תשובות הרא"ם חלק ג עח

מנ"ל דטעמא משום גזירה אטו חדא היא לנו והא כל הש"ס מלא מזה דאמורא פסק כחד תנא דמסתבר טעמי' וראי' ברורה לזה דהרי אפי' לענין גט אם אמר ע"מ שתניקי את בני אם מניקה יום א' אף לאחר חודש והוא בתוך כ"ד חודש ה"ז גט משום דס"ל כר"מ הרי מבואר דטעמי' דר"מ משום דכך דרך להניק ועוד דמה שיעור דכ"ד חודש להכא דלעולם יש לגזור כל זמן שמניקה אטו ח"י חדש ועוד דאכתי יש לגזור נתנה בנה למניקה בתוך כ"ד חודש אטו נתנה בתוך ח"י חודש ואם נימא דזה הוי גזירה לגזירה א"כ גם בלא נתנה הוי גזירה לגזירה ועוד ראיתי במי שרצ' להתיר מטעם שבועה מדעת התוס' וז"א דהרי הרא"ש כתב כסברת התוס' ואפ"ה לא מהני שבועה, עוד הקשה דנימא טעה במעוברת מטעם הבחנה כבר קדמו הרמב"ן והרשב"א, עוד הקשה אמאי לא תני מעוברת בכתובות לק"מ דלא בעי לאשמועינן רק טעמא דר"מ ור"י. מ"ש בהבחנה הטעם שמא תחזור לנערותה קשיא איילונית. מה שרצ' לדמות לאבילות אין למידין ד"ס מד"ס והכא משום סכנה החמירו, ועוד דשם נעשה אבילות אחר שדוכן ועוד דגם שם לא התירו רק בצירף הפסד סעודה

סימן כז

לר' עוזיאל מסטנאב

ע"ד ששאל מעכ"ת בנידן מיניקת וז"ל אשה אחת נתנה בנה למניקת ערך תשעה עשר שבועות קודם העדר בעלה מחמת שולד אחד קומט בלא עתו וגם הילד השני הי' הולך ומתנוונ', ושפטו הרופאים שמחמת שחלבה ארסיי מת הילד הראשון ופקדו עליה שלא תניק הילד השני אחר שהיתה מניקה אותו ערך י' שבועות, לזאת נתנה הילד השני למניקה בידיעת בעלה ורוצית להנשא תוך כ"ד חודש באמרה הדבר נחוץ והוא עשק תקנת הולד

תשובה הנה לפי נוסח השאלה שתשעה עשר שבועות קודם העדר בעלה נתנה בנה למניקה לא ידעתי מה זו שאלה וא"צ פנים דאף בג"ח שנתנה בנה למניקה בחיי בעלה די ומותרת להנשא מיד כמבואר בש"ע ואולי ט"ס הוא וצ"ל תשעה שבועות ובעיקר הדין אע"ג דידוע למעלתו שאני מחמיר בדיני מיניקת משום דעיקר הגזירה הי' משום סכנה ועוד מחמת שרבני זמנינו פרצו בה פרצות וראוי לעשות גדר מ"מ בחלבה ארסיי אני מיקל מאוד משום דגם אם תניקה סכנה ודאי לולד לא הוי בכלל מיניקת חבירו דאדרבה על הב"ד מוטל למחות בידה שלא תניק ודברי הח"צ בתשובה ס"ד ברורים מאוד דעדיף מאד מצמקו דדי' ואעג"ב דעובדא דהח"צ הי' בהוחזקה בשלשה ילדים ברור דמעשה שהי' כך הי' דהרי במילה וקטלנית פסקינן כרבי בתרי זימנא הוי חזקה וא"כ כיון דלענין איסור שאסורה הוי חזקה בתרי לא שבקינן להניק השלישי ממילא אינו בכלל מניקת חבירו ואעג"ב דכאן לא הוחזקו רק בולד אחד שמת תחלה כיון שגם הולד השני הי' הולך ומתנונ' ולא עוד דכאן אין ענין כלל לחזקה דדוקא בעובדא דהח"ץ שעדיין לא התחילה להניק ולא נודע לנו אם החלב יזיק את הולד לכך בעינן לחזקה משא"כ כאן שהתחילה להניק הולד והי' מתנונ' תו א"צ לחזקה כלל כיון ששפטו הרופאים שחלבה ארסיי לאותו ולד עצמו וזה ברור כשמש ואין לפקפק ממה שכתב הח"ץ בתשובה להשיב על דברי מהר"א ברודא ז"ל ששגג באמרו שאין הרופא נאמן יחידי להעיד על חלבה שהוא ארסיי משום דע"א אפי' קרוב נאמן באיסורי ש דרבנן וגם האשה זו לא הוחזקה לאיסור דאדרבא בחזקת התיר קיימא דהרי עינינו רואות דשלשה ילדים הראשונים מתו וא"כ לפ"ז בנ"ד איכא תרי טעמא לאיסורא חדא דקרוב הדבר דרופא מאומדנא שופט כן וא"כ אינו נאמן על הילד וגם ממילא חזקה ליכא. אמנם בלי ספק דהח"ץ לא כתב כן רק לרווחא דמילתא דהרי הדבר ברור דדוקא היכא דלא נאמין לעד ליכא איסורא התם איכא למימר דאינו נאמן באיסור דאורייתא אי אתחזק איסורא משא"כ היכא דאם לא נאמין לעד איכא איסורא ג"כ ודאי דהעד נאמן לא יהא אלא ספק בשב וא"ת ק"ו היכא דאיכא חשש סכנת נפשו' דאפי' אינו ישראל נאמן אפי' בקום ועשה באיסורא דאוריי' דהרי מאכילין התולה עפ"י אינו ישראל ביה"כ וא"כ כאן העיקר מה שאנו דנין עלי' אם היא בכלל מניקת אם לאו וכיון דלענין אם תרצה להניק אנו צריכין להאמין לרופא א"י מחמת חשש סכנת נפשות ומוטל על המורים למחות בידה שלא להניק ממילא אינה בכלל מינקת ומה בכך דלא הוחזקה בהיתר והוחזקה באיסור מניקת דאין אנו דנין אם הוא מחויבת להניק רק דהעיקר דאנו דנין אם היא מותרת להניק וכיון דאסורה להניק מטעם שכתבתי למעלה ממילא אינו בכלל מניקת ואינו בכלל גזירת חכמי' לזאת נלע"ד הלכה למעשה שכפי נוסח השאלה אשה זו מותרת להנשא תוך כ"ד חודש, והאל יצילנו משגיאות ויאיר עיני במאור תורתינו לכוין האמת

סימן כח

תשובה להרב מק"ק ראדוויל

א) תפס במושלם דסימן מנין הוי סימן וכ"כ בשו"ת מ"ב. וזה כמה שנים שכתבתי להגאון מגלונא שהי' רב בק"ק בראד שרצה לסמוך ג"כ על תשו' מ"ב וכתבתי לו דדבריו לא נהירין כלל במחכ"ת דודאי בעובדא דקולר הי' מנין סימן משום דמעיד שאותו המנין שיצא עמו נהרג והוא דומיא דסימן מנין בממון אבל אם מצאנו מנין הרוגים אין כאן סימן כלל דמנא ידעינן שנהרגו כולם בפעם אחת דבשלמא בשטרות שמצאום כרוכים הרי נאבדו ע"כ בב"א וכן במטבעות העשויין כמגדלים דתלינן בהניח משום דליכא מידי במאי למיתלי מדוע נמצאו במקום אחד אבל בהרוגים דע"כ ליסטים היו באותו מקום והרגום א"כ מנ"ל דכל המנין נהרג בב"א אולי אותו מקום גורם שהליסטים עמדו שם הרגו כל העובר עליהם עד שנשלמו למנין חמשה, ולא עוד דמנא ידעינן שלא הי' רק חמשה שמא היו יותר ומקצתן נמלטו ומקצתן נהרגו ואולי פגשו מקצתן בקצתן והרגו זא"ז ומקצתן נמלטו וכדומה חששות הרבה מה דלא שייכי כלל בממון, ומלבד זה המ"ב נדחק לחלק בין נמצאו קרובים זל"ז או רחוקי' וא"כ נתת דבריך לשיעורין ומי מודיענו שיעור הרחוק והקרוב, ואם באנו לסברת המבי"ט דתלינן זה הנאבד מהן הוא שנמצא והלא אמרו אפי' בחד ק"ו בסי' מנין, אמנם מעולם לא נעשה מעשה ע"פ סברתו וגם בשו"ת בנו מהרי"ט נראה דלא חשש לה. וכבר האריכו האחרונים בדבריו, וגם אני הארכתי בזה הרבה מאד וגם בתשו' להרב מפודקאמין כתבתי מזה. ב) מה שהאריך מע"ל לפלפל בחכמה אי חוששין לשאלה. טרם אבא להשתעשע בדבריו הנאמרים בהשכל תמה אקרא כי לפע"ד האריך בחנם בענין חששא דשאלה שאינו ענין כלל לנ"ד. ופליאה בעיני איך אשתמיט לי' סוף דבריו של הב"ש אחר שמשמשו ידיו בו דכתב בהדי' דדוקא היכא שהי' לבוש בכליו שם איכא למימר דליכא מידי רק חשש שאלה אבל אם לא הי' לבוש בו רק מונחין אצלו בלא חששא דשאלה לא