תשובות הרא"ם חלק ג פא

דינה למזור ורפואות תעלה אין לה והוא יושב גלמוד כלא תורה ושלוה וטובה וגם מתיירא לנפשו מדשמואל דאסור לישב בלא אשה וגם עובר אדר' יהושע דלערב אל תנס ידיך, ונשאל נשאל מעמדי אם יש לו התרה ע"י מאה רבנים כמבואר בדברי הפוסקים

וזה החלי בעזר צורי וגואלי, ולפניו תפלתי אערכה שלא אכשל בדבר הלכה. והנה כבר ידוע מחלוקת הראשונים ג"כ אם תקנת רגמ"ה הוא אף כמקום מצוה אם לאו ולא אכניס ראשי בענין זה כי איני כדאי. אמנם כבר מבואר בדברי האחרונים שיכולין להתיר ע"י מאה רבנים מג' ארצות ועיין בב"ח ובתשובה סימן צ"ג שהתיר כן בנשתטית וכתב שכן נהגו ומעשה רב. ומלשון הב"ח וכן מבואר במור"ם מרוטנבורג שהעתיקו לשון רגמ"ה שיש לו התרה ע"י מאה רבנים אם יראה טעם מבורר לדבר נראה שכל שיגיע ענין בין איש לאשתו שאין ראוי להחזיק בחרם רגמ"ה יהי' מה שיהי' ויתירו ע"י מאה רבנים דוקא כדי שלא יהי' קל בעיני הדורות. ומ"ש מעלתו לשונם דלאו דוקא לדבר מצוה אלא אפי' טעם אחר כל שהטעם יהי' הגון להתיר בעיני חכמי הדור ולא מבעיא לשיטת הסוברים דרגמ"ה לא גזר במקום תצוה דע"כ דמאה יכולין להתיר שלא לצורך מצוה דהרי במקום מצוה לא גזר כלל אלא אפילו לדעת הסוברים דאף במקום מצוה גזר מ"מ א"א לומר דאף בק' רבנים אין להתיר רק במקום מצוה דא"כ למה להו למימר טעם מבורר דאטו מי סני להו לפרש דאין להתיר רק במאה רבנים ומקום מצוה ומה להו לתלות בראות עינים של המאה רבנים אע"כ דלאו דוקא מקום מצוה, אמנם בנידון דידן לא צריכנא להא דלע"ד עדיף נידון דידן ממצות יבום ופרי' ורבי' ושבת, ויש להביא ראי' דטפי יש להתיר בנידון דידן ממצות יבום משום דהצלת עבירה שיושב בלא אשה והרהורי עבירה קשה מעבירה עדיף מקיום מצוה, חדא דהרי הת"ה פסק דמבטלין לערב אל תנח ידיך משום קטט והביא ראי' מהא דמבטלין מצות יבום משום קטט ע"ש ואעפ"כ אסור לישב בלא אשה משום קטט משום דהרהורי עבירה קש' מעבירה וא"כ מוכח דהצלה מעביר' עדיף מיבום דהרי יבום מבטלין משום קטט משא"כ לישב בלא אשה אסור אף במקום קטט ושוב מצאתי בשב יעקב שהביא ראי' זו אגב גררא) ואף דהח"מ השיג על ראיות הת"ה מ"מ השיג מטעם אחר אבל מדברי ת"ה מוכח כן ועכ"פ יש לסמוך להתיר עפ"י ק' רבנים משום הרהורי עבירה

ולפי מ"ש דהצלת עבירה עדיף מקיום מצוה יש ליישב במה דפסק מוהרמ"פ בעוברת ע"ד דכופין להוציא והביא ראי' ממור"ם במרדכי והג"א ושאר פוסקים דרגמ"ה לא תיקן במקום מצוה ולא הביא כלל דעת חמיו הגאון מהר"י מינץ שהדפיסם דחולק ע"ז וס"ל דגזר אף במקום מצוה. ולפי מה שכתבתי יש ליישב דס"ל דאף אם נימא דגזר אף במקום מצוה במקום שעושה עבירה אם אינו מוציא' לא גזר (ועוד לענ"ד כיון דאסור לישב בלא אשה מטעם סייג וגדר שלא לעבור בקום ועשה על ונשמרת מכל דבר רע ולדעת ר' יונה הוא לאו דאורייתא ודאי לא גזר רגמ"ה כי אין ב"ד יכולין לבטל דבר שהוא סייג וגדר כ"א לפי שעה כמבואר ברמב"ם הלכות ממרים, וא"כ א"א לומר דתקנת רגמ"ה הי' לעולם ועיין בש"ך בי"ד סי' רל"ט ס"ק ך)

ועוד נלע"ד להביא ראי' ממ"ש בעוברת ע"ד הואיל ונקרא רשע כופין אותה לקבל גט וכ"ש בנידון דידן דודאי מטעם ונשמרת מכל דבר רע דנקרא רשע (ועיין בע"ג דף כ"ב תוס' בד"ה שלא להרהר שכתבו שהוא דרשה גמורה) ועיין בתשו' מוהר"י הלוי. ועוד יש להביא ממ"ש בש"ע סי' קי"ו ברמ"א סעיף א' דבראתה דם מחמת תשמיש יכול לישא אשה על אשתו ומבואר שם בח"מ וב"ש דמיירי אף בכבר קיים פרי' ורבי' וע"כ הטעם משום דאסור לישב בלא אשה. עוד הבאתי ראי' לנידון דידן דיש להתיר חרם רגמ"ה בנשתטית ממ"ש הרא"ש הביאו הש"ע סי' קי"ז דנכפה כופין אותה לקבל גט ועיין בתשובות הרא"ש יראה מבואר דעיקר הטעם משום דמדמה נכפה דהוי מום גדול כמו שוטה דבודאי הוי מום גדול ואפי' מאן דפליג היינו דס"ל דנכפה לא הוי מום גדול כמו שוטה מדלא חשבינן לי' במתני' גבי אלו שכופין אותם להוציא אבל על שוטה לא קשה זה וא"כ כ"ע מודו דאילו הי' שוטית יכולה להתגרש היו כופין אותה לקבל הגט מטעם מום דאף דנולד המום אח"כ אין חילוק רק לענין כתובה כמבואר בתשו' מור"ם מלובלין סי' א' ובב"ש, ומבואר בהדיא דמלבד שיכול להוציאה מביתו ולבטל ממנה שאר כסות ועונה יכול לכופה בכפיות אחרות לקבל גט וא"כ ס"ל דיכול לישא אשה אחרת עלי' ודוחק לחלק דבשוטה עיקר המום דאין יכול לדור עם נחש בכפיפה וא"כ אינו מתקן המום במה שנושא אחרת, ועוד דא"כ גבי נכפית דעיקר הטעם משום סכנה נימא כיון דמוציאה מביתו ומונע שאר כסות ועונה שוב אינו יכול לגרשה בע"כ לעבור תקנת רגמ"ה אלא ע"כ כדקאמר טעמא כיון דמן הדין אף באיש כופין ממילא לא תיקן רגמ"ה לישב בלא אשה וכופין אותה לקבל גט דכיון דאגידא בי' לא יהבי' לי' אחרינא וא"כ כ"ש בשוטה דלא תיקן רגמ"ה לישב בלא אשה בשבילה, ולזאת נלע"ד דבעיקר הדין ממילא דיש להתיר פ"י מאה רבנים ע"פ האופני' המבוארים בב"ח ולהשליש כתב בדרך הודאה על סך מסוים יהי' מבואר בתוכו שהי' תנאי באם שיתן לה גט לכשתבריא אזי פטור מהחוב ופטור חוב כ"ע מודו דלא מקרי אונס. ועוד יש להביא ראי' מתשובת א"ז שהביא הב"ח בי"ד ס"ס רכ"ח דבנשבע שלא לישא אשה לא הוי כולל אף שכבר קיים פ"ו וכתב הטעם משום לערב אל תנח ידיך, ועדיין צ"ע דהוי כולל משום נשים שאינן ראוין להוליד וצ"ל דאכתי אסור לישב בלא אשה. אמנם מל' הב"ח מבואר שם דמשום לערב אל תנח ידיך אין השבועה חל, ובזה מיושב מה שהקשה הש"ך בי"ד סי' רל"ט ס"ק ך"ג על הרמ"א די"ל דבעובדא דא"ז ליכא כולל כלל

שוב מצאתי למהרח"ש ומהרי' אדרב' שכתבו עוד טעם אחר להקל בנשתטית משום דלא מקרי אשה כיון שאינו נוהג עמה מנהג אישות ולא נכלל בתקנות רגמ"ה וכדאי אלו הגאונים לעשות עכ"פ סניף מדבריהם להתיר במאה רבנים, שוב ראיתי להט"ז סי' ק"ך שהאריך ג"כ להתיר בנשתטית מטעם הרהורי עבירה ואף שהזכיר שם גם שב' מ"מ הרואה יראה דמשמע מלשונו דגם מטעם הרהורי עבירה לחוד יש להתיר ומכ"ש דיש ג"כ לצרף הטעם דלערב אל תנח ידיך, ועוד אומר אני אף אם ימצא מי שלבו נוקפו להחמיר שלא מן הדין מ"מ עכ"פ טעם מבורר הוא ויש להתיר ע"י מאה רבנים כדכתיבנא. והתקנה הואיל ואתי לידן נימא בי' מילתא בקצרה מאפס הפנאי דהנה על מה שמבואר בתקנה להשליש הגט ולעשות שליח להולכה, הנה הגאון פני יהושע ר"פ מי שאחזו ובעל הג"ה במשנה למלך שדו בה נרגא והדבר קשה מאוד שגדולי ראשונים ישגו בזה, לזאת אמרתי ליישב קצת לפי מיעוט השגתי, וצריך אני לבאר תחלה לשון