תשובות הרא"ם חלק ג ס

בסימנים וא"כ צ"ל דאם מת הבעל הראשון ואח"כ זינתה לא קטלינן לה והוא דוחק גדול גם יש להקשו' דהרי גם בגיטין לא אזלינן בתר רובא כמבואר בריש גיטין דרוב בקיאים הם ואפ"ה צ"ל בפ"נ ובפ"נ משום דסמוך מיעוטא לחזקה דא"א ואפ"ה מהדרינן בסימנין הרי מבואר דסימנין עדיפא מרובא וע"כ צ"ל כתירץ הרשב"א או כתירץ הפ"י

ז) תו כתב דבטריפה כיון, שאחר י"ב חודש ודאי לא חי הוי כמו גרושה לפנינו ואזדא מהשתא חזקת חי עכ"ל והעבודה לא ידענא מה אידן בי' לדונו לכף זכות זולת כי לא בדעת ידבר ויצא מדעתו כי מה ענין גרושה לפנינו לטריפה ומי שיש לו מוח בקדקדו ויש לו דעה כקטן בן יומו לא יאמר דבר זה דבגרושה אין זמן מוגבל לתלות בו הגרושין להוציאה מחזקה אבל טריפה כל י"ב חודש יש לו חזקת חיות ואחר י"ב חודש הוא מוכרח למות ובכל הפוסקים מבואר דבעינן י"ב חודש וכן הוא בירושלמי

ח) כתב להכריע הכרעה שלישית בין רש"י ור"ן ומורא לא יעלה על ראשו פן ירוצו גלגלתו ואזיל לשטתו שהקדים ששוב מורא לא יעלו על ראשו כי מי שמכניס מורא אחר הוא חיסר ביראת ד' והנה הכריע שכל איסור דרבנן בערוה די באומר ברי לי אלו הי' חי תו הי' בא כשיטת רש"י ור"ן בא"ד ומוכח מדבריו דהר"ן הבין בשיטת רש"י דאף באיסור א"א דאורייתא די באומר ברי לי והנה עוקר מקרא מלא בתורה דבר שהצדוקין מודים בו עפ"י שנים עדים יקום דבר וקשה כח הסבל לסבול לתלות בוקי סריקי ובורות כזה בדברי רבינו אשר האיר עיני הגילה רש"י זלה"ה וגם ואינו חושש לכל מה שמבואר בש"ס להיפך ובאמת רש"י לא כתבו זולת בתרי ותרי דעכ"פ שני עדים המתירין ואף דיש שני מכחישין מ"מ נגד חזקה מהני ברי אבל בליכא עדים כלל לא אמרה אדם מעולם דאין ד"ש פחות משנים

ט) הנה ראיתי מתחסד ומחמיר יותר מדאי שכתב המבי"ט הקיל בשנה והוא מחמיר י"ח חדש ואיני יודע מה טיב י"ח אלו והנה נתן טעם מחרם רגמ"ה ואיני יודע מה ענין חרגמ"ה לכאן דהרי אנו חוששים אולי מחמת כיסופא ערק או הוא נתפס בשבי' וכמדומה י) עוד המציא היתר כללי לכל העגונות דאדעתי' דהכי לא קדשה נפשה איברא דהיתר זה מספיק לכל הנשים שתחת בעליהן אם קטטה בינו לבינה ועוד כתב ז"ל כיון דהבעל יכול לבוא לאשתו מה לו לבעל בזה ואם לא ירצה בודאי אף הוא אינו מקפיד והנה היתר זה יותר קרוב כשהבעל במקומו ומתקוטט עמה דא"צ גט דאדעתה דהכי לא קידשה נפשה אבל בעגונה דחיישינן דילמא חי הוא וסופו לבוא וכעת יש לו אונס ויבא אח"כ בהון רב לביתו, ובאמת קשה עלי להשיב על הבלים כאילו שאינם דברי תורה ואין לענות עליהם כלל והמעיין בסוגיא ותוס' ופוסקים יראה שאין זה ענין לכאן וכבר הארכתי בענינים אלו למעלה דודאי יש חילוק בין אומדנא דמוכח ובמקום שצריך גילוי דעת ובמקום דבעינן תנאי ולר"מ ת"כ ועוד דהכא ליכא אומדנא כלל דאולי דעתו לחזור אחר כמה שנים ומי יודע מאיזה טעם הוא מעוכב וכן בדידה אולי הי' ניחא לה אף להמתין ואילו הי' יודעת שהוא קיים היתה ממתנת עוד כמה שנים מרצונה וגם כמה חילוקים יש בין אונסא דשכיח ולא שכיחא ולא אסיק אדעתי' ואפי' הרחיק נדוד מן האירוסין אין כאן אומדנא דמוכח משעת קידושין והנה לפ"ז אפילו כשידע שהוא חי במד"ה ואינו רוצה לבוא לבית וכדומה לזה מותרת להנשא בלא גט דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה, ודברים אלו אסור לשומען והכותב עתיד ליתן את הדין, אמנם אח"כ ראיתי שעיקר סמיכתו על מה שהקדים בפתיחתו שרמז שבדיבור הצדיק האשה נתרת אף שאין הדין כן כאשר שמעתי בכיוצא בו על מורה אחד וסיים מעין הפתיחה ע"פ דיבורם. וד' יודע כי הציקתני רוח בטני ומרוב שיחי וכעסי דברתי עד הנה, והעבודה שלא לכבודי ובית אבי ולא לשום פני' אחרת זולת לבי עלי דוי ותרדנה עיני דמעה בראותי התורה משתכחת

סימן כ

ב"ה

שלום לכבוד אהובי מחו' הרב הגדול המופלג מו"ה מנחם מענדל רב דק"ק טרעבאוולי

גי"ק הגיעני כפול והנה נידון שם הירקא יפה כתב מע"ל להלכה ויפה השיג על הרב ממקולניץ ודעתו נפלאה ממני לא אוכל לה ולא ידעתי מאין הרגלים לדבר, אמנם למעשה יש לכתוב צבי לבד ולא שום כינוי ואפי' בכינוי המגרש עצמו אם יש ספק כותבין שם הקודש לבד או שם הכינוי לבד ק"ו בכינוי שם האב אין מדקדקים כלל ומשום נדנוד קל אנו כותבין שם הקודש לבד וכן מעשים בכל יום ואני מורה ובא. ונידון השתי נשים זונות הנה כדי להראות חבתו אבא על סדר קונטרסו להשתעשע בדבריו, תחלה הביא דברי הרמ"א בסי' קע"ח ורוצה לחלק דלא שייך עיניה נתנה באחר שהרי אינה רוצה להתגרש כבר דיברו מזה האחרונים והגאון מהר"י הלוי אחי הט"ז הובא ג"כ בתשובת גאוני בתראי יצא לחלק בחילוקים כאלו ואני השגתי עליו ואף שיש לחלק עוד, כאשר יתבאר לקמן מ"מ זכורני גם בשו"ת מוהר"י באסן מבואר דגם בנידון כזה ממש אין לחלק ונניח זה, אמנם מה שהביא דברי דמ"א בסי' קע"ח דגוערין בו ומתרחקין ממנו, באמת בדברי רמ"א יש לעיין דבמרדכי והג' מ לא כתבו רק בהוא אומר שזנתה אשתו דאמרינן עיניו נתן באחרת או מתרחקין ממנו ועוד דהוא עיקר הגורם, משא"כ בהיא אמרה שזינתה והוא מאמין לה לא פשע הוא כלל ומאיזה טעם גוערין בו ועוד דהא דאין מאמינים לה משום דאמרינן עיניה נתנה באחר וא"כ ממ"נ אם לא נתנה עיניה באחר הרי אסורה עליו ואם נתנה עיני' באחר הרי מתגרשת מרצונה והי' יכול להאמינה וא"כ אם חזרה בה אח"כ אכתי הוא לא פשע כלל, אמנם בתוס' דנדרים מבואר דגם באמרה טמאה אני ומאמין לה גוערין בו ומתרחקין ממנו אמנם שם מיירי שחזרה ואמרה באונס הי'. וראיתי למוהר"י טראני דנתן טעם משום דגרם שלא לקבל אמתלא ממנה, ואין טעם זה מספיק לענ"ד דמאי הוי לי' למיעבד כיון דבשעת מעשה לא אמרה האמתלא ומנא הוי ידע שתחזור בה ותתן אמתלא. והיותר נראה משום דאף הוא הי' יכול לחזור בו בשביל האמתלא שלה ולומר כיון שהיא מפרשת דבריה שבאונס היה והוא אינו חוזר ואומר לדבריך הראשונים אני מאמין ואוסר אותה על עצמו מש"ה. גוערין בו ומתרחקין ממנו. ואף דברי הרשב"א שהביא הה"מ פרק כ"ד מה' אישות יש לפרש כן דאם היה חוזר בו ואומר שמאמין שהי' באונס היתה מותרת לו רק דמיירי שאומר שאינו מקבל האמתלא אמנם עכ"פ בעומדת בדברים דטמאה היא ליכא למ"ד דאינו יכול לגרשה בע"כ ואין גוערין בו לענ"ד ברור, וזוכרני שגם מהרש"ל בתשובה וגם ביש"ש ביבמות ראיתי שכ' לחלק בזה, אמנם מה שכתב שהר"ש מאנב"ל חולק