תשובות הרא"ם חלק ג ו

לומר סתם שחייב כדי שלא להשביע ואפ"ה מהני האמתלא וא"כ ה"ה הכא אף אם הוסיפה דברים שבעלה חי מהני אמתלא. דזה אינו, דנלע"ד דאף מהריב"ל לא הוקשה לו מטענת שלא להשביע על דינו של הרא"ה אילו אמרה אמתלא דב"א שאינם מהוגנים משום דטעם גדול יש לחלק ביניהם דבטענת שלא להשביע עיקר כוונתו שאחרים יאמינו לו שאינו עשיר לכך י"ל דלכך פורט למי הוא חייב כדי לחזק דבריו שיאמינו לו ביותר אבל בב"א שאינם מהוגנים דבלא"ה אין האשה מתקדשת אלא לרצונה רק שהי' רצונה לדחות בני אדם שאינן מהוגנים וכיון שתאמר נתקדשתי סתם או א"א אני ממילא שויה נפשה חתיכה דאיסורא ושוב אי אפשר שיקפצו עליה בני אדם שאינן מהוגנים דהרי היא אסורה לכל העולם כל שלא נתנה אמתלא לדבריה ולא היתה צריכה לחזק דבריה שיאמינו לה ולכך בודאי מודה מהריב"ל דאמתלא זו לא מהני. רק דהוי קשיא ליה דהרא"ה סתם וכתב דשום אמתלא לא מהני וא"כ ה"ה בנידן דידן כיון שלא היתה צריכה לאמר שבעלה חי ממילא לא מהני אמתלא

ועוד נלע"ד דלא מבעי' כאן דהוצרכה לומר עכ"פ שהי' לה בעל רק שהוסיפה ואמרה שהוא חי והרחיק נדוד לא מהני אלא אפילו אם היתה יכולה להשיג מבוקשה בטענה אחרת לגמרי ג"כ לא הוי אמתלא כיון שהיתה יכולה לומר באופן אחר השקר בשביל האמתלא שהי' לה שוב אין מקבלין האמתלא ולא אמרינן דלא עלה על לבה שקר אחר. ק"ו כאן דבטענה זו עצמה היתה יכולה לגרוע דברים ושלא להחזיק עצמה בא"א. ותחלה אומר דלכאורה לפמ"ש מו"ז בתבואת שור ס"ס א' ס"ק ע"ח כל שהחזיקה עצמה אף בדיבור ולא הי' לב השומעים חלוק לא מהני האמתלא וא"כ בכאן לא הי' לב השומעים חלוק. ועוד דכבר כתב מו"ז שם דאף באומרת נדה אני כל שאמרה דברים המוכיחים לאמת דבריה בשעת הדיבור שוב לא מהני שום אמתלא דכבר הוחזקה בדיבור זה ואין אמתלא מועיל נגד החזקה

(ומכאן ראיה דאמירה לפני השכינות לא הוה חזקה דהרי רש"י פי' כגון לבשה בגדי נדה משמע אמירה לא מהני. ומו"ז לפי שיטתו יישב לשון רש"י ודוק. אבל אין זו ראיה לנ"ד דהתם לא אמרה יותר ממה שהיתה צריכה משא"כ בנידון דידן ודוק)

וא"כ כאן עשתה דברים המוכיחים והלכה להפ"ח ושלחה שמשים אחר המביא גיטין ושאלה אם יש לו גט מבעלה ובקשה ממנו שיביא לה גט ומחלה הכתובה והרי ע"י מעשים אלו נתחזקה לא"א ושוב אין מועיל אמתלא. ואין להביא ראיה מתשובת הרא"ש כלל ל"ה הביאו הש"ע סימן מ"ו דשם ג"כ שכרה עדים לכתוב לה גט ואפ"ה פסק הרא"ש דמהני אמתלא, דז"א דשם לא הוחזקה לא"א דלא היתה יכולה להתחזק כיון דכבר נתקדשה לאחר ולא היתה יכולה להפקיע עצמה מבעלה. משא"כ כאן דהיתה נאמנת להחזיק עצמה בא"א וכיון שהוחזקה שוב לא מהני אמתלא נגד חזקה

אמנם לולא שאיני כדאי לדון נגד מו"ז הי' נלע"ד דלחנם דחק לומר דבההיא דבא"א אני הי' לב השומעים חלוק דאולי אומרת כן בשביל ב"א שאינם מהוגנים וגם קשיא לי לפי דבריו שאילו הי' ידוע שלא באו אליה ב"א שאינם מהוגנים ולא היתה נותנת אמתלא היה חזקה גמורה כשאר חזקות דהי' מלקין ושורפין על החזקות, כן נראה מבואר למעיין בלשון מו"ז. ובאמת דבר זה קשה לאמרו דהרי פסק הרמב"ם דאם אינה נותנת אמתלא או שאין ממש בההיא אמתלא אכתי קדושין תופסין בה. ובאמת בודאי בשאר חזקות דהיו מלקין ושורפין אין קידושין תופסין בה. וכן נראה קצת מלשון הרא"ה שהעתקתי למעלה. ולכאורה הי' נראה לע"ד לחלק באופן אחר דודאי לא מהני אמתלא נגד חזקה, אמנם באיש ואשה שבאו ממד"ה ונוהגין כדרך איש ואשתו הם לפנינו בחזקת א"א ולא שייך לומר סתם אשה בחזקת פנויה דהרי אדרבא אשה כזו סתמא היא א"א דהרי ודאי יש פנויה וא"א בעולם ונגד זה לא מהני שום אמתלא להוציאה מחזקה. וכן בנדה כל שראוה השכנות לובשת בגדי נדה הרי היא מוחזקת לנדה מן הסתם ושוב אינה נאמנת להוציאה מחזקה. אמנם אשה שבאה לפנינו בלא איש או אינה לבושה בגדי נדה שקודם שאומרת שהיא אשת איש או נדה היא אצלינו בחזקת טהרה ואף אם אומרת שהיא א"א או נדה אינה נאמנת לגבי אחרים לסתור החזקה רק לגבי דידה, ותדע דהרי באמירה לא לקי ובלבשה בגדי נדות לקי לכך כיון דאינה נאמנת לגבי אחרים לסתור החזקה ואינה אסורה רק מטעם דשויא נפשה חד"א. ממילא בחוזרת ונותנת אמתלא מהני דלא שויא חד"א

אמנם לפ"ז כל היכא דנאמנת מדינא לא מהני אמתלא אח"כ כיון דנאמנת להפקיע עצמה מחזקה וכ"נ ממ"ש התו' ביבמות קי"ח ע"ב ד"ה אמר לי' תנינא שכתבו שם גבי המזכה גט לאשתו במקום יבם הקשו דלמא הטעם דשויא נפשה חד"א, ותירצו דמשמע דאמתלא לא מהני משמע דדוקא היכא דהאיסור משום שויא נפשה חד"א מהני אמתלא אבל כל היכא דנאמנת מדינא לא מהני

ובזה יש ליישב מה שהקשה בתשובת פני יהושע בחלק אה"ע סימן א' בתוס' דכתובות דף ס"ג ע"ב ד"ה אבל אמרה כו' דאמאי לא תירצו דמיירי דאמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה ונתנה אמתלא לדברי', וע"ש מה שהאריך להוכיח מזה, ואני כתבתי במקום אחר באריכות מה שנלע"ד בזה, אמנם קושייתו יש ליישב כמ"ש בעצמו כיון דנאמנת במיגו ונאמנת מדינא לא מהני אמתלא. ומה שהקשה לנפשי' דא"א לומר כן דהרי בנדה נאמנת מדינא מטעם וספרה לה אפ"ה מהני אמתלא. לפענ"ד אין ראיה דעיקר קרא אתי דנאמנת לומר טהורה אני אע"פ שהוחזקה נדה כמבואר בתוס' ריש גיטין משום דהוי בידה או לא אתחזק איסורא ע"ש, אבל לאיסורא באמת אינה נאמנת רק מטעם דשויא אנפשה חד"א דהרי אין בעלה לוקה עלי' באמירה דידה אא"כ מוחזקת ממילא מחמת לבישת בגדי נדותה כדכתיבנא ובזה באמת לא מהני אמתלא. אמנם עדיין אין חילוק זה מספיק דאכתי תקשה מטבח שעשה סימן בראש הכבש ואמר שהוא טרפה דנאמן מדינא ואפ"ה מהני אמתלא וכן האומר בני ממזר דנאמן מדינא דכתיב יכיר ואפ"ה מהני אמתלא. אלא ע"כ אנו צריכין לחילוקו של רבינו הגדול מו"ז זלה"ה. אמנם באופן זה דכל היכא דאינו נאמן מדינא ואינו יכול להוציא מחזקה ראשונה כמו באשה שאמרה א"א אני שאינה נאמנת נגד אחרים להוציא א"ע מחזקתה אע"ג דלגבי דידה נאמנת מטעם דשויא נפשה חד"א. מ"מ כל שנותנת אמתלא לדבריה נאמנת ששוב לא הודית מעולם הודאה לאיסור ולא נעשית חד"א ונשארה על חזקתה הראשונה, אמנם היכא דנאמנת מדינא להוציא א"ע מחזקתה הראשונה הרי היא עתה בחזקת איסור ושוב לא מהני אמתלא. אמנם אף היכא דנאמנת מדינא כל שהי' לב השומעים חלוק בשעה שאמרה כן בשביל האמתלא אף שהתורה האמינתה היינו באומרת באמת בלא אמתלא אבל כל שלב השומעים חלוק בשעת מעשה נאמנת אח"כ לחזור מדברי' ולדברי' האחרונים אנו שומעין כיון שגם בשעת מעשה הי' לב השומעין חלוק אולי אומרת כן מחמת האמתלא וא"כ לק"מ מטבח ומהאומר בני זה