תשובות הרא"ם חלק ג סו

והוא הסכים ג"כ דלא כבעל לחם רב וכתב דהראי' שהביא מהב"י מחיים ביבאנטי אינו ראי' משום דשם ביבאנטי הוא שם בפ"ע משא"כ שמואל מולו ידוע ומפורסם שהוא קיצור השם המובהק שמואל ואינו שם לעצמו עיי"ש ועוד כתב בס"ק ע"ב דיש לחקור אם לא כתב קיצור השם שהוא שם בפ"ע אם הוא כשר או פסול ויראה דדוקא לכתחלה כותבין דמתקריא חנן אבל בדיעבד אם לא כתב אלא אלחנן לחוד כשר כיון דידוע דעיקר שמו אלחנן, ובס"ש כתב בשם ד"א בשם מיכאל דקרי לי' מיכל דאם לא כתב מיכל הגט פסול וצ"ע ובאמת לענ"ד מיכל אינו שם בפ"ע לזכר זולת הוא כינוי גם ליחיאל וגם למיכאל יש כינוים אחרים וכבר דברו המחברים בענינים כאלו), והנה בכאן לא הזכיר הג"פ כלל מתשו' לחם רב ומכל הפלפול של מעלה, והניח בצ"ע דברי הב"ש, ולמעלה הביא דברי הל"מ אפי' בדבר שאינו שם בפ"ע פסול, אמנם הדברים פשוטים דכאן מיירי בלא נשתקע שם הראשון כמבואר שם בפשיטות, וא"כ נראה דע"כ לא הקיל רק בחדא לריעותא בנשתקע ואינו שם בפ"ע והדבר ידוע שהוא קיצור כמ"ש בס"ק ס"ז וס"ח בשמואל מולו ויצחק חקין או בשם בפ"ע ולא נשתקע אבל בתרתי לריעותא לא הקיל דאל"כ הו"ל לאשמועינן רבותא טפי דאפילו בנשתקע עיקר השם וכתב העיקר ולא כתב הקיצור שהוא שם בפ"ע שהוא כשר וא"כ איך נעמוד ונקיל מדעתי' דנפשי' בחומר א"א במה דמשמע מדברי הג"פ להחמיר ועוד יתבאר לקמן דמנוחה נוחה גרע מאלחנן חנן והנה כל הראיות שהביא מעכ"ת אינן מכריעות מכחה טעמים חדא די"ל דאף אם הי' ברור דבסאייה והנלא הם שמות לעז מ"מ אינן שמות לעצמן רק כינויים לשרה וחנה כמו כל הכינוים כמו סירקא והנקי' ודומיהם ולא עוד שאינן כינוי לשם אחר ולזאת אם נקרא בעריסה בשם הקדש כותבין שניהם אבל אם לא נקראת רק בשם לעז אין כותבין רק הלעז דהרי אפי' בשרה שארקא הסכים הב"ש לדינא לכתוב שארקא ק"ו כאן אף למאן דס"ל דכותבין שניהם משום דידוע וברור דשם אחד הוא משא"כ כאן דהוא כינוי לעז ואינו השם ממש ובאמת צריכין אנו לחילוקים הרבה בעניני הכינוים דהרי אנו נוהגין לכתוב תמיד השם עם הכינוים ובשמחה פריידא כתב הלבוש דאם נשתקע שם שמחה כותבין רק פריידא וצ"ל דכינוים של שם קודש שקרובין לשם קודש כיון דאיכא תרתי לטיבותא דידוע שהוא רק כינוי ואינו שם גמור וגם ידוע שהוא כינוי לאותו שם דוקא וגם הוא קרוב לאותו שם במבטא לא חשוב נשתקע כמ"ש הת"ה ואני תמה לדעת מעכ"ת בפשיטות הי' לו להביא ראי' ממ"ש הט"ז דכותבין שרת המכונה סאייא וכן הי' לו להביא ראי' מהרבה כינוים ששם העריסה ידוע כותבין שניהם אלא ודאי כדכתיבנא וצריכין אנו לדמותו למ"ש הת"ה סי' י"ב גבי שרה שערליין, אמנם אינו ראי' עדיין לאלחנן תנן אם נשתקע שם אלחנן כיון שחנן הוא שם בפ"ע ואינו כינוי של אלחנן ואף דאם אינו שם בפ"ע רק קיצור עדיף מכינוי דא"צ לכותבו לכתחלה מ"מ אם הוא שם בפ"ע הוא גרע מכינוי אף דגם הכינוי הוא לעז לעצמו משום דעכ"פ הוא טפל לשם קודש שלו הא חדא ובר מן דין אין כאן ראי' של כלום ועיקר דאולי גרע טפי אפי' מאלחנן חנן דהרי הג"פ דקדק בס"ק קכ"ט דאלו לא הי' כתוב בתורה גרשון היינו אומרים לגרשון הוא כינוי לגרשם וכן כתב בשם מהר"א ששון ולפענ"ד אפי' כינוי לא הי' רק קיצור השם ושיבוש הלשון כמו שאכתוב לקמן בזוסקינד זיסקינד ופאלומבא פאלונבא כיון שאין הרגש גדול במבטא ואפ"ה כיון שעכשיו נמצא כתוב גרשון בנון הוא שם בפ"ע לגמרי וצ"ל לחלק בין גרשון לחנן משום דשם הסדר ודרך העולם לקרוא לאלחנן חנן אבל גרשון לא נודע מעולם שיהא כינוי לזה קל וחומר בן בנו של ק"ו לשם נוחה שמעולם לא נודע אם דרך לקרוא למנוחה נוחה ואולי למי ששמה מנוחה אין דרך לקצר כלל וקוראין אותה מנוחה כמו כמה נשים בקהילתינו וקוראין אותה מנוחה וא"כ כיון שזו היא יחידה אולי גם במשפחתה שקיצרו שמה נוחה הוי נשתקעת שם הראשון ועוד אומר אני שלא מצאנו להט"ז גבי סאייא אם נשתקע שם שרה וכתב שרה לחוד דכשר, ולא דמי לאם כתב שרה המכונה סאייא אף דנשתקע שם שרה מ"מ כיון שכתבו שרה המכונה סאייא וידוע שסאייא הוא כינוי לשרה אין כאן לעז, וגדולה מזו כתב מהרי"ק בשם באלי אם כתב אליהו אע"ג דשם כתב הטעם דשם באלי אינו שם עצם כלל מ"מ הא דידן עדיף דשם באלי אין לו שום שייכות בעולם לשם אלי' אבל שם סאייא ידוע לכל העולם דעכ"פ הוא כינוי לשרה ושייך לו משא"כ אם כותב שרה לחוד אין הכרע מדברי הט"ז להכשיר, וא"ל דאכתי תקשי שמקדים הטפל לעיקר כיון שכל העולם קורין אותה סאייא, דזה אינו דשם הקודש לעולם עיקר נגד כינוי שלו, וכבר כתבתי בתשובה ליישב קושית הב"ש ס"ק ל"א ולחלק דודאי כל שם קודש הוא עיקר נגד הכינוי השייך לו אבל לא נגד הכינוי שאין שייך לו, ועוד נראה לענ"ד דבלא"ה אין ראי' מהב"ש משם סאייא דבאמת לא נודע לנו מעולם שסאייא הוא שם בפ"ע רק חששא בעלמא אמנם מה שהוא כינוי לשרה הוא ידוע בבירור ואם כן ליכא לעז כלל דמי איכא מילתא דאנן לא ידעינן ואינהו ידעי וא"כ כיון שכותבין שרה המכונה סאייא בודאי יאמרו שהוא כינוי של שרה ולא שם בפ"ע כיון שלא נודע בעולם שהוא שם בפ"ע, וכינוי לשרה כ"ע יודעים רק אם ידוע בבירור שלא הי' שם העריסה שרה אעפ"כ איכא חששא דלעז כיון שמעולם לא קראו אותה שרה, משא"כ חנן ונוחה שהוא להיפך שהם ידועים לשמות בפ"ע לכל העולם ובפרט בשם נוחה שלא נמצא בשום מקום ובשום ספר שדרך שם מנוחה לקצרו ולקרוא נוחה זולת הנ"ש שכתב בלשון אפשר. ובמירא מירוש לא ידענא מאי דקשי' לי' דמירא ומירוש הוא שם אחד לעז יש מגעגעין מירוש ויש מגעגעין מירא ושניהם כינוי למרים אמנם אם לא נודע שם העריסה מרים אין לנו לכתוב רק שם הלעז מחמת חשש שמא לא נקראת על שם מרים וכן אם אין ידוע דשם העריסה מירוש וקורין אותה מירא מהיכי תיתי לשנות השם שקורין אותה ומה עדיפות יש למירוש שנכתוב אותו לעיקר כיון שלא נקרא מעולם באותו שם והיא לעז כמו מירא, ואדרבא אולי עיקר השם הי' מרים והכינוי מירא ע"כ יש לכתוב מירא לבד אבל אם ידוע דשם העריסה מירוש אעג"ב דקורין אותה מירא יש לכתוב מירוש דהיא עיקר שם העריסה ואין כאן שינוי כלל דשם אחד הוא וכן באלו גוטא וגוטליין הכל שם א' כמ"ש הב"ש באות ב' רק בהגיגוע יש שינוי ומה שהביא ראי' מהג"פ מגרשם וגרשון מלבד כי הג"פ לא הכריע אמנם דבריו בלא"ה צ"ע במ"ש שני צדדים צד הראשון דהוי נשתקע כיון שכל העולם קורין אותו גרשון וכתב יש לסמוך ע"ז בדיעבד שכבר ניסת וצד השני דלא חשיב נשתקע אפי' נשאת תצא וצ"ע דלצד הראשון אם נימא דחשיב נשתקע א"כ לכתחלה יש לכתוב גרשון בנון ואם כתב במ"ם פסול וצ"ע, אמנם אף לפי הצד שכתב דלא חשיב נשתקע אין ראי' לנ"ד משום דמ"ם ונון הם קרובים ממוצא א' וכמעט דאין ניכר החילוק בקריאה וכמ"ש