לה שם מזנה בעיר, ראי' זו יש לדחות די"ל דאף דחזקת כשרות אזלא אכתי איכא חוקת היתר לכהונה שהוא כמו חזקת היתר לבעלה

ד) ומ"ש דאין לחלק בין פרוצה פעם א' לרגילה הרבה, לומר דרגילה בפריצות היא יותר גרוע, והביא ראיה מ"ש אפי' הוציאה בעידי כיעור וזה יותר חמור מקלא דלא פסיק עכ"ל. ולא ירדתי לסוף דעתו מלבד כי אין ראי' מקלא דלא פסיק לרגילה בפריצות וגם אין ראי' מעידי כיעור לקלא דלא פסיק, ומל' ר"ת שהביא הרא"ש ביבמות ך"ד משמע דקלא דלא פסיק עדיף, אמנם מלבד כל זה משם ראי' להיפך דלפי הנחה שהניח מעכ"ת דלכך מותרת לכהן מפני שיש לה חזקת כשרות, א"כ מוכח דבקלא דלא פסיק אזדא לה חזקת כשרות דהרי הרמב"ם פרק ט"ו הלכה ך' מה' א"ב כתב א"א שיצא עליה קול שהיתה זונה תחת בעלה כו' כו' חוששין משום זונה, הרי מבואר דאע"ג דבעידי כיעור לא חיישינן בקול חיישינן, ואף למאי שחילקו האחרונים דמרננים אחריה גרע טפי, חדא לפי' מעל' דמדמה נ"ד ליצא עליה קול שם מזנה בעיר א"כ מאן לימא לן דהכא לא מקרי מרננים אחרי' דאסורה לכהן, ועוד דהתם מחמירין בפרוצה ביותר א"כ ע"כ אזלה לה חזקת כשרות שפירש מעל', אבל יש לדחות דאף במרננין אחרי' כתב הב"ש דאין הכהן חושש רק לכתחילה אבל בדיעבד לא יוציא. וצ"ל הטעם אע"ג דגבי כהן הוי קלא דקודם נשואין משום די"ל הרינון משום פריצות ובפרוצה ביותר הוא ג"כ רק לכתחילה, אבל לפ"ז לא הי' למעכ"ת להביא ממרחק לחמו דמרננין אחרי' עצמו הי' לו להביא ראי' דאפי' במרננין ופרוצה ביותר לא מחמרינן רק לכתחילה,. אמנם דבריהם תמוהין דהרי אורו בגמרא על דברי רבא דאמר יצא לה שם מזנה בעיר אין חוששין לה לימא כתנאי דר"ע סבר משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה תצא ור"י ב"נ חולק דא"כ לא הנחת בת לא"א כו', ומבואר דרבא כריב"נ ס"ל הרי דמתיר בפירוש משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה והרואה יראה שזה קצה הגדר מהכל מרננין אחרי' ועיין בתוס' במס' סוטה דף ך"ז ד"ה דומה דגם מדבריהם מבואר דדומה בכה"ג מיירי, ויותר מזה מבואר בפי' המשניות להרמב"ם ריש פ"ו דמסכת סוטה וברמב"ם הלכות סוטה פ"ב, הרי מבואר דביצא לה שם מזנה אפי' בהכל מרננין אין חוששין לה, והב"ח תירץ דבפנויה אין חוששין והיינו דינא דרבא משום דבפריצות בעלמא מוציאין עליה קול, משא"כ בסימן ו' מיירי באשת איש דאין מוציאין קול משום פריצות אלא בזנות ממש, והב"ש השיג עליו, ועיין בתו' שם ובחידושי רשב"א. ויראה דלק"מ דמיירי בקלא דמקמי נישואין ובשעת הקול פנוי' היתה וכן כ' הרשב"א בחידושיו (אמנם דברי הרשב"א צ"ע קצת ויתבאר לקמן) אמנם הב"ח בעצמו חזר בו בתשובה ואני כתבתי דיש לחלק בין יצא עלי' שם מזנה דמשמע דקורין אותה זונה דאיכא למיתלי משום פריצות קורין לה הכי וכן נראה מלשון רש"י והראב"ד משא"כ בקול זנות ממש כגון קלא דפלוני שמע מפלוני שמצאה עם נואף כדרך המנאפים באופן דא"א למיתלי בפריצות וזהו ענין דומה דסוטה, וכן ע"כ מוכח ביבמות סוף פרק ב' דהרי רש"י, ז"ל ס"ל בקלא דלא פסיק לחוד מוציאין אותה אף מבעל וכן מוכח מלשון רש"י ביבמות דף צ"ב ובגיטין שם דפי' רש"י קלא דמקודם נישואין היינו שיצא עלי' קול שהיא גרושה או זונה, א"כ ע"כ מיירי באופן שאי אפשר למיתלי בפריצות וכן מוכרח לפרש סוגיא דיבמות סוף פרק אלמנה לכ"ג וכן מוכרח מסוגיא דסוטה דאל"ה לא הי' צריכין התו' לפרש דמיירי בקלא דפסיק דבלא"ה תלינן בפריצות, ובאמת דברי התוס' דשם בלא"ה צריך לעיין והמש"ל פירשו בכהן, אמנם לא נהירא דא"כ למה להו להביא כאן מיבמות דתיפוק לי' דהוי קלא דמקמי נישואין דלגבי כהן דתצא, ויש לנו בזה אריכות דברים בסוגיא זו ולא יכילם קונטרס

גם דברי רש"י צ"ע במ"ש כותי או ממזר דלמה לן כותי או ממזר תיפוק לי' דמיירי באשת איש דהרי טעמא משום דרוב בעילות אחר הבעל. ורציתי להביא מרש"י זו ראי' לדברי מהרי"ו דתלינן בכותי ולפי' רש"י להיפך דהוי קשי' לי' דאמאי קרי לה טפה פסולה ת"ל דהוא ספק ממזר כיון דליתא לדומה קמן, לכך פירש"י דיש להסתפק שמא מכותי ואינו ממזר והוי ספק ספיקא דשמא מבעל ואם אינו מבעל שמא מכותי ואינו ממזר או שמא מישראל והיא ממזרת ולכך לא כתב רש"י מממזר רק ממזר, אבל עדיין אינו מדוקדק דה"ל למימר ממזרת וצ"ע. ועוד לנו פלפול ארוך בסוגיית הגמרא אמאי דקאמר תני בת דומה. גם ברש"י ותוס' שם

אמנם עדיין לא יצאתי ידי חובתי דאף שהדבר ברור כמ"ש וא"א שיהא חולק ע"ו היכא שהקול על זנות ברור לא תלינן בפריצות אכתי קשיא לי הא דאמר בגיטין דרבא כריב"נ על הא דכתב הרשב"א ונ"י ביבמות והריטב"א בסוף קידושין הביא ראי' דאין מוציאין אשה מבעלה רק בעידי טומאה ולא בקלא דלא פסיק ועידי כיעור מדריב"נ ואי ס"ד דטעמא דריב"נ כטעמא דרבא משום דפריצות בעלמא חזי לה אבל קול