תשובות הרא"ם חלק ג עא

ממנה דבר זה ארבעה שנים, ואח"כ אמר אחד להבעל ששמע מאנשים שמתה בדרך ושאל השואל אם מותר לישא אשה מפני חרם רגמ"ה

וזה לשון התשובה להרב מהרימלוב

הנה מ"ש מעלתו בנ"ד כיון דכל עיקר איסורו אינו אלא מתקנות רגמ"ה למה לא נימא דעל כה"ג לא תיקן רגמ"ה וזה פשוט בעיני משום דעבידי לגלוי עכ"ל. הנה מה שפשוט לדעתו לפענ"ד פשוט להיפך ודבריו מרפסין איגרא אטו רגמ"ה התנה איזה תנאי כשיבא עד אחד יהא נאמן וזה לא מצאנו בשום מקום ולא עלה על דעת רגמ"ה מעולם ענין זה לומר דתיקן שיהא ע"א נאמן ואם נסתפקו על גוף התקנה אם עלה על דעתו לתקן במקום מצוה או לא דודאי שייך לומר דבמקום מצוה לא תיקן אבל היאך שייך לומר דכשיבא ע"א לא תיקן אתמהה, וזה ענין שאין כח בקולמס להשיב על דבר כזה ולפרש היטב ומה ענין נאמנות ע"א לחרם רגמ"ה ובלי ספק שרגמ"ה תיקן סתם והדין כמו בכל התקנות אם נאמן ע"א בעביד לגלויי ה"ה הכא ואם אינו נאמן בשום מקום גם כאן אינו נאמן, ומלבד זה מטעם עיגון כבר התנה הרגמ"ה שיכולין להתיר ע"י מאה רבנים. אמנם הבנתי בדעתו סברא נכונה מהא דעד אחד ביבמה דמחלק בגמ' בין ההיא דיבמה ובין דאין ע"א נאמן שמתה אשתו כדי שישא אחותה משום דהכא ליכא עיגון וא"כ בזמן הזה דאיכא י"ל דנאמן ע"א, ע"ז כתבתי דליתא משום קושי' הצמח בדק. ומה שהביא כאן דבר שבמנין אין לו לכאן ענין ולא ירדתי לסוף דעתו. ומה שהשיג על הצ"צ דשליחותיי' דקמאי עבדינן לא ידעתי מי עשה אותנו שלוחים, וענין זה נאמר בב"ק על הודאות והלוואות ובגיטין גבי רב יוסף דהוי מעשי אגיטי שנתנו להם הראשונים הסמוכים רשות לדון מפני נעילת דלת ואפי' בזמן שהיו סמוכים בא"י היו דנין בבבל הודאות והלואות מטעם שליחות וכן הוו מעש' אגיטי אבל הכא לא ידעתי מי נתן רשות להפקיע קידושין ולאיזה צורך הי' להם להפקיע הקידושין כיון דבאמת בזמניהם הי' ע"א ביבמה לאו כלום מחששא דסני' לי' או רחמא לי' ולא עלה על דעתו שבדורות האחרונים יהי' מצות חליצה דוקא ולא יהיו נוהגים דין יבום ולהיות אנו שלוחים להפקיע הקידושין, ובעיקר דין הב"ש סי' ט"ו סק"ב לכאורה הי' מקום לומר דנאמן משום דעביד לגלויי ולדעת התשב"ץ ע"א בעביד לגלויי נאמן מדאו' אמנם שכנגדו חלק עליו בתשובת הריב"ש, וכן נראה דעת כל הפוסקים אשר אנו נסמכים עליהם דעד אחד באשה שמת בעלה הוא דרבנן ואין לנו זולת מה שנראה מדבריהם, אמנם לכאורה מקום לומר דאף לשיטת הריב"ש מודה דבשאר איסורין (מודה) דע"א מהימן בעביד לגלויי ממ"ש דלענין קידוש החודש לכך מהימן דהוי כשאר איסורין ועוד דעביד להתגלית בודאי, משמע דלתירוץ הראשון יש לחלק בין דבר שבערוה לשאר איסורין, אמנם יש לדחות דאיהו אזיל בשיטת הרשב"א והר"ן רבו דעד אחד נאמן בשאר איסורין אף באתחזק איסורא, ואף דלפ"ז תקשי ל"ל טעמא דעבידי לגלויי, באמת כן הקשה התשב"ץ (גם יש לדחות) ואין להקשות מהגמרא לשיטת הסוברים דע"א אינו נאמן באתחזק איסורא מהא דנאמן בקידוש החודש משום די"ל דאינהו סבירא להו כתירוץ השני של הריב"ש דעביד להתגלות בודאי ומדברי הרשב"א ביבמות ר"פ האשה רבה יש להוכיח ולהביא ראי' דאף בשאר איסורין אינו נאמן במילתא דעבידי לגלויי דהרי פי' סוגיית הגמרא דקאי על שאר איסורין אי אשכחן כה"ג דנאמן מה"ת ומסיק דכולה משום עגונה, ואי ס"ד דעבידא לגלויי בשאר איסורין מהימן מדאו' א"כ בפשיטות הוי מצי למימר דסמכו על שאר איסורין דמהימן כה"ג מטעם עביד לגלויי אמנם י"ל דוה באמת האיבעיא בדף צ"ד וגם אכתי תיקשה מעד מפי עד כאשר הארכתי בקע"ד, אמנם לדעתי אי באתחזק איסורא אף בשאר איסורין אין ע"א נאמן ובעינן עדות א"כ ממילא אין לחלק בין דבר שבערוה לשאר איסורין ולא מיבעיא לשיטת הפוסקים דס"ל דאין חילוק כלל בין דבר שבערוה לשאר איסורין רק בין אתחזק איסורא או לא אלא אפי' לפמ"ש בתשובה דמאן דס"ל דע"א אינו נאמן באתחזק איסורא בשאר איסורין ס"ל דבדבר שבערוה אף בלא אתחזק איסורא אינו נאמן מ"מ לענין ע"א בעביד לגלוי אי ס"ל דבשאר איסורין נאמן אף דבעינן ב' עדים משום דודאי קושטא קאמר ממילא אין לחלק בין שאר איסורין לדבר שבערוה, אמנם לענין הבע"ד עצמו לכאורה יפה כתב מע"ל דנאמן אף באתחזק איסורא ועדיף מעד אחד ואף כי הראי' שהביא מהגמ' אינה מכרעת דאי מקושית הגמ' מחתיכה ספק חלב לא שייך כלל גבי בעלים כיון דלדידהו ליכא כלל ספיקא ואי מקושית הגמ' מטבל וקונמות לא ידעתי דלמא באמת קושית הגמ' קאי על הבעלים ולענ"ד אדרבא מלשון רש"י משמע דעיקר הקושיא קאי על הבעלים דהרי רש"י פירש קונם הרי עלי ואין נ"ח רק לגבי בעלים וגם מלשון הנ"י שכתב לחד תירוצא שם דנידה נאמנת לגבה נפשה משום דלא אפשר משמע הא אפשר אין לחלק ואין להביא ראי' מתשו' הרשב"א הביאה הב"י בסי' רכ"ח ביו"ד שכתב דאדם נאמן שהי' אנוס על השבועה וא"צ מודעי משום דלענין איסורא אדם נאמן על עצמו דהרי לא הצריכוהו עדים על הפתחי' שהוא ניתר בהם דלענ"ד דאין מכאן ראי' כלל שהבע"ד עדיף מעד דעלמא משני טעמים חדא דוה לא מיקרי אתחזק איסורא שהרי הוא אומר שמעולם לא הי' שבועה שאנוס הי' וכן כל הפתחים שהוא ניתר בהם הי' בדרך זה שאילו הי' בדעתו הפתח לא הי' נשבע כלל ולכך הוי כנדרי טעות ונעקר למפרע ולא הי' איסור וכן מבואר בהדי' בהג"מ בתשוב' למהר"מ מרוטנברג גבי שליח שטעה ואמר לי, בתשו' לה' אישות סי' ג' שכתב וז"ל ווה לא מיקרי אתחזק איסורא אלא היכא דאף לדברי העד הבא להתיר האיסור מכאן ולהבא מודה הוא דמעיקרא הי' אסור וכו' וכן המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר וכו' דמהימן לומר שכך הי' בדעתו וזה לא מיקרי אתחזק איסורא עכ"ל וא"ל דהא הגמ' מדמי שאלה דקונמות לאתחזק איסורא דז"א דהגמ' מדמי קונמות לאתחזק איסורא לענין דנאמן לומר שנשאל עלי' לפני חכם דלענין זה מקרי אתחזק איסורא דקודם שנשאל הי' איסור אבל לענין הפתח שאנו מאמינים שע"ד כן לא נשבע לא מקרי אתחזק איסורא דהרי לא נתחזק אצלינו שנשבע אפי' ע"ד כן ועוד יתבאר לקמן דבלא"ה אין ראי' מהרשב"א, אמנם תלמוד ערוך בפי רבינו הפני יהושע בכתובות גבי תרי ותרי דף כ"ב ע"ב שכתב וז"ל דהרשב"א סובר דלעולם לא אמרה תורה דאזלינן בתר חזקה אלא למי שמסופק בדבר ועשת' תורה ספק זה כודאי עד שהסנהדרין היו סוקלין ועונשין על החזקה משא"כ אם העובר אומר בריא נגד החזקה וכן מצאתי במהרש"א ביבמות ובזה מצאתי טעם לשבח על הא דבעינן התראה ע"ש ולכך בטוען בריא לי מאי שייך גבי חזקת איסור דא"א ועוד הוסיף הפ"י דאפי' בחד וחד ולא מיבעי' בעד מיתה אלא אפי' בגירושין ע"א אומר נתגרשה וא' אומר לא נתגרשה אם ניסת לא' מעידי' ל"ת וכן האריך עוד