תשובות הרא"ם חלק ג סט

וחקין הוא קיצור השם המובהק יצחק ובס"ק פ"ח האריך להשיג על הלחם רב וסיים לבסוף כיון דכ"ע ידעי דאין מולי שם עצם לשום אדם כלל אלא הוא קיצור השם משמואל ולכך אם כתב שמואל דמתקרי מואל כשר, הרי מבואר להדיא דעיקר טעמו דלא מקרי נשתקע משום דאינו כלל שם בפ"ע וא"כ איך אפשר לומר דבאלחנן חנן מיירי בנשתקע, ועוד דגם בשמואל מולי לא הכשיר אלא בכותב שניהם אבל בשמואל לחוד לא ביאר דעתו ונמצאו הדברים ברורין דעכ"פ ספק הג"פ הוא בלא נשתקע אבל בנשתקע דעתו בלי ספק דעכ"פ אם כתב שם אלחנן פסול אף בדיעבד ואפי' בכותב שניהם יש להסתפק הרבה ולדעת הג"פ פשיטא דפסול כמ"ש דהרי הלחם רב פוסל במולי בכותב שניהם והוא לא השיג עליו רק מטעם דמולי אינו שם בפ"ע אבל בחנן דהוא שם בפ"ע יש לפוסלו אמנם י"ל דגם מהרש"ל מודה דהרי ע"כ צריכין לומר דאף דמרגליות ופעריל אין הנקודות שווין וא"כ בודאי פסול אם כתב שם הנשתקע אע"כ צ"ל דיש לו מעלה אחרת דעכ"פ דפעריל הוא ביאור שם מרגליות ולכך אינו פוסל וא"כ לפ"ז י"ל דעדיף מאלחנן חנן דחנן הוא שם בפ"ע ואין לו שייכות לאלחנן ומ"ש מעכ"ת מצפורה פורה דמקרי נקודות שוין לא ידעתי מה זו ראי' מלבד דאינו מבואר דמיירי בנשתקע, אמנם בלא"ה אין דאי' דהרי עיקר הפלפול הוא בחנן משום דהוא שם בפ"ע משא"כ בקיצור וכינוי שאינו שם בפ"ע והרי כתבתי דכינוי שאינו שם בפ"ע והנקודות שוין לא מקרי נשתקע, אמנם בגרשון וגרשום שהם ג"כ כ"א שם בפ"ע נסתפק בו הג"פ ולא הכריע כתבתי לחלק מ"ש המשאת משה בשם מהרי"ע דנו"ן ומ"ם הם ממוצא א' ומתחלפין לפעמים בדברי חז"ל הביאו ג"כ הב"ש וגם קרובים למבטא א' ואין בני אדם מרגישין לנו"ן ומ"ם וכן מצאתי בהלכות קטנות בההיא עובדא גופא שנסתפק הג"פ ולדעתי הדבר ברור דגרשם וגרשון אינו רק שיבוש הלשון כמ"ש בתשובה הראשונה משא"כ חנן ואלחנן דהוא תרתי לריעותא שהוא ניכר במבטא יותר מגרשם וגרשון ואינם אותיות מתחלפין וגם הוא שם בפ"ע, והג"פ הביא בשם מהר"א ששון שהקשה על גרשם וגרשון דאלו לא הי' שני שמות הי' כשר משום דהוי אמרינן דכ"א כינוי לחבירו ואמאי בפרק התקבל פסלו לנפחא תפתא, ותירץ חדא דתי"ו ונון נרגש יותר ממ' ונון, ועוד י"ל דנפתא הוא שם בפ"ע שוב מצאתי שגם הב"ש הביא באות מ' דברי הרמ"א גבי מיכאל מיכל דאפי' בדיעבד מעכב אם לא כתב מיכל וכן דן ודניאל ולא השיג עליו ונראה שפירש דבריו בנשתקע מיכאל ודניאל אמנם הג"פ שהניחו בצ"ע הי' נראה לו דמיירי בסתמא בלא נשתקע דאל"ה אמאי הניחו הול"ל דס"ל כלחם רב ועוד דכבר כתבתי דהג"פ מודה דגרע ממולי אלא ודאי כדכתיבנא, אמנם לפ"ז הי' מוכח דעכ"פ אם כותב שניהם כשר בנשתקע, אמנם לו יהי' כן עכ"פ נדחה ראיות מעכ"ת שכתב אם כותבין אלחנן דמתקרי חנן הרי אלחנן עיקר וממילא אם כתב אלחנן כשר והנה מבואר דאינו כן ועוד ראי' ממרגליות פעריל דכתב מהרש"ל דכותבין מרגליות המכונה פעריל ואם כתב מרגליות לבד פסול אבל פעריל לבד כשר רק דכותבין מרגליות משום לעז והרי אע"ג דכותבין מרגליות לעיקר משום דהוא שם הקודש אפ"ה אם כתבו מרגליות לחוד פסול ואם כתב שניהם כותבין מרגליות תחלה וכשר וזה ראי' למה שכתבנו בתשובה הראשונה בשם שרה וסאיי' דאם כתב שניהם כשר ושרה לחוד פסול בנשתקע וא"ל דהתם באמת פעריל הוא עיקר רק דמקדימין שם עברי דהם שני הפכים בנושא אחד ועוד אף אם נימא כן יש לומר כל שכותב שניהם מקדימין שם העברי ועושין אותו עיקר א"כ אדרבא ממילא יש להסתפק ג"כ באלחנן חנן אף אם נימא דכותבין שניהם אפשר דיש להקדים חנן ולכתוב דמתקרי על שם אלחנן משום לעז כמו במרגליות פעריל לדעת רש"ל רק דשם מקדימין העברי וכותבין אותו והכא דשניהם קודש יש לכתוב חנן דמתקרי אלחנן משום לעז דהרי לא נתבאר בשום מקום דין נשתקע ועוד דאכתי לא ברירא לן דאפשר דגרוע ממרגליות פעריל דהוא ביאור מרגליות משא"כ אלחנן דאפשר דמטעמא דלעז אין להקפיד ויותר טוב שלא לכותבו כלל ואפשר דאפי' בדיעבד פסול אם כותב שניהם ולמעשה היתי מסתפק בזה ולכתחלה בלי ספק יותר טוב הי' לכתוב חנן לחוד או עוד גט אלחנן דמתקרי חנן וכמ"ש בתשובה הראשונה, ומה שהביא ראי' מקריאת המועט דאין קריאת המועט עושה פעולה לענין דיעבד, כבר נתבאר ממ"ש דליתא דזה דוקא בשמות מחולקים לגמרי משא"כ בקיצורים וכינוים וכן בנשתנה מחמת חולי יש חילוק בין קריאת המועט דשם החולי הוא עיקר וכן נשתקע דאין כותבין אותו וכן גבי שמואל מולי ויצחק חקין כמ"ש למעלה וכן למנהגינו בעברי ולעז כשהלעז אינו ביאור העברי כמו רחל טוקיל ודומיהן דאפי' פורתא עברי כותבין רחל המכונה טוקיל ובנשתנה אין לכתוב רחל. הדרן לדברי הג"פ הן אמת שיש לעיין הרבה בדבריו בכמה מקומות בענין זה, אם אמנם מה שהקשה מעכ"ת מאי נסתפק הג"פ באלחנן חנן ת"ל דהלכה רווחת דאם כותב שם העיקר לחוד כשר אינו קושיא דבהדיא פסק הג"פ דאם לא כתב שם הטפל פסול, ועוד דבאמת כבר העתקתי דבריו בס"ק ס"ז דדעתו דמיירי ברובא חקין ופורתא יצחק וא"כ י"ל דגם באלחנן חנן מיירי בכה"ג, אמנם קשה טובא דסותר דברי עצמו כמה פעמים חדא דבס"ק ס"ז הכריח דמיירי ברובא חקין דאלת"ה פשיטא דאף בב' שמות גמורים כולל הטפל בוכל שום הרי מבואר דמיירי בכותב כל שום וקשיא דידי' דידי' דא"כ היאך כתב דמיירי בחותם ועולה לתורה בשם יצחק ורובא חקין ופורתא יצחק דמאי בכך דאכתי הוי יצחק עיקר והי' נלענ"ד ליישב דס"ל לעולם קריאת העולם עיקר וכן דעת מקצת חכמי ספרדים בחיבוריהם, אמנם בג"פ עצמו ס"ק ב"ח משמע דהסכים לדעת המחבר סעיף י"ח דשם שחותם ועולה לתורה עיקר ופירש הג"פ אפי' כ"ע קרי לי' בשם אחר ודוחק לפרש דבריו לצדדים או בכותב כל שום ורובא חקין או ברובא יצחק ואינו כותב כל שים דא"א להעמיס את זה בלשונו כלל והיותר נראה דס"ל דמיירי בכל גונא או באינו ידוע עליתו לתורה וחתימתו כלל ורובא חקין ופורתא יצחק כותבין יצחק, אמנם אם ידוע עליתו לתורה וחתימתו בעינן דלהוי תרויהו יצחק הא אילו חדא חקין ורוב העולם חקין בעינן שניהם, עוד יש לעיין בדבריו דלקמן גבי יהודא ליאון כתב דמיירי רובא יהודא וא"כ תיקשה נמי אמאי צריכין לכתוב ליאון דכיון דכוללו בוכל שום, אמנם ודאי דדעת הב"י דאפ"ה צריך לכתוב שם הטפל להדיא כמבואר בב"י וא"כ מאי קשיא לי' ביצחק חקין ועוד יש מקום עיון בסי' קצ"ד שהקשה על מ"ש הש"ע דכותב ב' שמותיו להדיא מסי' קכ"ט דכולל הטפל בוכל שום ולא הקשה מיהודא ליאון ואין כאן מקום להאריך

נחזור לענינינו מעתה נתבאר מ"ש בסיום דברי דבמנוחה נוחה אף בלא נשתקע יש להסתפק אם כתב מנוחה לחוד ולא דמי למ"ש הג"פ דהתם מיירי בחותם ועולה לתורה, הנה כבר כתבתי דמשמעות לשונו כן הוא ובפרט גבי אלחנן חנן שהעתיק דברי. רש"ל ואפשר דמיירי כאן לפי מנהגינו וכתב כן לפי