תשובות הרא"ם חלק ג עד

ה) ומ"ש לשיטת הרמב"ם אף לכתחלה תנשא עוד הרגיש בט"ס האמת אתו שהוא שגגת המעתיק אך משפטים אדבר אתו אחת אחר שכתבתי לו הקדמה במעט עיון הי' יכול לעמוד על כונתי זולת אני רואה שאינו מעיין בשום ענין לעמוד על תכלית הכונה לאמת זולת לפלפל וזה שני' נפלאה בעיני לא ידענא מה אידון בי' אם חשד אותי וכך אני בעיניו שבדיתי מלבי סברא זו דעבידא לגלויא הוא דאורייתא הלא המה בספרתם יעיין בהם ובקע"ד למהרח"ש והנודע ביהודא הי' בר מזלי' בענין זה והתשב"ץ והריב"ש מצוי אצלו או אולי חשד אותי שמלבי אני אומר דבבאו בב"א אם ניסת תבא הלא היא גמ' ערוכה ביבמות קי"ז ע"ב וכן פסקו כל הפוסקים בלי חולק והרמב"ם גופי' לא התיר רק לא' מעידי' וברי לו ומה תצעק עלי ולא עלי תלונתו ואני לא חדשתי דבר מלבי זולת סברא ברורה דעכ"פ לא גרע ע"א נגד ע"א מתרי ותרי דמה תרי ותרי דאיכא תרי דנאמנים מדאורייתא ואפ"ה לא תצא בניסת לא' מעידי' ק"ו לע"א אומר מת דנאמן מן התורה משום דעביד לגלוי ועד האומר לא מת גרע ממנו ק"ו דאם ניסת לאחד האומר מת דלא תצא כיון דאומר בריא לי והנה אעתיק מיש וז"ל וכן צריך להגיה רק כיון דאיכא ע"א האומר לא מת אם ניסת לאחר תצא וצ"ל הטעם כיון דאיכא ע"א האומר לא מת לא סמכינן על עבידא לגלוי וכן צ"ל לדעת הריטב"א בשם הרא"ה הביאו הנ"י דקים להו לרבנן דעבידי לגלוי בצירוף דייקא הוא עדות גמורה מן התורה עכ"ל ואפ"ה פשוט בדאיכא ע"א אומר לא מת אפי' ניסת תצא אע"כ דלא סמכינן אסברא זו אי איכא ע"א האומר לא מת או דלא סמכינן על דייקא וחוששין אולי לא דייקא ולכך אפי' לעד המעיד מת לכתחלה לא תנשא וגם לאחר אם ניסת תצא

ו) ומ"ש דבתרי ותרי שייך ג"כ דבר שבערוה לא ראיתי לכפול הדברים ואם אינו מסכים מי יכריחנו אמנם אם יעיין בשכלו היטב יראה שהאמת כן הוא אמנם מה שפירש הוא בכונת הרשב"א נפלאות בעיני איך עלה על דעתו שראתה עינו מה שנעלם מכל הראשונים והאחרונים שנתקשו בדברי רש"י עד שבא מעל' ופירשה בדברים פשוטים לתינוקות מתחילי משנה פ' אין עומדין דאשה גופא נאמנת לומר מת בעלי ואף הרשב"א גופי' שהוא מפרש דבריו עומד לנגדו ומצווח שאין זה כונתו שהרי דבריו ברור מללו כמו שהביא הפני יהושיע שעיקר הטעם דלא אזלינן בתר חזקה אלא למסופק בדבר וכו' וכן הוא ברשב"א קידושין דאינהו בדינא קאמרי ולדבריו אפי' ניסת לאחר ראוי להאמינה כמו שהקשה עלי

ז) מה שדחה הק"ו מהפר"ח ג"כ אמרתי שלא להשיב ואין כדאי לבלות זמן והרשות נתונה שלא לקבל האמת זמה שהביא ראי' לזה מסוגיא דיבמות דלא מיבעיא מסלפ"ת במלחמה עדיין הוא מבחוץ ואם יעמוד ימים רבים לשית לב על סוגית הש"ס והראשוני' ואחרונים יראה שכל דבריו הם הפך האמת דיותר יש להאמין לע"א זולת יש אומרים לענין קברתיו לא שייך בדדמי אבל לענין נאמנות ע"א עדיף. ויתר הדברים שעושה סניגורין לדבריו כל הדברים יגיעין ואין פנאי לבלות זמן ואי"ה עוד חזון למועד לעתות הפנאי וכעת יהי' צו לבדו ואין לזרים אתו

ובקצרה אני אומר מיראי הוראה אני וחוששני כדעת רש"ל ועה"ג וכן נראה דעת הב"ש שחרגמ"ה נוהג עד היום וכדברי הב"ש דבדאורייתא אין ע"א נאמן באתחזק איסורא ואף דעביד לגלוי דעת הפוסקים אשר אנו נמשכים אחריהם ס"ל דאינו דאורייתא וגם י"ל דלא מיקרי עביד לגלוי כיון דאין לו תובעין וזה כמה שנים שהארכנו בזה עם הרב מבראד וכעת מצאתי בנודע ביהודא שמטעם זה לא רצה להקל נגד הב"ש וגם כאן ליכא עביד לגלוי דהעד שמע מאחרים וגם הבע"ד גרע מע"א היכא דבעינן עדות ק"ו הכא שלא ראה הבע"ד בעצמו רק שמע מאחרים אף אם צווח ככרוכיא כל היום בריא לי שהוא נאמן לא משגיחינן בי' אף דצווח עד דפקע כריסי' דלא עדיף מאילו הי' העד לפנינו ופסלתו התורה ואין הבע"ד יכול להאמין מי שהתורה לא נתנה לו נאמנות ואם מע"ל רב גוברי' ורוצה להקל הבחירה חפשית ולישתבח באתרי' וידי מסולקת אף דלימטי' שיבא מכשורא

סימן כה

ב"ה

תשובה לזאמישטץ

מה שרצה המתיר לעשות סמוכות מדברי הט"ז שהוא תועלת יתומים כבר השבנו ע"ו בתשובה וכן מה שרצה לסמוך על פ"י כתבנו שם

ומה שהקשה היאך פסק רב ושמואל דלא כר"י כתבנו למעלה

ומה שרוצה להקל עפ"י דברי השב יעקב שכתב וז"ל כיון דאין לה חלב כדי סיפוק הצורך לולד ולכך היא צריכה למניקת ודרכה תמיד לשכור מניקת יש להקל דמה לי צמקה, כולה או מקצתה בין כך או כך אין תועלת לולד ואם תחזור המניקת לא תוכל היא להניקו לבדה ותסתכן הולד ומטעם זה רוצה להקל בזה ולענ"ד אין לסמוך ע"ז למעשה כאשר אבאר דהנה הרא"ש בכתובות כ' וז"ל היכא שגמלתו בחיי בעלה נראה שמותרת לינשא ולא גזרינן אטו לא גמלתו בחיי' דכה"ג לא גזרינן כי היכי דלא גזרינן בדבי ר"ג נתנתו למניקה אטו לא נתנתו רק דגזרינן שמא הדרה בה המניקת או שמא תמהר לגומלו דודאי מנכר בין נתנה למניקה ובין לא נתנה וכן בין גמלתו ללא גמלתו וכו' ומטעם זה נמי יש להתיר אשה שצמקו דדי' ואינה יכולה להניק לעולם או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לה מיניקת בחיי בעלה עכ"ל, ומצינו למידין מדברי הרא"ש אעג"ב דבשעת מיתת בעלה לא היתה מיניקת כלל כמו גמלתו בחיי בעלה אפ"ה לולי דמידי דמנכר הוא הי' ראוי לאסור מטעם גזירה אטו לא גמלתו וע"ז כתב ומטעם זה יש להתיר צמקה או שפסק חלבה ושכרו לה מיניקת מטעם הנ"ל וצ"ל דגם זה מידי דמינכר הוא והנה לשיטת הב"ח דפירש דשכרו לה מניקת הוא בפ"ע וכן השב יעקב גופא שם בתשובה נראה שהסכים לפירוש הב"ח יעו"ש וא"כ במקה אף בלא נתנה, למניקת מהני וא"כ תיקשה נגזור אטו לא צמקה וצ"ל דצמקה גופא מידי דמינכר הוא כאשר יתבאר לקמן, אמנם אף לשיטת הב"ש וכן נראה לי עיקר דשכרו למניקת קאי גם אצמקו וא"כ איכא למימר דמטעם נתנה למניקה היא מידי דמינכר רק דבעינן צמקה דאל"ה יש לאסור דלמא הדרה בה המיניקת או דהיא בכלל מיניקת חבירו

ודברי השב יעקב במה שהשיג על הב"ש תמוה מה שדחה דברי הב"ש שכתב דע"כ גם בצמקו מיירי ששכרו מינקת דאל"ה מהיכן הי' הילד [חי] וע"ז כתב השב יעקב דלדבריו למה הוצרך הרא"ש לומר כלל