תשובות הרא"ם חלק ג עט

סמכינן על סימני הכלים דשמא הכלים הוא מאחר שנמלט וההרוג הוא אחר יעוי"ש. וכ"כ הב"ש בתשו' הנ"ל בחינוך ב"י

ג) חילק מעכ"ת דדוקא בסי' חיישינן לשאלה משא"כ בט"ע ידע מעכ"ת שמה שכתוב בב"ש שהוא דעת הב"י בשם הריטב"א הוא ט"ס וצ"ל הב"י בתשובה וכן הוא לשון הב"ש עצמו בתשובה שלו הנדפסת בס' חינוך בית יהודא, והנה שם מבואר בתשו' ב"ש דאפי' בט"ע חיישינן לשאלה. ומה שהקשה דא"כ חמור בסימני אוכף היכי מהדרי' כבר משמשו בקושיא זו כל האחרונים בתשו' והלכו בו הנימושות כמוני הקטן כתבתי בתשובה להרב מפודקאמין כאשר מעכ"ת ראתה עיניו ואם יעיין שם במתון ימצא הרבה ענינים דשייכים לנ"ד

ד) הקשה מעכ"ת בתו' דיבמות כיון דיש עדים שנאבד תו הוי נפילה דיחיד כיון שהוא בעצמו מצאו וא"כ אפי' סימנין דרבנן לא חיישי' לה. והנה גדולה מזו הו"ל להקשות דאף ט"ע לא בעינן וגם כיס וארנקי הוא ללא צורך ואפי' לזמן מרובה לא חיישי' ולא ידעתי היאך יתיישב כל הסוגיא דהמביא ואבד ממנו דלזמן מרובה פסול, ולא עוד שמעכ"ת מחלק בין מצאו אחר דלא הוי נפילה דיחיד דהרי אחר מצאו ובין אם מצאוהו בעצמו דשמי' כשמי' הוי נפילה דיחיד והנה בקי אני במעכ"ת ששכלו זך ונקי בלי סובין ומורסן בלול, ועתה ישקול במאזני פלס שכלו ויראה שסברא זו זרה מאד ורחוקה ואין השכל מקבלו דאטו מציאת השליח יגרום לבלתי לחוש שמא מאחר נפל אטו מציאת השליח יבטל למפרע החשש שמא מאחר נפל, גם לדבריו מציאת הגט של עצמו הוי נמי נפילה דיחיד שהוא אבדו והוא מצאו ולדעתו הכל תלוי אם השליח מצאו מבטל החשש שמא מאחר נפל וא"כ אם עברו עשרה ב"א והשליח ביניהם אם השליח הגביה הגט לא חיישי' ואם אחר הגביה חיישינן אתמהה מה טעם לזה, ועוד דרבה אף לנפילה דרבים לא חייש, אמנם עיקרן של דברים לפע"ד כך הוא, דבב"ב פליגי רבה ואביי בתופס השטר בידו ולא הוחזק נפילה וכתוב בו ממך ס"ל לרבה כיון שהשטר בידו מהיכי תיתי ניחוש שמא אינו שלו רק שאבדו אחר והוא מצאו כיון דלא הוחזק הנפילה ואביי ס"ל דחיישי' להא רק אי כתוב בשטרא יוב"ש ולא הוחזק נפילה אין אנו חוששין שמא נפל מיוב"ש אחר ולא מצאו שום אדם רק יוב"ש זה, אבל בשטר הנמצא ע"ג קרקע שכבר הוחזק נפילה וידענו שזה הי' אבידה ומצאו זה שהשטר ת"י ודאי חיישינן דודאי אלו ראינו שיוב"ש זה שהשטר בידו ראינו שמצאו בדרך והגביהו מהארץ ודאי חיישינן שמא הוא של יוב"ש אתר ואין חילוק בין ראינו שמי ששמו יוב"ש מצאו או אדם אחר מצאו כיון שעכ"פ ראינו שמצאו. אמנם לשיטת הרשב"א בגיטין ס"ל דבכה"ג פליגי רבה ור' זירא דס"ל כיון שלא הוחזק רק יוב"ש אחד ואין שיירות מצויות לא חיישינן שמא גם יוב"ש אחר אבדו דדמיא לנפילה דיחיד ואפי' מצאו אחר. אבל בשיירות מצויות חיישי' שמא יש הרבה יוב"ש ותו מקרי נפילה דרבים כיון שהוחזק אחד אחד חיישינן שמא יש הרבה יוב"ש, ור' זירא ס"ל אף בלא הוחזק ושיירות מצויות יש לחוש להרבה יוב"ש ואין זה ענין לפלוגתתם בב"ב דהתם אפי' לנפילה דרבים לא חיישינן כיון שלא הוחזק נפילה ואף לאביי דחייש לנפילה דרבים הכא לא חייש אף דהוחזק נפילה. נמצא לפ"ז אין חילוק כלל בין מצא בעצמו או מצאו אחר דהרי עיקר החילוק אם נפל מיחיד או רבים ואין תלוי בהמוצאו, ועוד דהרי המשנה דהמביא ואבד הימנו מיירי במצאו בעצמו ומתני' דמצא גיטי נשים מיירי במצאו אחר ורמי' להו אהדדי ומשני כאן בשיירות מצויות כו'. אמנם אף למ"ש אכתי לק"מ דמצא בכיס דהוי נפילה דיחיד דהדבר פשוט דהאי ברייתא מיירי או בשיירות והוחזקו או לא הוחזקו למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' כמבואר בהדיא בגיטין דהא ברייתא קאי על המתני' וקמ"ל דאף במתני' לזמן מרובה פסול ואם מצאו קשור בארנקי אפילו לזמן מרובה כשר אע"ג דשיירות מצויות. ובתשו' להרב מפודקאמין כתבתי דברייתא מיירי בכל ענין אף בשיירות מצויות והוחזק ואף באינו ידוע אם נפל ממנו וא"כ ממילא הוי נפילה דרבים, וגם כל זה הוא לשיטת הרשב"א אבל לשיטת הרא"ש אינו ענין כלל לנפילה דיחיד או רבים דלדידי' הוחזק עדיף משיירות מצויות, וכבר כתבתי זה יותר מעשרים שנה באריכות למר אביו הגאון המנוח ז"ל בתשובה ליישב קושיית הפ"י על הרשב"א בגיטין וקלסי', וגם בתשו' להרב מפודקאמין כתבתי באריכות

ה) תו כתב מע"ל דבמצאו בעצמו וליכא עדים לא הוי נפילה דיחיד דחיישינן שמא לא נאבד כלל מלבד דבתוס' בגיטין לפי מה שפירש זקיני מהרש"א לא חיישינן כלל לבעל או לשליח שמשקר, אמנם בלא"ה אי חיישינן דהשליח לא אבד כלל ממילא א"נ לומר דלא מקרי נפילה דיחיד ת"ל דכיון דאינו שליח ממילא אינו יכול לגרש כיון שלא נעשה שליח ואם כן ממילא בעינן מיגו דאל"ה חיישינן שמא אינו שליח, אמנם כל זה אינו עסק כלל למ"ש התוס' דיש עדים שאבדו דהרי אפילו ליכא עדים שאבדו רק שיש עדים שהי' שליח די בכך ואכתי תקשה אף בקושיית התוס' דלמה להו מיגו כל שיש עדים שהי' שליח די בכך וא"ל דאכתי איכא למיחש שמא לא אבד את הגט שלו והוא משקר דהא ודאי בורכא דלאיזה צורך יקלקלה בחנם דלא מיבעיא הבעל דאינו חשוד לקלקלה אף לשיטת הרא"ש אמנם אף השליח דלשיטת הרשב"א חיישינן במזיד היינו כדיהיב טעמא דמשקר משום שכירתו או משום דלא להוי לבעל תרעומת עליו, אבל אם הגט שלו בידו לא שייך כל זה. אמנם כבר כתבתי דאין זה ענין כלל לנפילה דיחיד דאף להרשב"א הוי נפילה דרבים

ו) מה שדקדק דמשני עידי אוכף הרי קאמר סימני אוכף והיכי רמיזא דקדוק קלוש דמשני תני עידי אוכף וכן דרך הש"ס בכמה מקומות וכן רבא קאמר לעיל עידי אוכף או סימני אוכף ואין אלף דקדוקים כיוצא בו כדאי לחדש פי' חדש להלכה למעשה נגד פירושי הראשונים. ומ"ש רומע"ל שגם הפ"י כ"כ בחד גוונא חלילה לו זולת הפ"י כתב דתרי חששא איכא דלמא הוי רמאי ואידך דלמא גם אחר אבד דבר כזה זולת בגט ס"ל דדי בסימן בינוני בצירוף שמו ושם אביו זולת דחיישי' לרמאי שמא אינו שליח כלל. וגם זה קשה טובא דא"כ תיקשה עובדא דרבב"ח דאירכס לי' גיטא וקאמר לא ידענא אי משום סימני וסימן דאוריי' אי משום ט"ע, וקשה ממ"נ אי הימנוהו שהוא שליח או שהיו עדים שהוא שליח א"כ אפילו אי סימנים דרבנן מהני סימן בינוני ואי לא הי' עדים ולא הימנוהו שהי' שליח א"כ מאי מהני ט"ע

שוב מצאתי בפ"י עצמו בגיטין שהקשה בלא"ה אמאי לא הימנוהו בסימן בינוני לשיטתו דאף הוחזק הוא דרבנן ותירץ דאף בדרבנן לא מהני בגיטא סי' בינוני וא"כ חזר בו ממ"ש כאן. אמנם מעכ"ת הוסיף על דבריו דאף אבידה היכא דלא חיישי' לרמאות הוו מחזירין בסי' בינוני מדאורייתא אף אי סימנים דרבנן וזה לא מצאנו בשום מקום, ועוד דא"כ מאי מקשה הגמרא תובעין וסימנין והוצרך לומר סימנים כדי נסבא ולפירושו מהני סימן אי איכא עדים, שנאבדה לו אבידה עם סימן כזה, ובזה לא שייך מה שכתבו התוס' ע"א בד"ה מה שמלה