תשובות הרא"ם חלק ג ה

חלק שלישי

סימן א

תשובה להרב החסיד וכו' רב דק"ק זלאטשוב

גי"ק ואח"כ ניסת לאיש ושלחו אחריה חכמי העיר ונתנה אמתלא. ולדעת רומעכ"ת אין זו אמתלא טובה. זולת חכם א' רצה לצדד קולא מחמת שיש לה מיגו דמת בעלי ורצה לסמוך עצמו על דברי התוס' בכתובות דף כ"ב ובמהרש"א שם. ורומעכ"ת שדא בי' נרגא וכתב דבצדה תברא. דלדבריו למה הצריכו אמתלא באשה שאמרה א"א אני כו' עכ"ל. והנה ברור שהדין עם רומעכ"ת והחכם הזה לא ידענא מאן איהו דלא חש לקמחי' ומאי ענין דברי התוס' ומהרש"א לכאן דאינהו מיירי תכ"ד יעוי"ש אבל לאחר כ"ד מה מהני מיגו דהרי מיגו גרוע מעדים ואפי' עדים לא מהני אחר כדי דיבור כ"ש מיגו ועיקר טעמא דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים. ואף דהמש"למ פ"ט מהלכות אישות רצה לומר דחזרה עם עדים מהני כבר חזר בו בעצמו פ"ג מה' יבום. אמנם מה שרצה לחלק עלינו את השוין ורצה לומר דהת"ה חולק וס"ל דחזרה עם עדים מהני לא נהירא וחלילה לייחס סברא זו לגדול האחרונים דכל רו לא אניס לי' והמעיין בכל התשובה עד סופו יראה דלא נשאל כלל אם הוא אסור בקרובותי' ולא איירי מזה כלל בכל התשובה זולת אם היא יש בה חשש סבלונות מטעם קלא שהוציא המשודך קול שיש לו עדים שנתן לה סבלונות. וע"ז סובב קוטב התשובה וע"ז כתב להתירה מכמה טעמים הואיל והיא מכחשת לאו כל כמיני' לאוסרה. ועוד דהוא קלא דבתר אירוסין ועוד דאינו קול גמור. ועוד דלא חיישינן לקלא דסבלונות ועוד כיון דאתכחיש בעדים מבטלינן קלא. וע"ז כוונתו דאלו לא אתכחש בחזרה לחוד לא הוי מבטלינן קלא אלו הי' נאמן מתחלה לאוסרה כיון דכבר שויה לנפשי' חד"א ליאסר בקרובותיה א"כ נשאר הקול גם גבי דידה. אבל השתא שבאו עדים ואתכחיש בעדים ממילא אף דהוא אסור בקרובותי' אכתי אנן אעדים סמכינן. או דכוונתו לפי ס"ד דנאמן לאוסרה א"כ החזרה לא מהני כמו גבי דידי' לא מהני חזרה דכבר שויה חד"א לגבי דידי' ה"נ לא מהני חזרה לגבי דידה כיון דהי' נאמן תחלה ושוי' לה חד"א. ואולי יש איזה חסרון בדבריו דבלא"ה יש בתשובה חסרון הניכר בכמה מקומות ויותר נכון לומר כן מלייחס סברא כזו לגדול כמותו דנהירין לי' שבילי דכולא תלמודא ולעשות מחלוקת בינו להרשב"א ז"ל. והדבר ברור דאפי' חזר בו ויש עדים מכחישים אותו לא מהני בלא אמתלא ודמיא להודה בהודאה באתם עדי ואח"כ חזר ואמר שאינו חייב דלא מהני מיגו דפרעתי. ואם באנו להקל מצד האמתלא יפה כתב מעכ"ת דאף דעל מה שאמרה שקר יש לה אמתלא מ"מ אנו באין לדון ולאוסרה מצד שהחזיקה עצמה בא"א ואמרה שבעלה עדיין חי והרחיק נדוד וע"ז אינה נותנת אמתלא. ומה שאמרה שהיתה מתייאשת מלהנשא עוד מחמת חסרון כיס להשיג רשיון אין זו אמתלא של כלום דמה בכך שלא איכפת לה אכתי לאיזה צורך החזיקה עצמה בא"א ולא מצינו בכל הש"ס אמתלא כזו. ובכ"מ האמתלא שהיא נותנת הוא טעם שהיתה מוכרחת לשקר א (ח"ג) הגיעני נידון האשה שהחזיקה עצמה בא"א בשביל טובתה וכאן לא הי' לה שום טובה מזה שהחזיקה עצמה בא"א: ואם כי דבר זה אינו צריך ראי' כיון שלא מצינו בשום מקום שמועיל אמתלא כזו אין להקל. אמנם אעפ"כ יש להביא קצת ראי' מעובדא דא"א אני דקאמר בגמרא שנתנה אמתלא שבתחלה באו אלי' ב"א שאינם מהוגנים אמרתי מקודשת אני עכשיו שבאו ב"א מהוגנים עמדתי וקדשתי א"ע. והנה בש"ע שינה מל' הגמרא וז"ל. ואם נתנה אמתלא שאמרה כן כדי שלא יקפצו עליה ב"א שאינם מהוגנים. ואין דרך הש"ע לשנות מלשון הגמרא ושלא להעתיק לשון הגמ' כצורתה ונלע"ד דבכיון שינה הלשון משום דבגמרא הי' מקום לפרש דה"ק בתחלה באו אלי ב"א שאינם מהוגנים אמרתי כו' ובלא"ה לא רציתי להנשא להם ולכך לא איכפת לי במה שאמרתי נתקדשתי ובאמת ס"ל להש"ע דאין זה אמתלא כלל. לכך שינה הלשון וכתב כדי שלא יקפצו עלי' ב"א שאינם מהוגנים להורות לנו דזה דוקא הוי אמתלא אבל מה דלא איכפת לה לא הוי אמתלא. ואף דיש לדחות דהתם לא נתייאשה דאולי למחר יבואו ב"א מהוגנים ולא הי' לה להחזיק א"ע בא"א. דבאמת זה אינו חדא מה בכך דלמחר יבואו מהוגנים באמת תאמר אמתלא, וגם אין לבדות חילוקים מלבנו להקל. ועוד דלא מפיה אנו חיין, דגם כאן גזירה עבידא דבטלה וגם אולי תשיג ידה או יד מי שירצה לישאנה. ואנן בעינן אמתלא גלויה וניכרת לב"ד שיש ממש בדבריה כמבואר ברמב"ם וש"ז, ויתבאר עוד לקמן

ועוד אני חוכך בנידון דידן לפי מה שבא במכתבו קודש דרומעכ"ת שהעדים העידו שבקשה מאיש הנושא גיטין שיביא לה גט מבעלה והוא הבטיח להביא לה בתוך שלשה שבועות בלא כתובה א"כ הוכרחה להזכיר שם הבעל מה שמו ושם אביו ושם מקומו וא"כ אולי באמת יש אחד ששמו כך כמו האיש שהזכירה ואמרה שהוא בעלה ואם כן באנו לדון בדינו של הרא"ה והביאו הר"ן והש"ע דכל שאמרה נתקדשתי לפלוני לא מהני שום אמתלא דאינה יכולה להפקיע שעבודו. וראיתי למהריב"ל בחלק ראשון שהשיג על הרא"ה מטענת שלא להשביע שיכול להפקיע מה שהודה לחבירו. ולענ"ד כוונת הרא"ה הוא לפמ"ש תחלה דעיקר לשון האמתלא הוא בדברים הניכרים אצלינו אמת אע"פ שאין ידועים לנו. וע"ז כתב אח"כ דאם הודית שנתקדשה לפלוני לאו כל כמיני' להפקיע שעבודו, כוונתו דאינה נאמנת לגבי אחר וא"כ אין כאן קושיא מטענת שלא להשביע דשם האמתלא ידוע לנו שהיא אמת דכן דרך העולם להודות שלא להשביע ומעולם לא הי' שם שום הודאה כלל. וראיה לדברינו דהרי יש פוסקים דס"ל דאף דלא טעין טענינן ליה וכאן צריכה להוציא האמתלא מפי' כמבואר ביו"ד סימן קפ"ה ע"ש

ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה הח"מ. ואין להביא ראיה משלא להשביע דאף שאמרו דברים יתירים מהני אמתלא דהרי בשלא להשביע אין כאן אמתלא מה שהודה שהוא חייב לזה דהרי היה יכול