תשובות הרא"ם חלק ג נט

נפשם אין כאן רק איסור משאל"ס אמנם צריך לחקור העדים אם ידעו מי הי' בספינה בשעת טביעה כי אפשר תיכף שהתחיל הספינה להסתכן קפצו אנשים לים להנצל וכאשר כתבתי להרב המופלג מו' אייזיק בתשובה הנ"ל

ב) כתב בשם המבי"ט דהיכא דאזיל ואחר שנה לא נודע מקומו דומה למשאל"ס עכ"ל והנה ע"ז ידוו כל הדוויים ואוי לדור שכך עלתה בימיו לחקוק בעט ברזל מכתבי עמל ושקר לעשות התורה פלסתר ולהתיר א"א ולהרבות ממזרים ח"ו ולא עוד אלא שעתיד ליתן את הדין שהוציא לעז על אותו הצדיק והעיד בשמו מה שלא עלה על לבו מעולם שכל הנשים שהלכו בעליהן ושהו י"ב חודש שהותרה לזרים מן התורה ולא נמצא בהמבי"ט שום רמו מזה והנה המבי"ט ת"ל כעת ת"י ונקי אותו צדיק מעון וחס לי' להתיר א"א דאורייתא מסברת הכרס אשר לא נמצא שום ראי' ורמז לא בש"ס ופוסקים וגם הוא נגד החוש וסברא אמנם הב"ש הביאו בקצרה סי' רכ"ג ואם כי גם הוא הביאו בקצרה עכ"ז לא כתב שיש לו דין משאל"ס ואדרבא לפי הנראה אולי הי' רואה דברי המבי"ט בספר ב"ש בק"ע הי' מתירו אף לכתחילה לפי שכלו ומה גם כפי דעתו הוא אוהב את הב"ש ושארי לי' מארי' להרב מו"ה יצחק אייזיק ז"ל שגם הוא מתיר ונכשל בזה והדפיס. תשובתו בסידור שהדפיסו ואני באותו פעם ששלח התשובה אלי מחיתי מאה עוכלי בעוכלי' והוכחתיו ע"פ בזה ועוד כמה קולות שאינן נכונים, והנה השמיט תשובתי ולא הדפיסה וכתב שידפסם בפעם אחרת ונתן מכשול לדור דור עד עולם, (ואני חושש ח"ו פן יבואו דור הבאים אחרינו וישתו מכשול לדור ודור עד עולם) ואני חושש פן ח"ו יבואו הדור הבאים אחרינו וישתו מי המרים המאררים האלו וירבו ממזרים בישראל, וראוי לגדולי הדור אשר בידם למחות לגזור לחתוך התשובה הזאת מתוך הסידור ולגונזה במקום שאין היד שולטת שלא יבא הדור הבאים אחרינו ויסמכו על תשובה זו כדרכם לסמוך על תשובה נדפסת ושלא לחוש ולחקור אחריו אם שורש דבר נמצא בו. וז"ל המבי"ט אות באות בסי' שכ"ו שכתב שאינו רואה צד לסמוך על היתרים שכתבו החכמים אם לא בצירוף רבינו משולם והעתיק דברי רבינו משולם כתב ז"ל בתשובה זו שמקום להתיר אפילו לא הי' אלא הברה בעלמא כ"ש בעדות הנזכר עם מה שכתבו עליו החכמים ומפני שבתשובה זו כתב שלא נשמע עליו שהוא קיים י"ל שלא תנשא עד מלאת י"ב חודש מיום התעלומות אם לא ישמע עליו תוך זמן זה שהוא קיים י"ל שנשכח זכרו בין החיים וזכר לדבר נשכחתי כמת מלב שהם י"ב חודש וחיים ושלום לכל ישראל אמן עכ"ל. הדור אתם ראו איך בדו מלבם להעיד עדות שקר מה שלא נמצא אפי' רמז בדברי אותו צדיק לומר י"ב חודש די להתיר א"א לעלמא ח"ו, והשם הטוב יכפר בעד

ג) כתב שכל בראד קלסי' במה שחידש דכל היכא שאם לא ניסת ל"ת ע"א נאמן ובזה מיושב. קושיות הר"ן הנה אם כי הדברים לכאורה פשוטים ומה שישב קושית הר"ן עיקרן של דברים מבוארים בלח"מ אלא שקיצר וכתב אע"ג דאשה שאמרה שבעלה מת לכתחילה ל"ת מ"מ כיון דכאן איכא מאן דמסייע לה אפילו לכתחילה תנשא אמנם בלא"ה אין סברתו קיימת וכבר כתבתי בתשובה דמוכח מדברי בעל המאור והרמב"ן והרשב"א דבערוה אף באתחזק היתרא ואינו רק איסור דרבנן אפ"ה אין אחד נאמן ואפשר דטעמיי' דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ודברי הלח"מ יותר נכונים דלתירוצא דידי' הי' יכול לדחות דלמא מיירי בשליש קרוב או פסול: ד) והנה כל זה כתבתי לפ"ד אבל באמת איני יודע מה האיסור דאטו בנ"ד אנו מסופקים אם האמת כדברי העד אם לאו הרי כאן עיקר הטעם משום דהוי משאל"ס ואפי' הי' כאן שני עדים אסורה משום משאל"ס ובעוד השמועה בין עיניו נשכח זכרה ממנו דהרי הגמרא מקשה ותסברא משאל"ס נינהו וטעה בדבר שתינוקות של בית רבן יודעים ומ"ש היתר של המבי"ט ישן והיתר של המבי"ט מה שהב"י חולק עליו הנה מה שהב"י חולק עליו היינו בטביעת הספינה, הרואה בגוף המבי"ט יראה מה שצירף אחת לאחת יראה שאינו ענין לנ"ד, והמבי"ט ישן לא ידעתי למה קראו ישן ולדעתי הוא ישן וכד ניים ושכיב אמר להא שמעתתא

ה) כתב עוד ואת אדרוש לבית ישראל כי כבר הקשה לשאול בכמה תשובות פליאה נשגבה דבדיני נפשות הולכין אחר הרוב ולא סמכינן אסימנים ובא"א סמכינן אסימנים ולא אזלינן בתר רובא במשאל"ס וע"ז תירץ ע"פ דברי הריב"ש דבא"א איכא תרי חזקות חזקת א"א וחזקת חי אבל בסימנין ליכא חזקת חי דבין כך ובין כך אתרע חזקת חי דמה לי כנגד זה או זה הרי הרוב לפנינו עכ"ל. קורא אני לחכמי ישראל הביטו וראו האיך מהפך קערה ע"פ כי לדבריו אם נטבע אדם במשל"ס ואח"כ יצא ומת ע"פ המים אף שנשחת פניו וגופו ולא ניכר מי הוא ואין לו סימן כלל ואפי' אשתהי כמה ימים אפ"ה מותרת לכתחלה כיון דעכ"פ אחד מת ואתרע חזקת חי והוא נגד כל הש"ס ומעשה באבא יוסי בן סימאי ביבמות דף קט"ו דאוקמא באסקניהו לאלתר וקאמרי סימנין, אמנם באמת כבר כתבתי דסברא זו אין לה שורש ולא ענף דלא שייך להעמיד על חזקתו מה שא"צ לדון עליו ולא שייך חזקה זו וראי' לזה מהמביא גט ממד"ה והניחו זקן נותנין לה בחזקת שהוא קיום ואם כדבריו נימא אם תשמע שאחד מת במדה"י תו אין לו ח"ח ואין ליתן הגט זו ודאי אינה ולא עוד דאם נשתהה שנה ובלי ספק מת אחד במדינה גדולה אטו בשביל זה לא ניתן הגט אלא ודאי כדכתיבנא

ו) ומלבד זה לא הועיל בתירוצו כלום דאכתי ע"כ סימנין הוי רובא דאלת"ה נהי דאתרע חזקת חי מ"מ חזקת א"א אלים ואין דבר שבערוה פתות משנים אע"כ דעכ"פ הוי רובא וא"כ הדרא קושיא לדוכתה אמאי לא מהני בד"נ, ובאמת קושיא זו קדומה בפ"כ והפ"י בכתובות כתב לתרץ קו' התוס' בחולין ובדבריו נסתלק גם קושיא זו. אמנם הריטב"א עמד על קושיא זו ותירצה. ועוד נ"ל דבסימנין כיון דידעה דבעלה של זו נאבד והי' לו סימן זה וכעת נמצא מת אחד בסימן זה וכיון דלא אתחזק לן עוד אחד בסימן זה שנאבד אין אנו חוששין דלמא נאבד עוד אחד והי' לו סימן זה כמו דלא חיישינן לתרי יצחק היכא דלא הוחזק משא"כ במים שאל"ס דחיישינן דלמא קי הוא למ"ש הריטב"א, ועוד נלע"ד דדוקא היכא דבודאי עבר עבירה רק דלא ידעינן אם חייב מיתה אם לאו אזלינן בתר רובא אבל היכא דאנן מסופקים אה עבר עבירה כלל כיון דיש לו חזקת כשרות דאלים טובא דהוא רובא כמ"ש במקום אחר וגם טוען ברי לא אזלינן בתר רובא נגדו ועוד יש להוסיף לפי מה שכתב מהרי"ט דלא אמרינן מיגו להוציא הוא הדין דלא אמרינן מיגו לכופו לחליצה, הרי מבואר דאף כופין לחליצה הוא מוצא מחזקה, כמו חזקת ממון ק"ו להורגו בסנהד' דעדיף מחזקת ממון להוציא ממון וא"כ דלא אזלינן בתר סימנין כיון דיש לו חזקת כשירות וחזקת שהוא מוחזק בעצמו שלא להורגו אמנם שיטת התוס' דחוק כמ"ש הפ"י ולא עוד דהרי מהדרינן גיטא