תשובות הרא"ם חלק ג פ

דהרי אין העדים מכירין אותו רק ע"י הסימן מחזירים לו האבידה, ותו קשיא דא"כ אמאי אין מעידין על סימני גופו וכליו אי סימנים לאו דאורייתא לדעת הפשטן ומכ"ש לפי הבנת מעכ"ת דמדמי מציאת ההרוגי' למציאת האבידה לענין סי' מנין וא"כ ה"ה לכל סימן בינוני כיון דידוע שנאבד אדם עם סי' בינוני או כליו עם סי' בינוני וא"כ לעולם סימן בינוני מהני. וכבר הארכתי בענינים אלו להרב מפודקאמין. ועוד יש לדקדק הרבה בסוגיא דהמביא גט וגם בסוגיא דיצחק ריש גלותא אמנם כבר הארכתי לבאר הכל בתשובה הנ"ל

ז) גם מ"ש דברייתא במצאו אחר ואפ"ה מחזירין כנ"ל כבר כתבתי דא"כ אין צורך לכיס וארנקי ואם נימא דמיירי בהוחזק ושיירות מצויות דהוי נפילה דרבים א"כ גם סי' בינוני לא מהני דלענין סימן בינוני לעולם מקרי הוחזק ואם שיירות מצויות לא עדיף סי' בינוני משמו ושם אביו וגם בזה הארכתי שם בתשובה

ח) גם מ"ש דמיירי בעידי אוכף דליכא חשש שאלה קשיא דא"כ מאי מקשה הגמרא וניחוש לשאלה ואמאי לא משני דמיירי שיש עדים שנאבד כו' ואף דהפ"י רצה לדחוק דבעידי אוכף לא שייך שאלה הוא בעצמו חזר בו. ומה שהביא הפ"י ראי' מהמהרש"א שכתב דומה לזה מהאי דמקשה מצא בכיס אין הנידון דומה לראי' כלל וק"ל

ט) כתב ליישב דברי הש"ע. אף שכיוונה דעתו לדברי הכנסת יחזקאל במקצת, אמנם כבר כתבתי דאינו ענין כלל לנפילה דיחיד ורבים ובלא"ה דעת אחרונים עיקר דאף דחיישינן לשאלה לא חיישינן לא לנפילה ולא למכירה וגזילה, וכן הוא בשיטה מקובצת בשה כל הראשונים דלא כח"מ ועיין בשו"ת פ"י סי' ח'. וכבר הארכתי בזה בתשובה למר אביו הגאון המנוח ז"ל וגם בתשובה להרב מפודקאמין, אמנם מעכ"ת לא די לו בזה אלא שהוסיף עליהם חששות רחוקות דחיישינן לשתי נפילות ושתי מציאות, ואלו הם חששות זרות שלא מצאנו בשום מקום, ועוד דאלו בא האוכף מסתמא הי' מכריו. י) גם מה שפי' בדברי מור"ם פאדוי שמור"ם פאדוי פי' בגמ' פי' חדש, יאמין לי שמאוד הי' קשה בעיני ליקח פנאי לעיין בו כי כל הדברים אינם רק דרך חידוד ופלפול כי איך נעמיס בדברי האחרונים שפי' פי' חדש ורחוק בגמ' מה שלא נמצא עליו שום רמז בשום מפורש ומחבר, ואם כי באמת קשה לומר דמור"ם פאדוי הבין דלשינוי' קמא הוי ארוך וגוץ סי' אמנם המעיין בשו"ת מור"ם הנ"ל יראה דאינו מוכרח בדבריו שהבין כן רק דשיגרא דלישנא נקיט וכונתו דשני התירוצים הן שאלה הן סימן גרוע דחיוורי וסומקי לא שייך שם ולשון מסקנא דנקט הוא לישנא בעלמא אמנם אעפ"כ לאהבתו עברתי על דבריו דרך העברה בעלמא ולע"ד דבריו דחוקין מאד ולא נהירין לי בכמה מקומות: יא) חדא מ"ש לחלק בין אם שני הסימנין הם בגופו ובין אחד בגופו ואחד בכליו דלא מצטרפי. ולא ידעתי על מה דאם נימא דשני סימנים מצטרפין גם בזה מצטרפים, דהאיך נזדמן ארוך וגוץ שילך במלבושי חיוורי וסומקי דוקא כיון דהשתא ס"ל דלא חיישינן לשאלה, ויעיין רומע"ל בתשו' נודע ביהודא שכתב כן להדיא בסימנים בינונים

יב) ומ"ש דשני התירוצים בגמרא פליגי, בהא דלשינויא קמא כל שמעיד על גופו מסתמא מדקדק גם על המלבושים ארוכים והוי שני סי בדבר אחד, ולתירוץ בתרא ס"ל דאע"ג דמעיד על גופו אינו מדקדק ומעיד על המלבושים. ימחול מעכ"ת שדברים אלו מוקצים הן מדעת לפרשם כן, חדא דלא נזכר כלום מזה בגמ' ועוד ממ"נ אם הדבר מוכרח שכל שהגוף ארוך גם הבגדים ארוכים א"כ אין זה סימן כלל מה שהבגדים ארוכים דהרי הוא מוכרח וגופו ארוך אינו מצטרף לחיוורי דכלים ואם אינו מוכרח שהבגדים יהיו ארוכים אע"פ שגופו ארוך א"כ מנ"ל שמעיד שבגדיו ארוכים, ועוד נלפע"ד דאפי' סי' דאוריי' אינו מוכרח דסי' גרועין לגמרי מצטרפין

יג) מ"ש דלשיטת הב"ח אף לתירוץ הב' מיירי אף בכלים דמושלי ובסימן טוב. לא ידעתי איך ראה זה בב"ח

יד) גם מה שהקשה דלמא שאל לו חמור עם האוכף או מכר לו חמור עם האוכף וגם אמאי לא מקשי הגמ' היכי מהדרינן כל האבידות ניחוש לשאלה יעיין מעכ"ת בשיטה מקובצת בב"מ שם ימצא דברי כל הראשונים פה אחד ויראה שכל דבריו בזה אינם ברורי'. גם יעיין בשו"ת בעל פ"י חלק אה"ע סי' הנ"ל

טו) גם מה שפלפל מסי' וסי' יניח. כל דבריו לא נהירין לי. ומה שהביא ראי' מב"ח מההיא דעידי אריגה ונפילה הב"ח שפיר קאמר כל שיש עידי נפילה הרי ידענו שבשעת נפילה הי' מוחזק בו ומידו נפל ומחזיקינן לי' כאילו עדיין בידו והוי אידך המוציא מחבירו

טז) גם מה שהאריך בסי' ג' בדרך חריפות ופי' קושיית הגמרא דניחוש לשאלה, היינו דיפסל מחמת דאינו מוכח מתוכו. תמהני איך יעלה על לב לסתור הבית של הב"ח בפי' רחוק מאד כזה בגמ', וגם בלי ספק שגם הש"ע לא כיון לזה, וגם החילוק שחילק דבכה"ג לא מיקרי מוכח מתוכו דחוק מאד. אמנם בלא"ה דברי התוס' כפשטן דלענין מוכח מתוכו כל שלא הוחזק הוא מוכח מתוכו דהרי אינו ידוע לנו אם יש עוד אחר אף דאתרע בנפילה רק לענין חששא שמא מאחר אף שאינו ידוע לנו נפל אבל אכתי, חשיב מוכח מתוכו כיון שאינו ידוע אם יש אחר, ועוד מלבד דלשיטת רש"י ור"ת לא בעינן מוכח מתוכו אמנם אף לשיטת ר"י מאי קשיא דילמא ברייתא כרבי אליעזר כמו שכ' התוס' בסוגיא דהמביא גט דאתיא כר"א

יז) בדברי זקינו הגאון האמתי הח"ץ עמדנו על דבריו גם בתשובה להרב מפודקאמין, אמנם ראייתו יש לדחות דלא נמצא אחד מאלף שיהי' אוכף אחד יפה לשני חמורים והוי סימן מובהק. ומה שהקשה בתוס' בסנהדרין, לענ"ד לק"מ דלא מבעיא לשיטת המפרשים דגזילות הטעם דלא שכיחא, והנה זה דוקא בגוזל את חבירו בחנם דרך גזילה דלא שכיח שישראל יגזול את חבירו, אבל התופס מחבירו מחמת שנראה לו שהדין עמו שחייב לו הוי ס"ד דמפקינן מיני' כיון דלא דנין דיני קנסות בבבל קמ"ל דלא מפקינן מיני' אמנם לשיטת התוס' בלא"ה לק"מ שהרי התוס' כתבו שם בסנהדרין הטעם דלא דנין גזילות משום דלא חיישינן לנעילת דלת בפני גזלנים משום דהנגזל מטריח עצמו אחר מומחין וכאן לא שייך זה דהמזיק ודאי לא יטריח עצמו אחר מומחין כנלע"ד תירוצים מספיקים

סימן כט

שאלה דק"ק בראד

נשאלתי ע"ד איש נכבד ת"ח עתיר נכסין ועתיר פומבי שפגע מדה"ד בדביתהו זה כמה שנים שנשתטית, וכבר הוציא הוצאות מרובים ואין דן