תשובות הרא"ם חלק ג פג

דאחר הנשואין משום דלא מצי מגרשה בשעה שעשאו שליח ודברי התוס' אינן מובנים לענ"ד דמאי חילוק יש בין המשלח לשליח ועיקר טעמא דמילתא דאמאי אין הבעל בעצמו יכול לכתוב הגט ומאי פסול יש בזה דנימא דכיון דאיהו לא מצי עביד ואי ס"ל טעם הרמב"ם דהוי נכתב שלא לשם גירושין א"כ מהאי טעמא גושא ת"ל דפסול כשכתבו הסופר כמ"ש הרמב"ם ויתכנו דבריהם למ"ש המרדכי שם שאם איחר הסופר מלכתוב הגט עד אחר הנשואין דאפ"ה פסול כיון דבשעה שעשאו שליח לא הי' כשר אבל לשון התוספות והרא"ש משמע שכתב קודם נשואין רק שכתב הזמן שאחר נשואין קשה דמאי חילוק יש בזה וזה לא כביר שהקשתי לשאול על תוס' בנזיר דף י"ב שכתבו דלענין דשלב"ל מהני כל שבידו דלא הוי מחוסר מעשה ולענין מעבד שליח לא מהני כל שבידו ולכך מבעיא לי' ביבמתו מאי ויש לעיין דאכתי מאי קא מבעיא לי' דהרי התוספות כתבו ביבמות דף הנ"ל דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל יכול לגרש מיד כמו גבי עבד וא"כ יכול הבעל לכתוב בעצמו ולגרש בעידי מסירה וכבר כתב הרשב"א ביבמות ר"פ האשה רבה דבהדיוט לא אמרינן מי יימר דמזדקקי והביא ראי' משבת וא"כ יכול לגרש מיד שיחול הגט לאחר יבום וכ"ש לדברי המרדכי ותוס' גיטין והרשב"א והרמב"ן דמיירי שכתוב בו יום הכניסה דודאי יכול לגרש קודם הכניסה דלא מקרי דשלב"ל דכל שבידו מהני וכיון שהוא יכול לגרש מצי למיעבד שליח כמ"ש התוס' בעצמם שם בנזיר לענין חלה, ונ"ל דתוס' דנזיר ס"ל כדעת המרדכי ביבמות דיש לחלק בין עבד לאשה משום דחוב הוא צה אמנם על התוס' והרא"ש קשיא, ואי הוי מצינא למימר דס"ל כשיטת הרמב"ם הי' מקום ליישב דס"ל דכל שבידו לא מהני שיוכל לגרש עכשיו שיחול לאחר זמן כיון דהשתא אינו חל הוי נכתב שלא לשם גירושין, ואף דלמ"ד אדם מקנה מהני מ"מ למ"ד אין אדם מקנה לא מהני אע"ג דהוא בידו דהשתא מיהו לא עביד מעשה כמ"ש הרא"ש. ובזה יש ליישב מה שהקשיתי למעלה משוטה איבמה בדעת הרמב"ם אמנם מלשון התוס' והרא"ש כבר כתבתי דמשמע דלא ס"ל כפירוש הרמב"ם

נחזור לענינינו דהנה אם נימא דלשיטת הרא"ש והטור הא דאין כותבין ונותנין עד שישתפה משום דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח, אם כן ודאי לענין הכתיבה אין כאן חשש כלל רק בעינן שליחות הנתינה אבל נלע"ד לחלק בדבר אחר שנחקור על שורש הטעם הא דאיהו לא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח. והנלע"ד משום דהא דשלוחו של אדם כמותו העיקר הוא בשעת עשיית השליח שמוסר לו כחו שיש לו באותו שעה שיהי' כמותו אבל מה שאין כח למשלח עצמו באותו שעה אינו יכול למסור לו כחו רק השליח נשאר לעולם באותו כח שהי' למשלח בשעה שעשאו שליח ולכן אם נתחדש אח"כ איזה ענין שנתרבה כח המשלח אין כח זה לשליח כיון דבשעה שנעשה שליח אף להמשלח עצמו לא הי' זה הכח כגון אמר ללבלר כתוב גט כו' וכתב הסופר אחר נשואין דלא הי' כח למשלח לגרש קודם נשואין ובשעת נשואין נתחדש לו כח הגירושין וכן בהפרת נדרים נתחדש למשלח כח חדש בשמיעתו וכן אפי' בהאי דקרובתי' הוי נסיבין לגברי בעידנא דשוי' שלית הוי ג"כ נולד כח חדש אצל משלח משום דמאי דלא תפסו בה קידושין הגריעות מצד המשלח כמו מצד האשה (עיין במהדורי בתרא בנוסח אחר דהרי אין הטעם דאין קידושין תופסין בה מצד עצמותה לחוד שיש לה בעל רק מצד גזירת הכתוב דכיון דהיא והוא חייבי מיתות נינהו אם בא עלי' וכל חייבי מיתות אין קידושין תופסין כמבואר בקידושין דף ס"ז ע"ב לכך אין הקידושין תופסין ואינו יכול לקדשה ועוד יש להסביר יותר דבקידושין הוא צריך לקנותה וא"א אינו יכול לקנותה וא"כ אין יכול לעשות מה שהוא צריך לעשות והנתינה שלו גרוע אבל בגט עיקר שתצא ממנו והוא לצרכה להתירה לעלמא שלא תהי' א"א וכל מה שמוטל עליו יכול הוא לעשות רק שקבלה דידה לאו כלום ודוק, תדע שהרי בקידושין אינו עובר כלום רק מגזירת הכתוב שאינו יכול לקנותה). וא"כ הגריעות מצד נתינה שלו כמו מצד קבלה שלה וכיון דהמשלח לא הי' לו כח לקדשה בשעה שעשאו שליח לא מצי משוי שליח אף שאח"כ כשמת בעל הערוה נולד לו כח חדש שמותר לישא אותה ויכול לקדשה אפ"ה אין השליח יכול לקדשה כמש"ל אבל אם הגריעות לא הי' כלל מצד המשלח רק מצד מי שנשתלח לו ולא נולד כח חדש למשלח רק למי שנשתלח השליח א"כ בזה הכח עצמו שנמסר לשליח ממשלח בשעה שעשאו שליח באותו כח עצמו יכול לעשות שליחותו וא"כ אין כאן קושיא כלל מנשתטית ואח"כ נשתפית דהכא לא הי' שום גריעות במשלח רק במי שנשתלח לו שהיא אינה בת דעת ולא נתחדש שום כח למשלח ויכול השליח לגרשה באותו כח שמסר לו המשלח בשעה שעשאו שליח. ואף שלענ"ד הדברים ברורים וא"צ לראי' לרווחא דמילתא אביא ראי', דהנה המשל"מ בפ"ו מהל' אישות הק' אמאי לא קאמר דמותר בנשים שהי' להם קרובים קטנים ע"ש, ואחר כל התירוצים שתירץ אכתי קשי' דאמאי לא קאמר, דמותר בנשים שהי' להם בשעת שליחות קרובים קטנים ועכשיו הם גדולים דאפ"ה מותר בהם, ועל קושיא זו אין כל התירוצים שלו מספיקים ע"ש, ואף אם נימא דלפי הס"ד דמחלק בין בכדי דקאי קמי' לק"מ דאיכא, למימר כיון דסופן בודאי לגדל מקרי קאים קמי' מ"מ לפי המסקנא קשי' ומכ"ש דקשי' על קטנה שלא הגיעה לעונת מיאון בשעה שעשאו שליח. והנה באמת י"ל דהמשל"מ אזיל לשיטתי' דס"ל, בפ"ד מהלכות אישות דיכול לקדש קטנה מדאורייתא לכשתגדל וא"כ הוי מידי דמצי עביד השתא אבל לפי מה שהוכחתי בתשובה בארוכה דליתא ודאי קשיא בפרט בלא הגיע לעונת מיאון אע"כ דבכה"ג באמת מצי השליח לקדשה כשתגדיל משום דלא נתחדש דבר אצל המשלח

סימן ל

בעז"ה בסי' י"א ש"ע אה"ע ולבאר כל השיטות כל או"א על מקומו יבא בשלום

שאלת לבאר לך בביאור השיטות בדין עידי כיעור וקלא דלא פסיק. והנני מבאר לך בס"ד, ותחלה אבאר לך בס"ד שיטת רש"י לל"ק בגמרא כך הוא לפי פשוטו לא מפקינן מבעל בין יש לו בנים בין אין לו בנים אלא בעידי טומאה ומבועל מפקינן בקול אי לא אפסקי' אחר ואין לו בנים ואם יש לו בנים בעינן עידי טומאה. ולתירוץ האב"ע ס"ל לרב דאין מוציאין אפי' מן הנטען בקול ואף באין לו בנים ולכן ברייתא דלא כרב וצ"ל אפי' בקלא דלא פסיק ואתחזק בבי דינא והקול הוא על זנות ממש ואע"ג דנטען אלמי' לקלא אפ"ה לא מפקינן מיני' ולכאורה קשה דהא לקלא דמקמי נישואין ודאי חיישינן וכ"ש היכא דאלמי' לקלא וא"ל כיון דלבעל הוי אחר נישואין תו לא