תשובות הרא"ם חלק ג נד

ועוד יש לפרש באופן אחר אמנם א"צ להאריך כי אין להוציא דין חדש מדקדוק כזה, ומה גם אחרי שמפורש להיפך בדברי תשובות הרא"ש שהביא הטור שכתבתי למעלה, ועוד דלפי הראי' מהה"מ אפילו לא הי' דעתו לפרש אח"כ רק התנה קודם כתיבה לא בעינן ת"כ ומלשון מעכ"ת נראה דדוקא בדעתו לפרש אח"כ

ומה שכתב רומעכ"ת דלדעת המקשן לא ישגיח השכ"מ ויזכור התנאי דוקא אחרי שאין נ"מ לדינא כבר גיליתי במכתבי הראשון שאין דרכי לנצח בדברים שאין נוגעים לדינא, ובאמת הוא טעות גדול דאם מזכיר התנאי בפירוש לא שייך גט לאחר מיתה רק דרב הונא מיירי בסתם וא"כ חנא ידעינן כוונת הש"מ כמו שבמסקנא לפי דבריו אנו דנין כוונת הש"מ כן לפי שיטת המקשן ודוק. גם מה שהעתיק מעכ"ת בשמי שכתבתי דאף דאין ברירה מ"מ הוי ספק, וע"ז הביא מעכ"ת מחלוקת רש"י ותוס' בזה דאם לא נתקיים התנאי בודאי פסול. הנה מעולם לא כתבתי לשון וה ולא באתי לידי מדה זו ומה שכתבתי אין ענין כלל למה שהביא רומעכ"ת שיטת רש"י ותוס', וזה לשוני שם, והדבר ברור דאף לדעת מהר"י בי רב דאף דהגט פסול אסורה לכהן וכוונתי הי' דהמתנה תנאי קודם כתיבת התורף הגט פסול והוי ספק מגורשת, וכבר נתן הרמב"ם טעם לזה בתשובתו לחכמי לוני"ל ולא הי' כוונתי כלל לדין אם לא נתקיים התנאי וכוונתי הי' דמחלוקת מהר"י בי רב ומהר"י בן לב אינו ענין כלל לנ"ד וממ"נ אי הוי תנאי גמור א"כ כיון שנתבטל התנאי נתבטל הגט לכ"ע בין לדעת מהר"י בי רב בין לדעת מהר"י בן לב, ואי לא הוי תנאי כ"ע מודו דהגט קיים בין לדעת מהר"י בי רב רב ובין לדעת מהר"י בן לב ואין מחלוקתם ענין לנ"ד, דמטעם מהרי"ט הוי ספק מגורשת כמש"ל, אבל בנ"ד לא שייך דין מהרי"ט כמש"ל וכאשר כתבתי בתשובה הראשונה

סימן יז

ב"ה

רב שלום וברכה מאלקים המשדד המערכה. לאהובי ש"ב הרב המאוה"ג החריף ובקי. חכם חרשים, בנן של קדושים, שלשלת היוחסין, נ"י ע"ה פ"ה, כבוד מו"ה משה הרב דק"ק טטערקאב עם סיעת מרחמוהי ה"ה הרב המופלג הנגיד וקצין מו"ה אליעזר נ"י וחד דעמי' ה"ה הרבני המופלג הוותיק מו"ה מרדכי נ"י

הנה הגיעני חבילות תשובות והקיפוני כתנורו של עכנאי ומאוד חשקה נפשי להשתעשע בדבריהם ולטייל עמהם ארוכות וקצרות אבל מה אעשה כי הטרדות סבבוני זולת טרדת פורים אשר לא יכולתי מלט משא אמנם לכבודם ולאהבתם לקחתי מעט פנאי לעצמי בשעה שב"א ישינים בכדי שלא להשיב שלוחם ריקם ואי"ה עוד חזון למועד לעתות הפנאי זולת בעיקר הדין אשיב הנלע"ד ותחלה אשיב על מה שתמהו עלי שלא הבאתי ראי' מתשובות הרא"ש ושו"ת מהרי"ט דלעולם אמרינן ע"ד הראשונה הוא עושה ובלי ספק שלא נעלם זה ממני וא"ל תשובות מהרי"ט אני רגיל לקרות בו כי הם בחונים כזהב וצרופים ככסף מזוקק שבעתים וגם בתשובה שכתבתי אז הבאתי תשובותיו בכמה מקומות וזה לי לעד כי תשובות הרא"ש הלוו הבאתי ג"כ בתשובה הנ"ל בשני מקומות וגם מור"ם מלובלין הביאה באותו תשובה שפלפלתי ואיך בעודי עסוק בה ומה שמשמשו ידי שכחתי אמנם אני אוסיף להפליא הפלא ופלא וכי לזו הצרכנו ומעולם לא עלה על לבי להסתפק בזה כאשר אבאר, אמנם לפ"ד אבאר לרווחא דמילתא אילו היינו צריכים להביא ראי' מזה לא היינו יכולין ללמוד ממנו לבד כי התם עיקר הטעם שלא הוצרך לפרש אחר שכבר פירש ואיכא למימר דבכונה לא פירש שנית מפני שסמך על דיבורו הראשון אבל הכא הזכירו להזכיר קודם הנתינה בפירוש והוא לא הזכיר אתרע ואיכא למימר שחזר בו ועוד בעובדא דהרא"ש ייחד עדים במתכוין להודיע להם הכונה בנתינה וגם מתחלה הי' דעתו ליתנו סתם אחר שהודיע כונתו במתכוין להעדים ובתשובת מהרי"ט לכאורה יש לעיין מתוספתא זו דמבואר אף שהלכו לביתם ואח"כ חזרו אמרינן דע"ד הראשונה הוא עושה וכ"מ בש"ע חלק ד' ובאה"ע סי' כ"ט ס"ט ולכאורה קשיא מההיא תוספתא על הא דכתב הר"ן בקידושין דאע"ג דכפל תחלה אם לא אסיק לא יהא זביני אפ"ה אם לא התנה בשעת מסירה אינו כלום ומכאן הביא הסמ"ע בתשובת גאוני בתראי לסתור דעת מור"ם מלובלין שכתב ג"כ בעובדא דידי' דאמרינן ע"ד הראשונה הוא עושה וחילק בין האי דפטומי שהי' סמוך למעשה ובין עובדא דמור"ם מלובלין שהי' קודם דקודם וכתב דאין לחלק בין הגיד לפני הקונה ובין הגיד לפני אחרים והביא ראי' ע"ז מהר"ן ואף מור"ם מלובלין וב"ח לא חלקו עליו רק כתבו דהי' עסוקין באותו ענין ולכך אמרינן ע"ד הראשונה עושה ונהי דמקח וממכר יש ליישב משום דכיון דבשעת מקח לא הזכירו שום קציצה כלל פ"כ סמכו על דברים שבלב אמנם מקידושין לכאורה קשיא כיון דנתן לה דינר בסתם נימא דנתקדשה בדינר ודברים שבלב אינם דברים א ונלע"ד לחלק דוקא היכא דאיכא מידי למיתלי מדוע חזר מבראשונה כמו בדעתא למיסק שכתב הר"ן דאולי זוזי איצטריכו לי' אבל הכא לא מבעיא בתבע האיש את האשה דליכא למימר שחזרה בה ונתקדשה בדינר אלא אפי' בתבעה האשה עכ"פ אין סברא לומר שנתקדשה בפחות שרצה הבעל ליתן בלי טעם ולכך הוי האומדנא דמוכח וכן בעובדא דמור"ם מלובלין י"ל דחזר בו מחמת שהמסדר אמר שיתן גט סתם, אמנם בעובדא דמהרי"ט אין טעם לומר שחזר בו מה שמתחלה לא רצה ליתן רק על זמן ארוך וגם היא נתרצית על הזמן רק על זמן קצר ממנו ומדוע נתרצה עכשיו ליתן גט שיחול מיד ולכך הוי אומדנא דמוכח ומהני אבל הכא י"ל חזר בו או עילה מצא דהחא לא הי' מקבלת גט ואין מגרשין בע"כ לכך נתפשר ע"ת ואח"כ הוציא מחשבתו אל הפועל וגירשה לגמרי כל זה כתבתי לרווחא דמילתא ועוד לכאורה בלא"ה אין ראי' ממהרי"ט משום דלחומרא חשש הרב ובזה מיושב לכאורה מה שהקשה מע"ל דהא לא כפל תנאה דהדבר פשוט דלחומרא חיישינן אף בלא כפילא אמנם מה שתירץ מע"ל משום דהיא ע"י שליח דברים אלו מרפסין איגרא אם למדנו בשליח ששינה שליחתו דזהו עיקר הדין של הר"ן והרשב"א וכן מבואר בב"ש סי' קמ"ג סק"ז, אמנם אם השליח לא שינה משליחותו ועשה ציווי המשלח לא למדנו דלא בעינן ת"כ ועיין במהרי"ט ח"ר סי' ס"ו ובח"ש סי' יוד במה שהמציא לתלות התנאי בביטול שליחות וכתב הנוסח בתנאי כפול, אמנם אף אם נימא אם תלה התנאי בביטול השליחות לא בעינן כפילא לפי מה שנתן מהרי"ט בקידושין הטעם דאתי דיבור ומבטל דיבור הדבר ברור היינו דווקא היכא דתלי בפירוש התנאי בביטול השליחות אבל האומר רצוני ליתן גט ע"ת באם אבא לא יהא גט לא תלי בביטול השליחות ולא בסופר ולא בלשמה רק תלי התנאי בנתינה דהרי אתקין שמואל לא יהא גט ואף אם השכ"מ כתב בעצמו אכתי עכ"פ