תשובות הרא"ם חלק ג נה

מוכח דלשון לא יהא גט אינו ביטול שליחות הסופר זולת ביטול גופו של גט שיהא כחרס והדברים עתיקין בהתשובה שכתבתי בק"ק בראד על דבר הגט שנתן חתן הרב משטיריץ ואין כאן מקום להאריך (דלדעת הרמב"ם עיקר הביטול הוא גופו של גט ואף לדעת הסמ"ג והתרומה דס"ל דביטול גופו של גט הוא ביטול שליחות הסופר והעדים ע"כ צ"ל לדידהו דבתנאי מתנה על ביטול הנתינה דאי קאי על גופא של גט קשה תרתי חדא דלא הכריעו אם יכול לבטל גופו של גט כלל ועוד דהרי כתבו דאף לגרסא דיכול לבטל צריך לבטל בפני סופר והעדים ולא מצינו שהקפידו על זה לא בש"ס ולא בשום פוסק אלא ודאי דקאי על ביטול נתינה ודוק) ומכ"ש דאין מקום לומר דאף למאן דלא בעי שליחות בגט רק משום לשמה לא בעינן כפילא ולומר דהכונה בלא יהא גט יהי' ביטול לשמה דא"כ תיקשה תשובו' הרא"ש שהביא הטור בסי' קמ"ה והבאתיו בתשובה הראשונה, וק"ו בנ"ד שלא אמר לשון לא יהא גט רק ודאי אתר בפשיטות שרוצה גט ע"ת אם יבא במשך שתי שנים תהי' אשתו כבראשונה או לשון אחר וזה ודאי אין משמע ביטול גט רק ביטול נתינה ומילתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' ואין להאריך בדברים אלו כי בלא"ה הן דברים שאין להם עיקר ולא נהירין כלל וגם בעובדא דמהרי"ט גם כן אין לומר דהכוונה הי' על ביטול השליחות כיון שלא הזכיר כלום מזה ואדרבא מתחילה הי' דעתו ליתן הגט בעצמו רק אחר שעמד על פרק הנסיעה והי' נחפז ללכת אמר כתבו והיאך נאמר שפ"ד ראשונה סמך מתחלה לא הי' הכוונה על ביטול השליחות והיאך נאמר שעכשיו הכוונה על ביטול השליחות ולומר דהכוונה כתבו ותנו אם לא באתי דאכתי לא ידעינן אם כתבו עכשיו ותנו אם לא באתי או כתבו ותנו אם לא באתי והוא לא פירש כלום, ואף דמהרי"ט המציא בנחפז ללכת שני דרכים ואחד מהם לתלות התנאי בשליחות, מלבד כי שם בעצמו מביא הנוסח בת"כ. אמנם מלבד זה הרב זלה"ה הי' הממציא ראשון בזה והרגיל בתשובותיו יראה שחלק הראשון לא נחלק כסדר הטורים רק סדורים כסדר השנים ובעוד כותבו תשובה זו עדיין לא המציא דרך זה. ומה גם שלא הורגלו בכך ולא נעשה בב"ד של הרב זלה"ה אמנם הדבר פשוט שהורגלו בגט זמן כמבואר שם בתשובה ובש"ע סימן קנ"ד ובזה לא צריך כפילא ואולי גם תחלה לא אמרו רק שרוצה ליתן גט זמן ולכך לא בעינן כפילא ולא הוי תנאי ושייך שפיר שסמך על דבריו הראשונים או שאמר כתבו כתיקון חכמים: כ"ז כתבתי לרווחא דמילתא. אמנם נפלאתי אנה מצאו שנסתפקתי אי אמרינן ע"ד ראשונה עושה אם לאו ולפי הנראה לא שתו לבם לעיין כלל בתשובותי ומעולם לא נחלק אדם בעולם בזה היכא דעסוקין באותו ענין ואפי' הסמ"ע מודה אם לא הי' קודם דקודם כמש"ל וכן מוכח מעובדא דפטומי מילי. אמנם צריך אני לבאר עיקרן של דברים שנסתפקתי בהם שלענ"ד ראוי להחמיר בנ"ד בשבילן, הספק הראשון שהתחלתי בו הוא דלכאורה יש לדמותו ליוצא בשיירא וקולר, ודעת הרי"ף שכולם שוים לשכ"מ. ולפ"ז לשיטת ר"ת ורש"י דשכ"מ אם עמד חוזר ה"ה לקולר ויוצא בשיירא דחוזר אף אם לא אמר כלום ולא בעינן שום תנאי וכ"ש כפילא משום דיש אומדנא דמוכח מצד המעשה עצמה אף בלא הדיבור. אמנם אכתי י"ל דאם נסמוך על אומדנא לחוד יש חשש דשמא יאמרו יש גט לאחר מיתה ובודאי אף כאן אם נסמוך על האומדנא לחוד יש חשש הנ"ל דהרי אילו הי' מת בתוך משך זמן התנאי היתה מותרת לעלמא במקום זיקת יבם ועכשיו אנו אומרים דחוזר והגט בטל יאמרו דיש גט לאחר מיתה, וע"ז כתבתי דדבר וה תלוי במחלוקת מור"ם מלובלין והחולקים עליו שחלקו בשני ענינים, א' דהחולקים הרש"ל והב"ח והסמ"ע ומור"ם אלשיך ס"ל דבגיטין דבמקום דבעינן ת"כ לבטל המעשה ואפי' מעשה קודם לתנאי לא מהני רק דבעינן דוקא כתנאי ב"ג וב"ר כדי לבטל המעשה הא לא"ה אין כח בתנאי לבטל המעשה ה"ה אפי' אומדנא לא מהני לבטל הגט אף דבש"ד לא בעינן כתנאי ב"ג וב"ר היכא דאיכא אומדנא דמוכח מ"מ גבי גט לא מהני אומדנא לבטל המעשה, ונראה מדבריהם שאפי' לחומרא לא אזלינן בתר אומדנא בגירושין ואין זה ענין לכתבו ותנו דאזלינן בתר אומדנא דשם אנו מפרשים לשונו מ"ש כתבו דודאי לא רצה לשחק א"ו כוונתו הי' במה שאמר כתבו ג"כ ליתן ואין זה ענין לת"כ היכא דבעינן ת"כ לבטל המעשה ומה בכך שהבעל שגג ושכח מלומר התנאי אין המחשבה מוציא מידי מעשה הגירושין אפי' באומדנא דמוכח ומדמחשבת בעלים לא פסלה כ"ש דזה מחשב וזה עובד לא אמרינן לומר שסמך על דעת המסדר והמסדר חשב בלבו תנאי ב"ג וב"ר והם דברים שאין להאריך ולהשיב עליהם מפני הכבוד, וכבר יישב מור"ם אלשיך האי דשכ"מ בדוחק כמ"ש בתשובה הראשונה וגם אני יישבתי לדעת מהרי"ט. ואני תמה דלפי הבנתם שרצו להביא ראי' דאזלינן בתר אומדנא בגיטין וקדושין הי' להם להביא ראי' מגמרא ערוכה בב"ק סוף פרק הגוזל אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין דאי לאו משום טעם דטב למיתב טן דו הוי אזלינן בתר אומדנא: אבל זה כמה חדשים שכתבתי ליישב דברי הגאון ח"צ שהקשה סי' מ"א על הרא"ש מתוס' דכתובות דף מ"ו ד"ה שלא כתב לה אלא ע"מ לכנסה ולפי מה שביארתי שם אין משם ראי' אפילו לענין קידושין אמנם מה שדימו איילונית לאומדנא וכתבו דדעת הסוברים דצריכה גט משום דלא אזלינן בתר אומדנא ולא ס"ל סברת מהרי"ט א"כ לדידהו אף בקידש ולא בעל בעי גט מדאורייתא וזו לא אמרה אדם מעולם ולדבריהם לדעת הסוברים אליבא דר"מ דגם בממון לא אזלינן בתר אומדנא הקונה דבר ונמצא בו מום אינו חוזר וישתקע הדבר ולא יאמר כי דברים אלו אין צריכים אומד כי אין אשה אלא לבנים ואיהי בעי לאתנויי ולא הוא וכל הקונה קונה דבר שלם ועל המוכר להתנות וכל מה שהוא חסרון בגוף המקח א"צ תנאי

נחזור לענינינו, ודעת מור"מ מלובלין דאף אליבא דר"מ דבעי ת"כ לבטל המעשה מהני אומדנא אף בגיטין עוד חלקו באם גילה דעתו תחילה ס"ל למור"ם מלובלין דלא שייך חששא דיש גט לאחר מיתה אף דלא כפל התנאי משום דהגילוי דעת תחלה בעסוקין באותו ענין הוי אומדנא דמוכת מצד דיבורו והוי תנאי גמור והוי כאלו הותנה התנאי כפול מפורש ולא שייך הגזירה ורצה להוכיח כן מתוס' בבא מציעא גבי עובדא דפטומי מילי, אע"ג דהוכרח מור"מ להודות דאף באומדנא דמוכח וגם הותנה בפירוש בשעת נתינה רק דלא כפלי' לתנאי' חיישינן דיאמרו דיש גט לאחר מיתה כדמוכח מדשמואל דהתקין כפילא בשכ"מ וכתבו התו' דלשיטת ר"ח ורש"י מש"ה תיקן שמואל כפילא משום דס"ל כרבה ורבא וכמ"ש בתשובה הראשונה בשם הב"ח בפי' דברי הטור מ"מ ס"ל למור"ם דאם הותנה קודם התחלת המעשה עדיף טפי ולשיטת החולקים הוא דבר שאין לו שחר שיהא עדיף מה שאחר קודם המעשה ממה שאמר בשעת מעשה וס"ל דסוגיא דפטומי מילי אתיא כרבנן דר"מ אבל לר"מ כל היכא דליכא ת"כ אף דאיכא אומדנא והותנה בפירוש רק דלא כפלי'