תשובות הרא"ם חלק ג ע

דברי הגה"ה דהמנהג שלא לכתוב וכל שום אמנם אין עיקר כונתי לחלק דוקא בזה רק עיקר כונתי במה שסיימתי דאלחנן וחנן ידוע דהוא קיצור השם משא"כ מנוחה ונוחה דאפשר שאינו קיצור ואין דרך העולם לקצרו וכיון שהוא שם בפ"ע הוי ממילא כרובא מרים ופורתא שרה וכמו שהארכתי בתשובה הראשונה וע"ז כתבתי דאם יראה בעיני מעכ"ת לסמוך בדיעבד דלא דמי למרים ושרה משום דהוא עכ"פ קיצור השם יש לסמוך ע"ו דגם בעיני אינו ספק שקול ועוד כתבתי דיש לעשות סניף אף אם אינו קיצור אכתי הכנ"י מצרף שם העריסה למיעוט לעשותו רובא והנה. נתבארו הדברים על נכון

ומה שכתב שהביא ראי' מהכרעת הב"ש גבי שרה סאיי' והאריך שם צריך אני לבאר תחלה דברי הס"ש בדעת הלבוש ותחלה אבאר כונת הס"ש בדעת הלבוש ומה שהביא הב"ש בדעת הס"ש לא נהירא לי מלבד מה שמקשה הוא בעצמו עוד תקשה דהיאך כתב דא"צ לכתוב שרה המכונה סאיי' הרי אם כתב שרה המכונה סאיי' פסול לגמרי דאולי אין שרה עיקר השם אמנם כונת הס"ש אזיל לשיטתו והביאו הג"פ שכתב בשם מהרא"י ומוהריב"ל דאף קיצור השם אם הקיצור הוא שס העריסה ומעולם לא נקראת בשם העיקרי כותבין רק הקיצור ואם כתב העיקר פסול וזה בעצמו כונת הס"ש שכתב דשמא אין שרה עיקר השם רק בעריסה קראו לה סאיי' ולכך אין לכתוב רק סאיי' וזה ברור כשמש ומיושב מה שהקשה הב"ש וכן מבואר בג"פ ס"ק ס"ז אפי' בחנולה וחקין ושריילן בידוע שיובא משם יצחק וחנה ושרה דאין לכתוב יצחק וחנה ושרה כיון שמעולם לא נקרא כן ואם כתב כן פסול וגדולה מזו אף באשה ששם זקנתה חנה והי' מכנין אותה חנולה וקראוה חנולה אפ"ה אין לכתוב רק חנולה ביון דמעולם לא נקראת בשם חנה וכ"כ הב"ש באות ב' גבי שערליין וחנולין דאם כתב שרה וחנה דפסול דאעג"ב דודאי כינוים הם לשרה וחנה וחילק ג"כ כמ"ש בתשובתי הראשונה בין שערליין לשארקא אמנם בזה מיושב מה שהקשה הב"ש אבל עדיין לא נתיישב מה שהקשיתי למעלה דאיך כתב דאין צריך לכתוב שרה המכונה סאיי' דהרי כתב שניהם פסול וכן כתב הג"פ להדיא שכן משמעות הס"ש שהביא ג"כ הב"ש שכתב דבני אשכנז יכתבו שרולה לבד וצ"ל דס"ל בדעת הלבוש דבכותב שניהם כשר וכמ"ש בתשובה הראשונה ויתבאר עוד לקמן

ועוד נלענ"ד לפרש דעת הלבוש דמיירי בידוע שם העריסה שרה וכן מוכח שהבין הט"ז דאל"ה היאך כתב לכתוב המכונה דהרי פסק לקמן דאפילו בשעריל אין לכתוב רק שעריל אלא ודאי דפירשו בידוע שם העריסה שרה ואזיל לשיטתי' דמה שרוב העולם קורין הוא עיקר השם אף לעז וכן ס"ל ברעכיל דכותבין רעכיל לכתחלה אף דהב"ש כתב דהרמ"א מיירי בידוע דשם העריסה רחל אין הכוונה דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי רק כונתו ליישב המנהג לדעת הרמ"א אבל הלבוש אינו מחלק בזה וכן כאן ס"ל כמו ברעכיל דאין כותבין רק סאיי' ולעולם דס"ל דנגזר משרה ולכך כותבין בה' ואפ"ה אין כותבין שרה המכונה סאיי' כמו דס"ל דאין כותבין רחל המכונה רעכיל ולכך שפיר כתב דא"צ לכתוב שרה המכונה אבל אם כתבו אין לפסלו ולא דמי לשמחה פריידא, אמנם דעת הט"ז דסאיי' אינו קיצור השם ודלא כלבוש רק שהוא כינוי לשרה אבל כ"ע מודו דאין סאיי' שם בפ"ע רק דפליגי אם הוא קיצור או כינוי ומעלתו חוזר כמה פעמים דאם סאיי' הוא שם לעז אינו כינוי לשרה, ולענ"ד הדברים ברורים כשמש, דאפי' הוא לעז הוא רק כינוי לשרה בודאי. ומ"ש הב"ש בדעת הט"ז דצ"ל דס"ל דשם סאיי' אינו יוצא משרה אין הכוונה דאינו כינוי לשרה דז"א דהרי בהדי כתב הט"ז דהוא כינוי לשרה רק הכוונה דאינו יוצא משרה דאינו קיצור השם ממנה ולא כינוי היוצא מעיקר השם רק לעו ואפ"ה אינו כינוי רק לשרה ולא דמי לרבקה ריסה שהוא ג"כ כינוי ולא קיצור וכותבין המכונה זולת שריסה יוצא משם רבקה

ומ"ש מעכ"ת דאם סאיי' הוא כינוי לשרה הוא דמי לשרה שארקע לא ידעתי על מה ולמה, ולענ"ד גרע משעריל ורעכיל דהוא עכ"פ קיצור השם וזה אינו רק כינוי של לעז, וגם בחנה והנלא יש לומר לדעת הט"ז דעכ"פ הוא כינוי לחנה, ודברי מעכ"ת שרצה לומר דאינו כינוי לשרה רק לעז בפ"ע ואפ"ה לא מקרי שרה נשתקע משום שקרובין במבטא קשה מאד בעיני דהם שני הפכים דכיון דאינו כינוי לשרה זולת לעז בפ"ע איך אפשר לומר דלא מקרי שרה נשתקע אחרי שקורין אותה בשם אחר ומה בכך שקרובין במבטא כיון שהוא שם אחר ולא ידענא מ"ש מעכ"ת דלא קיי"ל כלבוש מלבד דהב"ש לא הכריע, ומה שהביא דברי מהריב"ל אינו קושי' דמביא כל הדיעות, אמנם בלא"ה חילוקים אלו שכתבתי הם ברורים כמש"ל לא מבעי' לשיטת הלבוש אלא אף לדעת כל הפוסקים וגם לדעת רש"ל גופי' עכ"פ בעינן תרתי ביאור ושלא יהי' שם בפ"ע ולכך במרגליות לחוד פסול אע"פ שהוא ביאור ואם אינו ביאור אפי' כינוי פסול ועכ"פ לדעת רש"ל ביאור וכינוי שוין ואדרבא גרע כינוי מביאור כל שאינו יוצא מעיקר השם כמו רחל טאקיל וא"כ ה"ה בכינוי בעינן שניהם קרוב למבטא ושיהי' כינוי לאותו השם זולת אין הכרע אם הוא כינוי לאותו שם וגם לשם אחר וכן בקיצור כה"ג ועל זה אנו דנין וכבר כתבתי דאפשר קיצור כזה גרע מכינוי השם. ומה שהביא ראי' מנענעלי וגנענדיל אדרבא לדידי' תקשה כיון דלסברתו הוא שם בפ"ע אמאי לא דמי לאלחנן חנן לכתוב שניהם לכתחלה וכמו באייזק ופולטא אלא ע"כ דנענעלי אינו שם בפ"ע כלל רק קיצור השם מגנענדיל וכל שאינו ידוע אם קראוהו בשם העיקר אין לכתוב רק הקיצור רק דתחלה סבר דדמי' לשרקא ולבסוף כתב דדמיא לשעריל

ומ"ש ליישב דברי הג"פ בענין גרשם דיש לחלק בין נשתנה מחמת חולי כמה קולמוסין נשתברו וגם הג"פ האריך בזה והסכים כן אמנם כ"ז לענין אם רובא קרו בשם הראשון דאז יש לחלק בין חולי דאפ"ה השני עיקר משא"כ בשאר סיבה שאינו חזקה אזלינן בתר רובא משא"כ אם נשתקע לגמרי ואף דהג"פ פסק דלחומרא יש להצריך ב' גיטין אף בנשתקע הראשון מחמת חולי ודלא כהב"י מ"מ מבואר דלחומרא בעלמא כ"כ אבל בגרשום וגרשון כתב דיש לסמוך ע"ו בדיעבד מאחר שכבר ניסת משמע דוקא אם ניסת לא תצא

סימן כג

שאלה מהרב דק"ק הרימלוב ותשובה להרב הנ"ל

עובדא הוי באיש אחד שהיתה אשתו חולנית ערך שתי שנים ונסעה מאתו זה ארבעה שנים עם עניים לבקש איזה תרופה ונסעה לק"ק באזילאה ושם היתה חולנית חולי מות ונסעה משם לא נודע