תשובות הרא"ם חלק ג נג

סימן נ"ח ובתשובת צ"צ מבואר יותר דאם אמר המקום שיצא משם או שהלך לשם מהני אם לא הוחזק לנו אחר ששמו כשמו שהולך ממקום ההוא או שיצא ממקום ההוא מהני שמו לחוד אף בלא שם אביו, עכ"ל. האחרונות קשה מן הראשונות דהרי רומעכ"ת הביא ראי' משיטת הרמב"ן ולזאת אנא מותיבנא תיובתא כלפי סנאי' דמר משיטת הרמב"ן וכעת רומעכ"ת רוצה להסתייע ולעשות סניגור לדבריו מדברי הצ"צ. וכל מי שיש לו עינים לראות יראה שכל דברי הצ"צ בתשובה הנ"ל סובב והולך לשיטת הרא"ש שהוא החולק בשיטה זו עם הרמב"ן, דשיטת התו' והרא"ש דבעובדא ויצחק ר"ג טעמי' דרבא דלא חייש לתרי יצחק משום דס"ל דשיירות מצויות ולא הוחזקו לא חיישינן והרמב"ן והרשב"א ס"ל דשיירות מצויות אף בלא הוחזקו חיישינן רק טעמא דרבא משום כאן נמצא. ות"ש מעכ"ת אף דאין ברירה עכ"פ הוי ספק, האמת באם נתקיים אח"כ הוי ספק, משא"כ אם לא נתקיים התנאי בודאי פסול ממ"נ אי אמרינן ברירה הוברר הדבר שאינו גט ובאם אין ברירה. לא הוי גט כלל מתחילתו. ומ"ש מעכ"ת עוד שכוונתו הי' כיון שגילה דעתו קודם הכתיבה רק על אופן זה אף דלא פירש בדבריו בכל דיני תנאי הי' דעתו דקודם הנתינה יפרש באופן המועיל לדיני תנאי ונמצא תלוי הדבר אי אמרינן ברירה והא ראיה שהמ"מ לא תפס בהלכות גירושין פ"ח דין י"ו רק שצריך להיות תנאי שאפשר לקיימו ולא שאר דינים, כי באם לא אפשר לקיימו הוי רק כמפליג בדברים ואין בדעתו כלל לתנאי ולא בשאר דיני תנאי, רק חששתי פן יאמרו דתנאי כפול ג"כ לא הוי גזירת הכתוב רק דהוי ג"כ כאלו לא התנו כלל ומפליג בדברים, לזאת הבאתי ראי' משליח דא"צ תנאי כפול וע"כ מטעם גזירת הכתוב וכך הוא גזירת הכתוב ובשליח א"צ תנאי כפול עכ"ל. והנה מלבד כי הרואה לשונו שהגיע אלי יראה שאינו סובל בשום אופן פירושו שפירש דבריו עתה, אמנם אף לפי תה שפירשו עכשיו ג"כ דבריו תמוהין. תחלה מה שהביא מחלוקת רש"י ותוס' במי שאחזו, לא ידעתי מה ענינו לכאן. ומ"ש וז"ל באמת דעת רש"י כן בגיטין דאף אם לא נתקיים הוי ספק גט אי אמרינן אין ברירה אמנם התוס' חולקים על רש"י יעו"ש בגיטין פ' מי שאחזו עכ"ל דברים תמוהין הם דמעולם לא עלה על דעת רש"י לומר דלאחר שנתברר שלא נתקיים התנאי יהא הגט ספק, דהרי גמ' ערוכה היא „תני ובלבד שימות“ פירש"י בהדיא דאם לא מות חיוב חטאת. זולת שהרשב"א בחידושיו ותוס' לשיטת מהרש"ל עשו מזה קושיא על רש"י אבל אליבא דאמת גם רש"י מודה דאם לא נתקיים התנאי אינו גט כלל כמבואר בברייתא. והפ"י יישב קו' הרשב"א והתו' (ובאמת הרואה בסוגיא יראה שדעת רש"י דאף דאין ברירה ועד המיתה הוי ספק מגורשת אמנם אם לא מת אף הבא עלי' חייב חטאת) ותו' והרשב"א הקשו בזה על רש"י במי שאחזו בדף ע"ג בד"ה תני ובלבד שימות וכן הוא ברשב"א דלשיטתי' הי' ראוי לומר אף שלא מת כלל הוי ספק מגורשת. אמנם תו' לדינא כתבו דאם אין ברירה אף בנתקיים התנאי אין הגט חל כמו שהביאו ראי' מעירובין אבל בלא נתקיים התנאי אליבא דדינא אין כאן מחלוקת. אמנם מלבד זה דבריו תמוהין מאד דלפי מה שהניח הנחה דנ"ד הוי כאלו התנה ולא נתקיים התנאי לא ידעתי לאיזה צורך הוצרך להקדים דברי המרדכי והפ"י ומחלוקת מהר"י בי רב ומהר"ל בן חביב באם גילה הדברים בפני אחרים ומאי צורך לעשות ממ"נ אחרי שדעתו דנ"ד הוי כאלו התנה ולא נתקיים התנאי, מה חילוק יש בזה בין דעת מהר"י בי רב ובין דעת מהר"ל חביב דהרי כ"ש לדעת מהר"ל חביב שיכול להתנות בפני אחרים, כ"ש דאם לא נתקיים התנאי הגט בטל ומה צורך להביא דברי הפ"י שכ' דאף למאן דפליג על הרמב"ם מודה בתנאי שאין בידו לקיים דאין להזכיר קודם כתיבה מטעם ברירה, דאף נימא דמותר להזכיר תנאי קודם כתיבה פשוט דהגט בטל אם לא נתקיים התנאי ומי לא ידע בכל אלה, ועוד שהרי רומעכ"ת כ' וז"ל וא"כ בנ"ד לדעת מהרי"ט דמהני תנאי בפני עדים אחרים הרי כאן הגט פסול כיון שגילה דעתו קודם בפני הרב התנאי הוי כאלו התנה בפני עדים אחרים קודם הכתיבה דלא הוי לשמה עכ"ל. הרי נראה בעליל דכוונתו הי' לפוסלו לדעת מהרי"ט מטעם לשמה, ואי כפירושו עכשיו דכוונתו שהוי תנאי גמור ולא נתקיים התנאי א"כ אין חולק בזה ובודאי הגט בטל אליבא דכ"ע. ואם כוונתו הי' דאפי' לשיטת מהרי"ט מלבד כי א"א בשום אופן להעמיס כן בלשונו אמנם מלבד וה אין כאן רבותא לשיטת מהרי"ט כאשר כבר כתבתי דמעולם לא חלק רש"י ע"ו עם התוס' ומה גם שרומעכ"ת לא הביא כלל בתשובתו הראשונה לא דברי רש"י ולא דברי תוס'. גם מה שכ' מעכ"ת שלא הגיע לידי מה שכתב אח"כ לגיסו הרב דק"ק טשערקאב, אם אמנם כי אמת הדבר שלא הגיע לידי כ"א תשובתו הראשונה. אמנם אף לפי מ"ש מעכ"ת עכשיו לא אוכל לירד לסוף דעתו במה שכ' הטעם הוא פשוט כיון דגילה דעתו קודם הכתיבה רק על א פן זה אף דלא פירש בדבריו ככל דיני תנאי הי' דעתו דקודם הנתינה יפרש באופן המועיל לדיני תנאי ונמצא תלוי הדבר אי אמרינן ברירה עכ"ל. מה שפשוט בעיני מעכ"ת דלא בעינן ת"כ קודם הכתיבה כל שבדעתו להתנות קודם הנתינה. לענ"ד הדבר פשוט להיפך דמחשבתו ודעתו לא מהני כלל כיון שלא התנה בפירוש בתנאי כפול כאשר הארכתי בתשובה הראשונה ושניה והבאתי ראי' מתשו' הרא"ש שהביא הטור סימן קנ"ה, ולא ידעתי היאך הדבר פשוט בעיני מעכ"ת בלי שום ראי'. ומה שנראה מדברי מעכ"ת משום דת"כ הוא מגזירת הכתוב והביא ראי' מהא דלא בעינן בשליחות ת"כ, דבריו תמוהין מאד: חדא דאף אם לו הי' כדבריו דת"כ הוא מגזה"כ אכתי מנ"ל לחלק בין קודם הכתיבה לאחר הכתיבה. שנית דלא מצינו בשום ספר שגזירת הכתוב דלא בעינן בשליחות ת"כ וגם לא מצינו בכתוב שום חילוק בין בע"ד לשליח וכן בין קודם הכתיבה לאחר הכתיבה ואדרבא הרא"ש כתב בהדיא דהא דת"כ מהני הוא מגזירת הכתוב דאל"ה ה"א דת"כ לא מהני ג"כ משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה וכן כתבו התוס' בכתובות פרק אע"פ אי לאו דגלי לן רחמנא דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר ה"א דשום תנאי אינו מבטל את המעשה. הרי מבואר בהדיא דהא דמהני ת"כ הוא גזירת הכתוב. וביותר אני תמה מ"ש רומעכ"ת להוכיח דת"כ הוא מטעם גזירת הכתוב ממה דבשליחות לא בעינן ת"כ וסותר דברי עצמו דהרי בתשובתו הראשונה הביא דברי הפ"י הטעם דבשליחות לא בעינן ת"כ דדיבור ודיבור הוא ואתי דיבור ומבטל דיבור וכן הבאתי אני בשם מהרי"ט ועוד הבאתי דברי הר"ן שנתן טעם אחר, וגם מעכ"ת הביא דברי בעל כנסת הגדולה דאף בשליחות בעינן ת"כ, ובלי ספק לא פליגי בגזירת הכתוב רק דרומעכ"ת הכריע כדעת האומרים דלא בעינן ת"כ בשליחות מטעם שכתב הפ"י דאתי דיבור ומבטל דיבור. ומה שכתב מעכ"ת ונמצא הדבר תלוי אי אמרינן ברירה דבריו באו סתומים ולא יכולתי להולמם, ומה שהביא ראי' מדברי הה"מ, אין זה אפילו דקדוק קל דלרבותא נקטי אע"פ שנעשה כהלכתו, ודברי הה"מ לקוחים מדברי הרשב"א בחידושיו, ויראה מעכ"ת שכן הוא ולא מיירי כלל מהיכא שגוף התנאי לא נעשה כהלכתו יעוי"ש: