תשובות הרא"ם חלק ג פד

חיישינן לי' דהרי בגיטין גבי יצא קול גרושה והיא יושבת תחת בעלה מוכח דמשני מוציאין וצ"ל דטעמי' דרבא כיון דמבעל לא מפקינן ועיקר האיסור של הבועל מטעם דנאסרה בשבילו לבעל וכיון דחששא דקלא הוא רק דרבנן, ובזה כיון שלא נאסרה לבעל בשבילו לא החמירו. או אפשר דכאן חששו ללעז דבעל טפי דהתם ליכא לעו דאימא סמוך למיתה גרשה אבל הכא יאמרו שהי' דר עם זונה וגם התם ליכא לעז במה שהיא גרושה לדידה ובקול זונה ג"כ ליכא לעז דידה דאימור היא גרושה או חלוצה ולכך הוציאה

והנה לשיטת התוס' בפירוש' לר' ראיות הבעל וקלא דפסיק שוין ור' מחמיר אף בפסיק, ועוד נראה לשיטת התוס' בפירוש' דאין חילוק בין ראיות הבעל לעידי כיעור כאשר יתבאר דלא עדיפי עדים מראיות הבעל (ובאמת צ"ע לפי מה שפירש"י קלא דפסיק היינו שיצא קול אחר ששקר קול הראשון נראה דזה גרע הראיות הבעל דבר כיעור ואולי מטעם דלא מבטלינן קלא), והנה לפי שיטת רש"י פלוגתא דרבי ורבנן באין לו בנים כגוונא דמיירי הברייתא, ולפ"ז אליבא דהלכתא בקלא דלא פסיק לחוד מפקינן בין מבעל בין מבועל באין לו בנים אבל ביש לו בנים לא מפקינן משניהם רק בעידי טומאה אבל בראיות הבעל בדבר מכוער לא מפקי' דה"ז דומה לקלא דפסיק ואפי' בעידי כיעור מוכח דלא מפקי' מדקאמר הלכתא כוותי' דרב בקלא דפסיק משמע אפי' בעידי כיעור ואין לו בנים לא מפקי' וביש לו בנים אפי' עידי כיעור וקלא דלא פסיק לא מפקי'. אמנם קשיא טובא דרש"י גרים הני מתני' משמע דתרווייהו אתיא כרבי ולר' אמאי מהני אפסקי' אחר דהרי לדידן אין חילוק בין אפסקי' ללא אפסקי' ואפי' אליבא דרבי כיון דאין חילוק בין בעל לבועל. ודא דהוי קשיא לי' להרמב"ן בספר תולדת אדם ובס' הזכות ולכך פירש לשיטת רש"י דה"ק אב"א הא מתני' רבי היא דמפיק בעידי כיעור לחוד וממילא מוציאין מבועל בקול לחוד משום דזה דכנסה הנטען אלמויי אלמי' לקלא ואין לך עידי כיעור גדול מזה, ולפי שיטת הרמב"ן בדעת רש"י ס"ל לרבי דבקול לא מפקי' מבעל באין לו בנים רק בעידי כיעור ואין לו בנים ומבועל מפקי' בקול ואין לו בנים ואליבא דהלכתא לא מפקי' מבעל אלא בעידי כיעור וקלא דל"פ ואין לו בנים ומבועל היכא דלא אפסקי' אחר ואין לו בנים מפקינן בקלא דלא פסיק לחוד דכיון דכנסה הוי כניסתי' קלא דלא פסיק וע"כ. אבל בקלא דפסיק ואפי' באין לו בנים לא מפקינן מבועל וביש צו בנים לעולם לא מפקי' בין מבעל בין מבועל אפי' לא אפסקי' אחר כ"א בעידי טומא'

והרשב"א נסתפק בדעת רש"י אי דס"ל דהא דאמרינן הלכתא כרבי בקלא דלא פסק מיירי באין לו בנים ובעינן תרתי עידי כיעור וקלא דלא פסיק ובכה"ג מוציאין בין מבעל בין מבועל באין לו בנים ור' מיירי ג"כ כה"ג וסבר דבעידי כיעור לחוד מפקי' או דר' מיירי אפי' ביש לו בנים ואפ"ה בדבר מכוער לחוד תצא וצ"ל לשיטתו דהא דקאמר אב"א הא מתני' רבי הוא דמחמיר בעידי כיעור מבעל אפי' ביש לו בנים ממילא באין לו בנים מחמיר עכ"פ להוציא בקדל"פ ואנן פסקינן הלכתא כר' בקדל"פ בין יש לו בנים ובין אין לו בנים. ובדעת הרשב"א עיין מה שאכתוב לקמן

והשתא אבוא לבאר שיטת השאלתות. והנה לפי נוסחת השאלתו' שלפנינו ז"ל אמר רב ובעדים אבל אקלא לא כיון דאבעל לא אסרי' לה דא"כ אתה מוציא לעז על בניו של ראשון ואי איכא עדים בדבר מכוער וקדל"פ מפקי' לה בין מבעל בין מבועל דתניא רוכל יוצא כו' ואמרינן הלכתא קשיא אהדדי ל"ק הא בקד"פ הא בקל"פ ואיכא עדים כרבי קד"פ כרב, ומלשון זה מבואר בין מבעל בין מבועל מפקינן בעידי כיעור וקדל"פ מוציאין אפי' יש לו בנים וכן פי' כרמב"ן. וצריכין לפ' הסוגיא לפי שיטתם דנראה ממ"ש דא"כ אתה מוציא לעו כו' נראה דס"ל להלכה גם שינויא קמא דקדל"פ וליכא בנים מוציאין מבועל, ובזה שפיר יש לחלק בין אפסקי' אחר אמנם גם הלכתא אמת דבתרוויי' מוציאין אפי' ביש לו בנים אף מבעל, וצריכין לפרש האבע"א דר' היא דלרב אף מבועל ואפי' אין לו בנים אין מוציאין בקול אף דלא שייך לעז ולגבי בועל הוי מקמי נישואין מהטעם שכתבתי לעיל: אמנם ר' דמחמיר דאף בעידי כיעור מוציאין מן הבעל ה"ה דמחמיר ג"כ בקול דמוציאין מן הנטען ואין לו בנים ולא אפסקי' אחר ונראה מדברי השאלתות דמוציאין מנטען בקדל"פ באין לו בנים משום דלל"ק מודה רב בזה ואף דבאבע"א הבריי' אתיא כרבי ולכך פסקי' כהך ברייתא אבל ביש לו בנים לענין נטען או בעל אפי' באין לו בנים בעינן עידי טומאה כרב או ע"כ וקדל"פ ואז מוציאין אפילו מבעל ובועל אפי' יש לו בנים וה"ק בקדל"פ כרבי דהיינו בהא לחוד מוציאין מנטען באין לו בנים ואם יש עמו ע"כ מוציאין אף אם יש לו בנים או מבעל דלדידי' אין חילוק בין יש לו בנים לאין לו בנים וקלא דפסיק כרב ר"ל לחוד ודאי לכ"ע אין מוציאין אפי' לר' רק דאפי' עם עידי כיעור דס"ל לרבי דמוציאין עם קד"פ אין פסקינן בזה כרב דלא מהני דהיינו ביש לו בנים או לענין בעל דהרי בעידי כיעור גרידא מוציאין מן הנטען דהא עידי כיעור עדיף מקדל"פ הוכפל הדבר ובקד"פ כרב קאי אבעל או לנטען וביש לו בנים דבעינן עידי טומאה ובהא ס"ל לרב אפי' לל"ק דאין מוציאין ושייך שפיר לומר כרב משום דבין לל"ק ובין לל"ב ס"ל לרב הכי, אבל בנטען לא שייך לומר כרב דהרי ללישנא קמא ס"ל לרב דמוציאין וזה מדוקדק מאד בדברי השאלתות שהביא לישנא קמא דרב דלא מפקינן מנטען בקלא משום לעז בנים של ראשון משמע באין לו בנים מוציאין, וגם הביא הפסק הלכה דבתרתי מוציאין בין מבועל בין מבעל אף ביש לו בנים אמנם קשיא קצת דלא הביא האי דינא דדבר מכוער לחוד דג"כ מוציאין מנטען באין לו בנים, ואולי ס"ל דאע"ג דלרבי דבר מכוער לחוד עדיף מקלא לחוד אעפ"כ לדידן עידי כיעור לחוד לאו כלום וקלא עדיפא וכ"ש לגבי בועל דאלמויי אלמי' לקלא זה עדיף מעידי כיעור, נמצא פסקן של דברים אלו לפי נוסחא זו מבעל אע"ג דאין לו בנים ומבועל ביש לו בנים מוציאין בעידי כיעור וקלא דל"פ ומבועל בחד מנייהו

וזה כמ"ש הרמ"א בהג"ה זולת במה דמחלק גבי בעל דוקא באין לו בנים ובשאלתות לא נמצא החילוק גבי בעל לפי נוסחא זו יש חילוק בין אפסקי' או לא גבי בועל ואין לו בנים. אבל מה נעשה דמדברי כל הפוסקי' לא מצאתי שיפרשו דברי השאלתות כמ"ש ולחלק לענין בועל בין יש לו בנים או אין לו בנים. וכן מוכח מדברי הרמב"ן והרשב"א שהקשו מרב נחמן דהוציאוהו תנן דהיכי משכחת דמוציאין מנטען ואין מוציאין מבעל ואם איתא הא משכחת לה בקול ואין לו בנים כמש"ל

והנה הרמב"ן פירש דברי השאלתות דהא דפסק הלכה כרבי בקלא דל"פ בין אין לו בנים ובין י"ל בנים דלעולם בעינן תרתי ואין חילוק בין בעל לבועל. אמנם בזה חלק עליו וס"ל דביש לו בנים בעינן עידי טומאה והמסקנא הוא דוקא באין לו בנים ופירש הסוגיא אליבא דשאלתות הני מתניתא רבי היא ולר' בכיעור לחוד מפקינן אפי' מבעל ומנטען מוציאין בכל דהו וצ"ל דכונת הגמ' כיון דחזינן דר' מחמיר כ"כ י"ל דהנך ברייתא אתי' כר' דמחמרי ג"כ בנטען ומפקינן מיני'