תשובות הרא"ם חלק ג סה

כפסק הש"ע. ובי"ד סימן קי"ט פסק הש"ע כרשב"ג דחשוד מעיד בשל אחרים ובשל עצמו אינו מעיד ובא"ע פסק דחשוד אינו נאמן בעריות ומ"ש מעכ"ת בענין פלגינן דיבורא מלבד כי מעכ"ת הביא דברי הספר נודע ביהודא ואורים ותומים, אמנם מלבד זה נלע"ד לחלק דהרשב"א לא מיירי רק באומר אשתך זינתה עמי והלך לו אבל כשבא לפני ב"ד ודרשוהו וחקרוהו כמה פעמים מה בכך שבתחלתו אמר אשתך זינתה ולא הי' נאמן משום דאין אדם משים עצמו רשע מ"מ בלתי אפשר שבתוך החקירות והדרישות לא אמר פעם א' שהאשה זינתה עמי ברצונה ושוב אמרינן פלגינן דיבורא ומהימן לגבי דידה וזה ברור בעיני

ועוד יש סניף להחמיר כיון שאומרת שאינה רוצית להתגרש ואף שהתה"ד כתב, דאפ"ה ובכה"ג אמרינן עיני' נתנה באחר היינו דשם מיירי שהודית מתחלה ואח"כ חזרה בה ואינה רוצית להתגרש שייך שפיר לומר דמתחלה נתנה עיני' באחר ואח"כ חזרה בה כמ"ש התה"ד בהדיא טעם זה אבל בעומדת בדיבורה ואינה רוצה להתגרש א"כ לא שייך עיני' נתנה באחר ואעפי"כ עומדת בדיבורה ואומרת טמאה אני, אמנם י"ל דאערומי קא מערמת דאה תאמר דרוצית להתגרש לא האסור על בעלה משום דיתלו דנתנה עיני' באחר ולא ירצה הבעל לגרשה ולכך אומרת דאינה רוצית להתגרש ומערמת כדי שיאמינו לה ויגרשנה בעלה וכמ"ש הצ"צ יע"ש, וכמדומה שבנידון כזה ממש התיר מהר"ר יחיאל באסן בתשובתו אמנם אין הס' כעת ת"י ובאמת מחמת טעם זה לחוד היתי מסכים להיות סניף להתיר אם הי' מסכימין עוד בעלי הודאה אבל מטעמי' הנזכר לעיל נראה לענ"ד דאין להתיר: ובנידון האשה השניה כיון דהבעל מאמין ודאי אסורה וכבר כתבתי דחכמי העיר מחויבים להפרישן זה מזו אמנם על הגט אין כופין ולענין הולד אין חשש אף דהתוס' ביבמות כתבו דבלא הי' לה בנים כמה שנים לא שייך רוב נשים מתעברות ויולדות [אבל זו] שאנו רואין שנתעברה וילדה סמכינן ותולין בבעל משום דרוב בעילות אחר הבעל. ועוד דספק ממזר כשר מדאורייתא וגם האשה אינה נאמנת לפסול הולד ומה בכך דהבעל שויא אנפשי' חד"א אבל לענין הולד אין הבעל יודע ואומר בודאי שאינו ממנו, ועיין בריטב"א פ' האומר דע"א אינו נאמן לפסול לכהונה דהוי כמו דבר שבערוה ודוק, וכ"כ הש"ג בקדושין פ' הנ"ל דאין ע"א נאמן לפסול משום דהוי דבר שבערוה

סימן כא

ב"ה

תשובה לק"ק בוזנאב

בנידון שם מנוחה כתב מעכ"ת שלא נשתקע שם הראשון ומקצתן קורין אותה עדיין מנוחה בודאי אם נשתנה השאלה נשתנה התשובה ואפ"ה לכתחלה לא שפיר עביד והו"ל לכתוב מנוחה דמתקריא נוחה כיון שהוא שם בפ"ע כמבואר בהגהת רמ"א ובכל המחברים, ומ"ש מעכ"ת בשם הגאון ידיד נפשי ש"ב הרב ד"ק טרניפאל ראיתי פא"פ ב"ק סקאליט ודברתי עמו ע"ז והתנצל עצמו שכ"כ הי' פשוט בעיניו שכל הנשים שניתן להם שם עריסה מנוחה קורין אותה נוחה ולא ידע כלל שיש אשה בעולם שקורין אותה מנוחה ולא ידע שנוחה הוא שם בפ"ע, אמנם מה שרצה לפרש בדברי הב"ש דשם נוחה אינו שם בפ"ע הוא פירש זר ורחוק וחלילה לרומע"ל מוחזקני בו בבעל סברא ישרה לפרש פירוש כזה אף באמירת פשט גמרא בהלכה תוספות ק"ו בדברי הפוסקים ולסמוך עליו הלכה למעשה, והנה הב"ש הביא שם מנוחה באות מ"ם ושם נוחה באות נו"ן ולא הזכיר בשום מקום שהם אחדים וכן בס"ג של מוהר"ם כתב באות מ"ם מנוחה שם אשה ובאות נו"ן כתב נוחה שם אשה ובס"ג שלי העתקה מהגאון מ"ו פייביש לא הזכיר מנוחה כלל וכתב נוחה, וכן בז"מ הזכיר מנוחה שם אשה ואח"כ באות נו"ן כתב נוחה בה', ובא"ב של הגאון מור"ם חריף וז"ל מנוחה נ"ל לכתוב בח' וה' כי הוא שם קודש, וגם יש לכתבו מלא כפי הברת קריאתינו, גם במקרא נמצא לפרקים מלא וחסר לפיכך עדיף לכותבו מלא שמסכים עם הקריאה, ואח"ז באות נון כתב נוחה נ"ל שהוא שם קודש מלשון נוחה או מנוחה לפיכך יש לכותבו בה', משא"כ אם הי' כותב נוחא אפשר דהאי שינוי השם הרי דלא נסתפק מעולם אם הוא קיצור השם רק שהוא שם בפ"ע נגזר מלשון נוחה או מנוחה דהיינו שהוא לשון מנוחה אבל אינו קיצור השם מנוחה ודוק וכן בא"ב של הגאון מוהר"ר אברהם שרענצליש כתב באות מ"ם מנוחה שם אשה ואח"כ באות נון נוחה כ"כ מור"ם חריף ומ"ו מו"ה פייבוש בקראקא בגט א' (וכן מצאתי בהלכות קטנות שם נוחה ולא הזכיר שם מנוחה) וכן נ"ל להוכיח דדעת הב"ש דאינו קיצור השם דהרי כתב באות מ"ם מניחה המכונה נוחל ואי ס"ד דנוחה הוא קיצור השם ממנוחה ממילא נוחל הוי ג"כ קיצור השם ממנוחה כמו צפורה פורה או פיאור ודומיהן והושקא ליהושיע ולדעת הט"ז אברהם עברליין או אסרלן ודומיהן ואין להקשות דאכתי אמאי לא הוי נוחל קיצור השם לנוחה כמו שרקא לשרה דז"א די"ל דידוע דאינו כינוי לנוחה כמו שכתב הט"ז בשם אבלי שאינו כינוי לאבא רק לאברהם ומ"ש מעכ"ת מדלא כתב הב"ש ודלא כנ"ש ש"מ דלא פליג עלי' אין זה הכרח דהב"ש לא נשתעבד בק"ס דלא כאסמכתא לרדוף ולהשיג תמיד על הנ"ש, והנה בחנני' וחנניהו וחזקי' חזקיהו וזיסקינד חולק ג"כ עליו ולא הביאו, אמנם באמת הוא להיפך דהנ"ש אינו חולק עם הב"ש דז"ל הנ"ש נ"ל לכתוב בח' וה' ואפשר שהוא קיצור השם של מנוחה, והנה החליט תחלה בפשיטות לכתוב בח' וה' ואח"כ ואפשר וכו' משמע דוה ברור שהוא שם קודש רק אעפ"כ כתב דאפשר שהוא קיצור ולא הוי ברירא לי' שהוא שם בפ"ע, וא"כ אין נ"מ בדרך פשוט ואם הב"ש ס"ל לפשוט דהוא שם בפני עצמו מה הי' לו לכתוב דלא כנ"ש. מאחר שאינו חולק לדינא דהרי גם הנ"ש נסתפק ומשמע לו יותר שהוא שם בפני עצמו וספק קיצור אין נפקא מינה לדינא כיון שאינו ודאי קיצור וכיון שבררנו דשם נוחה הוא שם בפ"ע הדבר פשוט דאף בלא נשתקע יש לכתוב מנוחה דמתקרייא נוחה כמו אלחנן חנן יוסף יוסי כמבואר בג"פ עזרא עוזר נתן נטע מנחם מן וחנני' חנניהו וחזקיה חזקיהו אם ידוע שם עריסה חזקיהו לדעת הב"ש ובדיעבד אם כתבו שם הראשון סגי (ובסוף החשובה אבאר דעת') אמנם בנשתקע שם הראשון יש להסתפק דיש פנים לכאן ולכאן די"ל כיון שהוא שם בפ"ע הוי נשתקע השם או כיון שהוא עכ"פ קיצור מנוחה ג"כ י"ל דלא חשיב נשתקע ויש להביא קצת ראי' מהג"פ בס"ק ס"ז וס"ח וס"ק קל"ב שהאריך: והביא ג' דיעות ביצחק חקין ושמואל מולו דאם נשתקע שם העיקר דדעת לחם רב לפסול בדיעבד ודעת ת"ה (וכן דעת מחברים שלנו חכמי אשכנז) דאפילו לכתחלה יש לכתוב העיקר