תשובות הרא"ם חלק ג נח

דאף בלא שהה קורין טביעה, ובמעיד טבע ומת או טבע ולא עלה תליא בפלוגתא אי אפשטא בעיין דלא חיישינן לבדדמי או דחיישינן לבדדמי ואי העיד בפירוש טבע ושהה כדי שתצא נפשו הוי משאל"ס, ולא הבינותי מאי דקשיא לי' למע"ל בסוף ס' מנ"ח שלו על דעת הריב"ש דס"ל לדעת הרי"ף בלא קברתיו אם ניסת תבא דהיאך משכחת לה משאל"ס לא תצא, דהדבר פשוט שהעיד ששהה כדי שתבא נפשו ולא שייך בדדמי והא דלא משני כן משום דאכתי הוי קשיא לי' משאל"ס נינהו כמ"ש ותסברא וזה פשוט

אמנם אני הוכחתי בתשובה דודאי דעת הראב"ד והרשב"א והרא"ש דדעת הרי"ף אינו כן אף דמפשטא דלישנא דהרי"ף משמע כן אינו מוכרח דהרי הם דחו דברי הראב"ד משום דבמים שיל"ס לא שייך בדדמי וא"כ תקשה ממ"נ אם פרשו עובדא דחסא שהעיד בפירוש ששהה כדי שתצא נפשו ממילא אמאי לא דחו דברי הראב"ד בזרוע דאין ראי' כלל מעובדא דחסא דהא ודאי לא שייך בדדמי. ואי לא העיד בפירוש א"כ בפשיטות הו"ל להקשות אמאי לא אמרו להו ולא מידי לפ"מ דס"ד דגם במשיל"ס שייך בדדמי אמאי לא אפקוה מבעלה, א"ו דס"ל אם ניסת לא תצא משום חששא דבדדמי ומיירי עובדא דחסא שהעיד טבע ומת או ולא עלה ולכך תליא הדבר אי איפשטא בעיין או לא ולא כמ"ש הק"ע למהרח"ש דעובדא דחסא מיירי שש בהעיד ששהה עליו ודוק

נחזור לענינינו דנראה אף המבי"ט בשיטת בנו הרי"ט אמרה ולדברי שניהם דוקא במעיד להתיר עגונה, ואף בא"י המסל"ת ועכ"פ להודיע מיתתו נתכוין אמרינן שפיר אף שמעיד על טביעה לחוד ודאי כונתו ששהא כדי שתצא נפשו דאל"כ האיך מודיע מיתתו אבל כאן לא העיד על טביעת אנשים דק על טביעת הספינה וכאשר אבאר לקמן ואין כאן עדים שראו כל האנשים שבתוכה שנטבעו ושהו כדי שתצא נפשם וראיתי למעכ"ת שתלה היתרא דהאי איתתא בכמה אופנים אחת נראה מדבריו כיון שבעל הספינה המעיד שהה בספינתו ומן מה אחר טביעת הספינה שהרי אח"כ נסע לספינה קטנה לראות אם נשאר חי בתוכה ודאי שהה כדי שתצא נפשו ולכך יצאה מאיסור תורה, ועוד הביא בשם המבי"ט כל שלא בא לביתו י"ב חודש יצאה מאיסור תורה, ועוד צירף לזה להוציאה מאיסור דרבנן סברת המבי"ט דטבעה הספינה עדיף ממים שאל"ס ועוד צידד דבנידון זה אף הב"י יודה דהוי ס"ס מצד נפילת הספלאוויץ, ועוד צירף סברת ת"ה דבזמנינו אף אדם בינוני יש לו דין צורבא מרבנן והנה לבבי לא כן ידמה ולענ"ד עדיין לא יצאת מחזקת איסור דאורייתא והנה מ"ש בשהה כדי שתצא נפשם תמיהני ואפי' לנידון דהמבי"ט לא דמי כלל והוא ממש להיפך דנידון המבי"ט הי' דמקצת אנשי הספינה ניצולו על הספינה קטנה ועמדו על עמדם והעידו בפירוש שאמרו שעמדו וראו שנטבע כל הספינה עם אנשים אשר בתוך החדר בים על מקומם וכיסום הים ולא יצא שום אדם מהספינה אבל כאן שראה מרחוק טביעת הספינה מחמת נפילת הספלאוויץ עליהם בודאי לא שלטה עינו לראות לארבע רוחות אם לא קפץ שום אדם מהספינה לתוך הים וגלי אשפלוהו או נשמט דף מהספינה מחמת הכאות הספלאוויש או שנשמט עץ מהספלאוויש וניצל עם הדף וגם רחוק הדבר שהספן לא סר עינו משעה שהתחיל רוח סערה עד שנטבע הספינה וראה שלא קפץ אדם מהספינה וגם אולי קודם שהתחיל להסתכל על ספינה זו התחיל הרוח סערה והספלאוויש להכות בספינה וטרם שסר לראות רגע א' קפץ מהם לתוך הים וניצול והרי הספן לא העיד כלל על אנשים אשר בתוכה זולת על הספינה, ומ"ש דגם בזה אף הב"י מודה מחמת נפילת הספלאוויש וכתב דהוי ס"ס אין זה ס"ס כלל דאטו אם מחו לי' בגירא או ברומח שנים ושלשה פעמים או זרק קידושין או גט שנים ושלשה פעמים וכדומה הוי ס"ס שמא הי' פעם ראשון קרוב לה ספק פעם שני ספק פעם שלישי וזה טעות גמור כי בכל פעם הוי ספק שקול ולא מקרי ס"ס כ"א במעשה אחת יש ב' ספיקות כמו ספק תחתיו, וספק על גבי דרוסה וה"נ דכותי' בנפילת הספלאוויש אף אם נימא דיש לעשותו ספק מה שלענ"ד אינו נכנס בגדר ספק לאמור דנהרגו מנפילת הספלאוויש דאדם סי יכול לשמור את עצמו, אמנם אף אם הוא ספק אכתי כ"א ספק שקול בפ"ע וכבר שגה בזה גאון גדול א' והשבתי לו והודה לדברי, ומה שהביא מעכ"ת בשם המבי"ט דאם לא בא האיש לביתו תוך יב"ח יצאת מאיסור תורה דברים נפלאים ותמוהים להתיר איסור דאורייתא מסברת כרס בלי טעם וראי' לא מראשונים ולא מאחרונים ולא ידעתי אנה מצא כן בהמבי"ט כי ספר המבי"ט בידי וחפשתי ולא מצאתי ומ"ש מתשובת בית יעקב דבריו בלא"ה צ"ע ואיך נסמוך עליו דהרי התוס' בהחולץ ובריש האשה בתרא ובע"ג פ' כל הצלמים ובבכורות וכן הרא"ש כתבו בהדיא דרוב הנטבעים מתים וגם בלא"ה בודאי כן הוא דאל"כ מ"ש משאל"ס אם ניסת לא תצא, ויותר פלא בעיני דברי מע"ל שכתב לדעת ת"ה אם נודע שטבע ע"פ א"י מסל"ת איכא תרי רובא וא"כ לדבריו לכתחלה תנשא וא"כ הוא נגד הגמ' מן ההיפך אל ההיפך דגמרא מסיק אפי' צורבא מרבנן לא תנשא, וחזי דממבי"ט ות"ה ובית יעקב שהביא מעכ"ת נתיר כל הנשים ששהו בעליהן י"ב חודש ולא באו לביתם דלדעת המבי"ט יצאו מאיסור תורה ולדעת ת"ה יש רוב כיון שלא נודע שהוא חי ולדעת בית יעקב ברוב מהני מדרבנן ובודאי אם ירצה לגבב קולות וסניפין שעשו האחרונים לפעמים ולעשות מהם בנינים נתיר כל הנשים העגונות חלילה וישתקע הדבר ומה שהביא בשם לקט הקמח הן הנה דברי המבי"ט הביא בק"ע סי' רכ"ג שעשאו לאיזה סניף וההיא דרבינו משולם כבר תרגמה הב"י בתשו' ומהרח"ש ודוק

סימן יט

העתק מהתשובה שהשבתי להרב מו"ה יוסף דק"ק סנטון שמביא ג"כ דברי המבי"ט הנ"ל

כתב הרב הנ"ל באמת השגיח הב"ש שאני אוהב אותו עד למאוד כי הוא תמיד עמקן כראוי והשגחה הי' בעינא פקיחא ופירוש וצריך לדחוק דאף הב"ש פירש כן והשיג עלי' ממעשה שני ת"ח אלא ודאי דאין חילוק דאף בטבע הספינה ושהה כדי שתצא נפשו אינו אסורה רק מדרבנן עכ"ל הנה מה שנתן הסכמה על רבינו הגאון הב"ש יפה פשה אבל אינו צריך להסכמתו וכל חכמים הסכימו עליו אמנם מ"ש שהוא אוהב אותו דברים אלו בלי ספק המה חן השפה ולחוץ שאלו אהב אותו הי' רואה במקומו בסי' י"ו כתב בהדיא דבטבע הספינה ושהה כדי שתצא נפשו הוי משאל"ס ואם ניסת לא תצא אבל בלי ספק שאין הב"ש צריך אהבתו אמנם הראי' שהביא מת"ח אין ראי' כלום למ"ב לגירסת הרי"ף דגריס וטבעו אלא אפילו לגירסא דידן הרי היתר רבו ע"פ עדות נשים וא"כ אע"ג דהגמרא מייתי מעשה שנטבע הספינה אטו לא משכחת שהנשים העידו שראו שנפלו הת"ת לים אמנם א"ב לראי' דודאי כל שראינו שהספינה ואנשים שבתוכה נטבעים ושהו כדי שתצא