תשובות הרא"ם חלק ג עו

וגם אפשר באין רגילה אפ"ה באין לו אב רוב נשים חסות ותניקהו בעצמה וגם בענין הכניסה לו שתי שפחות י"ל דמלשון רש"י מבואר שהכניסה לו נדוניא רבה שתספיק לקנות במקצת הנדוניא שתי שפחות, ושתי שפחות ודאי הכוונה לעולם כמו שפחה כנענית, וא"כ נפל פיתא בבירא שאין אנו יכולים לשער בנדוני' שלנו. וראיתי להגאון מג"ש בספר גבורת אנשים שכתב אף הנשים שאינם משועבדים להניק עכ"פ משועבדים לשכור מינקת וכתב עוד דאין אשה משועבדת להניק בעצמה, והנה לדעתי אף דהדין עמו במה דאין אשה משועבדת להניק בעצמה דהרי בהכניסה לו שתי שפחות אינה צריכה להניק משום דאמרה לי' עיילת לך איתתא בחרקאי מ"מ מ"ש דעכ"פ מחויבת להטריח עצמה אינו מוכרח והראי' שהביא מתוס' נראה להיפך דהתוס' כתבו דבנדרה במקום שהיא מחייבת להניק אף דאינה יכולה מטעם נדר מ"מ יכולה לשכור מיניקת וכופין אותה לשכור ואדרבא קצת משמע מלשון הנ"ל שנדרה הנאת מניקה על בעלה אינו חל משמע דמשועבדת להניק בעצמה אבל יש לדחות דלשכור מניקת היא בכלל הנאת מניקה ועוד תיקשה לדידי' אמאי מתיר הרא"ש בצמקה וא"ל דאינה בכלל גזירת חכמים דאינה מיניקה דלקמן יתבאר דא"א לומר כן בדעת הרא"ש עוד ראיתי בתשובת א"ש דר"ש הזקן לא התירה רק באינה מכירה והנה באגודה ובשאר מחברים מבואר להיפוך, וצריך אני לבאר דעת הר"ש ור"ת והרשב"א והנה מאן דמתיר במכירה כבר הארכתי בתשובה דהטעם דהבעל קיים הוא ימסמס לי' בעצמו וכבר כתבתי שם דיש לעיין דהכא משמע דמסמוס לחוד מהני אף במכירה וע"כ צ"ל כן דאל"ה תקשי דקאמר בגמ' דידי' ממסמס לי' דאכתי במכירה היאך נעביד ואכ"ק במכירה אמאי כופה מפני הסכנה הא הבעל מצי למסמס לי' ומאי סכנה איכא וכ"ש לפי מה שמשמע בהג"א ובמרדכי וכן משמע לשון הש"ס דקאי אנדרה ולענ"ד מטעם זה פירש הרמב"ם דמסמוס בעי וחלבא הוא לאשה לרפאות החלב (ובדף ל"ט פירש"י דהחלב אינו טוב להילד) וכ"ש דקשיא לשיטת הסוברים בדעת ר"ש דאף במכירה שרי משום דהאב קיים והוא ימסמס לי' ולשיטת הר"ש הזקן אף גם סברת הרמב"ם במסמוס אינו מספיק כ"כ ליישב דאכתי תקשה מה מהני בגרושה כל שאב קיים הא תינח בעודה מעוברת ימסמס האב לרפאות החלב אבל אח"כ כשתהי' מניקת ובעלה יוכל למחות שלא תניק בנה עם בנו א"כ גם ע"י מסמוס איכא ספק סכנה רק דודאי אין קושי' הגמ' א"ה דידי' נמי דלתסר לשמש עם אשתו מניקה דהרי מבואר למעלה לר"מ משמשות בתוך ולרבנן מן השמים ירחמו וע"כ בסברא זו לחוד סגי דהרי לענין סנדל סמכינן אזה לחוד אלא ע"כ דקושי' הגמ' היא באמת להיפך כיון דבדידי' סמכינן אסברת חן השמים ירחמו לחוד האיך אפשר להוציא מיניקת מבעלה וכ"ש דלר"מ לא יחזיר עולמות כיון דתרווייהו חדא חששא נינהו והוי מילתא דרבנן כחוכא ואטלולא ומשני דלהכי הוא עוד סברא דמסמוס אבל לענין סנדל לא הי' אפשר לחלק ביניהם ולכך ס"ל לר"ש הזקן דדווקא בגרושה מכירה דאיכא תרי טעמא דמן השמים ירחמו ואף אם תתעבר תמסמס לי' אבל במכירה ונדרה שלא להניק כופין אותה ולא סמכינ' אסברא דמסמוס לחוד דאכתי איכא סכנה והרשב"א ס"ל דדוקא באינה מכירה בגרושה שריא אבל במכירה אסורה מטעם דאשה בושה רק באינה מכירה ס"ל כיון דאינה משועבדת וה"ה כנכרית ודאי א"א לגזור עלי' דאי בעי לא, תניק כלל ונראה כונתו דודאי בגרושה ואינה מניקה אינו מן הדין לגזור עלי' כיון דאינ' מניקה ואינ' משועבדת להניק ואינ' בכלל מניקת חבירו וה"ה כנכרית דעלמא ולכך אף במניקה לא גזרו משום דעיקר תקנה רק לתיקון הולד ואם נאסור עלי' הנישואין כשהיא מניקה לעולם לא תרצה להניק ותצטרך ליתנה למניקת אחרת ודילמא הדרי בה ולכך לא גזרו עלי' כלל ור"ת ס"ל דאשה חסה ומניקה אפי' דאינה משועבדת וגזרו עלי' אף באינה מניקה אף דאינה משועבדת ובשיטה מקובצת נראה דס"ל דגם גרושה משועבדת אם אינה מוציא אחרת בשכר, והנה לשיטות הסוברים דר"ש התיר אף במכירה ע"כ צ"ל הטעם כיון דאב קיים הוא ימסמס לי' ודאי דאין מקום, ולסברת א"ש אמנם לדעת הסוברים דלא התיר רק באינה מכירה וצ"ל הואיל דמשועבדת יש מקום לדבריו אבל כבר כתבתי למעלה דאין לחלק בין אלמנה לאלמנה, ולפמ"ש למעלה אין לחלק בגרושה בין נתנה להניקה דלדעת הר"ש בכל גוני שרי' ולדעת התוס' בכל גוני אסור דאם נימא דנתנה למניקת שריא א"כ מגרע גרע הולד דשום גרושה לא תניק וא"ל דלא גרע דאם תהדרה המניקה עלי' דבעל הדרה והוא ימסמס לי' רק כבר הוכחתי דאף במסמוס איכא סכנה ומה יעשה האב עמו, ולכאורה יש לדקדק לשיטת הר"ש הזקן דס"ל לחלק בין גרושה לאלמנה, אמאי קתני בסוטה בסיפא מיניקת עצמה שותת ליפליג וליתני בדידי' במניקת חבירו גופי' ולחלק בין אלמנה לגרושה, אמנם י"ל דבמניקת עצמה שותת תיכף וא"צ להמתין עד שתלד כמ"ש רש"י ורמב"ם ובמניקת גרושה באמת צריך להמתין אמנם לשיטת דס"ל דגם במניקת עצמה צריך להמתין רק דאשמועינן רבותא דאפ"ה שותת קשה וצ"ל דלא ס"ל כר"ש הזקן, ודברי התוס' שם בדף כ"ו ד"ה מעוברת עצמה צ"ע וז"ל דלא אמרינן כמו גבי מעוברת חבירו דאי קינא לה כשהיא מעוברת וילדה ומת הולד דאינו שותת כו' ודבריהם תמוהין דלרבנן שותת ולר"מ בלא"ה אינה שותת דהרי אף לאחר שמת ס"ל דיוציא ולא יחזיר עולמות משום קנס כמבואר ביבמות שוב מצאתי במ"ל הל' סוטה שהרגיש בזה אמנם מ"ש דהא דס"ל בכתובות מת מותר אתי' כרבנן והוא תימא גדול בעיני דהתם מיירי במת קודם הנשואין ולכאורה הוי מקום לדברי התוס' שכתבו בדף כ"ד בד"ה בכל הנשים וז"ל דוקא מעוברת אינו שותת משום דאיכא סכנות נפשות אבל ניסת בתוך ג' חדשים מה דהוי הוי ותו לא קנסינן לי' להוציאה וזה ודאי אליבא דר"מ ע"ש וקשיא טובא כיון דטעמא דר"מ משום קנס א"כ מה חילוק יש בין תוך ג"ח למעוברת והראי' דהרי אפי' לאחר כ"ד חודש דליכא סכנות נפשות לר"מ יוציא וצ"ל דבאמת ס"ל להתוס' דדוקא בתוך כ"ד חודש דאיכא עדיין סכנה יוציא וכיון דצריך להוציא קנסינן לי' דלא יחזיר עולמית אבל לאחר כ"ד חודש דתו ליכא סכנה כלל א"צ להוציא כלל ולפ"ז יפה כתבו התוס' דבמת לר"מ אינו שותת משום דלא ראוי בשעת קינוי משום דבמת אף ר"מ לא קניס (ועיי' מ"ש בתשובה הראשונה הטעם דבתוך ג"ח לא קנים ר"מ) אמנם קשיא טובא דביבמות ד' לד אמרו ר"מ ור"א דבר אחד ומבואר דר"מ קנים אף במקום שאין סכנה כמו בהפילה אליבא דר"א וראיתי בתשובת נודע ביהודא שכתב בתשובה דברים שאין מובנים לי ומ"ש דא"כ ר"מ ור"א לא אמרו דבר אחד לענ"ד פשוט דודאי מתני' מיירי אף בהזיד בג' חדשים ואעפ"כ לענין זה אמרו דבר א' וקנסו אף במקום דליכא תקנות ולד ואף אי נימא דר"מ מודה בטעה בדבר מצוה מ"מ בזה שניהם שוין דקנסינן אף בלא תקנת ולד רק דהכא מיפטר משום דטעה בדבר מצוה אבל רבא חילק וס"ל דר"א לא קניס רק בדאורייתא ור"מ לא קניס רק בדרבנן: