תשובות הרא"ם חלק ג נב

דגבי עובדא דלעיל כתב הרא"ש שאף הלוקח לא החשיב דברים אלו לעיקר התנאי אלא שהניח עוצבו ורוגזו אמנם חשב בלבו אם אחזור התנאי יחזיר מדבריו וטובה השתיקה, וצ"ל הכוונה שכוונת המוכר והלוקח שניהם הי' שהמקח יוגמר בלי תנאי רק שהמוכר הבטיח מדעתו ולא בתורת חיוב לכן הי' ירא להחזיר התנאי וסמך על הבטחתו שלא בתורת חיוב אבל גבי גט היאך שייך לומר אם הוא נותן גט בלי תנאי והוא גט גמור שהיא הבטיחתו שיתבטל הגט וגם לא שייך לומר שהי' ירא שמא תחזור מהבטחתה אטו בדידה תליא מילתא הרי הוא יכול להתנות כרצונו), ולמ"ש ניחא טובא. וגם בזה יש ליישב מה שהקשיתי למעלה על לשון התוס' והרא"ש בפ' מי שאחזו שהקשו על עובדא דאיזהו נשך דהרי אף אם התנה לא הוי מהני דלא כפלי' לתנאי והקשיתי לשאול דאין זה ענין לת"כ כיון דאמר הלאו והו"ל להקשות מתנאי קודם למעשה או לאו קודם להן, ולפמ"ש שהתנאי הי' שתחזור ותנשא ממילא שפיר כתבו התוס' שאם הוא התנה כן דבעינן ת"כ וא"ל לפ"ז ממילא לא קשה קושית התוס' די"ל להיפך דודאי אילו התנה הוא תנאי כזה הוי בעי ת"כ אבל אם היא אמרה כן וליכא פטומי מילי וכיון דסמך עלה והימנה והיא הטעתו לא בעינן ת"כ כמש"ל בשם מהרי"ט לפרש דעת הר"ן, דז"א דכבר כתבתי דתוס' לא ס"ל סברת מהרי"ט לדעת הר"ן רק דבעינן מצד מעשיו יהי' אומדנא דמוכח, ולפי מ"ש י"ל דמקשה התוס' שפיר על שיטת רש"י וי"ל אף לפי מה שפירש מור"ם בכונת התוס' אבל כבר כתבתי למעלה דנראה עיקר כונת התוס' כמ"ש הב"ח ופני יהושע גם מה שהשיגו הב"ח והמ"ב במה שנוהגין לפי תקנות מהר"י מפאריז לקרוע הגט תיכף ע"כ דהגט חל מעכשיו וגם המ"ב כתב דנוהגים בחופה ושבע ברכות מחדש ע"כ דהגט חל מעכשיו והב"ח האריך מאוד ודחק עצמו לפרש דוקא כונת מור"ם מלובלין דכונתו אם לא ימות הגט בטל ממילא ולא ידעתי על מה ולמה דחק עצמו להוציא דברי מור"ם מלובלין מפשטן ולהשיג עליהם דשפתי מור"ם ברור מללו דגם הוא מודה דהגט חל מעכשיו לגמרי ממ"נ אם ימות יהא גט ואם לא ימות אפ"ה הגט גט דק שצריכה לחזור ולהנשא לו. משום דע"ד זה נתגרשה ואף די"ל דבכה"ג הוי הגט פסול לדעת מקצת פוסקים דהוי כע"מ שלא תנשא לשום אדם כי אם אלי תשוב מ"מ גט פסול מיהו הוי וצריך חופה ונשואין חדשים והמדקדק בדברי מור"ם יראה שדקדק וכתב דעכ"פ ריח הגט הוי ע"ש ודוק דנלענ"ד שכיון למ"ש, ולפי מה שבררנו עלה בידינו דברי זקיני מור"ם מלובלין מתוקנין ואחר שנדחו חזרו ונראו, אמנם נלע"ד שתקנת מהר"י מפאריז שיש לומר להבעל בפירוש שאין נותנין שוה גט ע"ת וגם לא יתן ע"ד שתחזור ותשאנו רק תסמוך על קשור הא"ח והקנס ואם תעבור אפה יהי' הגט גט ולא יתבטל (וכן מבואר בסדר הגט של מוהר"ם יוזיפיש שלנו) ועתה נבא לנידון דידן דלכאורה לפי מה שבררנו דגם לענין גיטין הולכין בתר אומדנא א"כ ה"ה בנ"ד דנראה לפי משמעות לשון השאלה דלפי דאות עיני מעלתו איכא אומדנא דמוכח טובא וגילוי דפת תחלה שרוצה ליתן ע"ת ואף שלא הזכירו בשעת נתינה אומדנא דמוכח שרצה להזכירו ושכח אמנם לפ"ז לא מצאנו ידינו ורגלינו בכל גיטין הניתנין על תנאי כשבא לפני מורי הוראה ודאי אומר שרוצה ליתן ע"ת וא"כ אף שאנו אומרים לו שלא יזכור התנאי עם הנתינה מ"מ כיון שאומדנא דמוכח שנותנו ע"ת א"כ הוי כאלו התנה קודם כתיבת התורף וכמש"ל וא"כ אף אם נתקיים התנאי הגט פסול כין דהי' תנאי בשעת כתיבה אע"כ מה שאנו אומרים לו הוי יודע שאין אנו כותבין שום גט ע"ת לכן גמור בלבך לכתוב הגט בלי שום תנאי ואם אח"כ תרצה להטיל איזה תנאי תוכל להטיל בשעת נתינה וגם נוהגין שיאמר הבעל שהוא מבטל כל הדיבורי' הגורמי' בטול או פיסול בגט ממילא אתי דיבור ומבטל דיבור הראשון ואין כאן גילוי דעת ואומדנא כלל ואף אם רוח אחרת עמו דברים שבלב נינהו וממילא הוי גט גמור בלא תנאי כיון שלא הזכירו שנית בשעת נתינה ועוד נלע"ד דהכא גרע טפי דבודאי אמרו לו שיזכיר בשעת נתינה והוא לא הזכיר אין כאן אומדנא די"ל דעשה כן במתכוין ועילה מצא שרצה לגרשה ועוד נלע"ד דבלא"ה לשיטת הרמב"ן והריטב"א ולפי דעתי הוא ג"כ שיטת הגאונים והרי"ף והרשב"א דלר"מ דס"ל דבעינן ת"כ במתנת ש"מ אם עמד אינו חוזר דלא אזלינן בתר אומדנא ואנן דס"ל דאזלינן בתר אומדנא לא ס"ל כר"מ רק בגיטין וקידושין לחומרא בעינן ת"כ וחיישינן לדר"מ א"כ לדידהו לא מהני אומדנא בגיטין כיון דחיישינן לדר"מ ובעינן ת"כ ולדידי' אומדנא לא מהני ועוד דבזמן הזה לא מהני אומדנא ויש להחמיר שלא נלך בתר אומדנא דלא בקיאינן כולי האי באומדנא להקל כמ"ש מהר"ם בר' ברוך בתשו' הג"מ ובמרדכי בעובדא דזרק קידושין לתוך חיקה ונערה בגדי' יעוי"ש אמנם לדעת מי שלבו נוקפו ונראה לו דכאן הי' בודאי אומדנא דמוכח שכוונתו הי' לגרשה ע"ח יש להחמיר להצריכה גט אחר שתנשא לאחר דלהחמיר י"ל דמה שאמר שמבטל כל דיבור הגורם ביטול או פיסול בגט לא נכלל ביטול על דיבור תנאי הראשון שהזכירו כיון דהרבה פוסקים ס"ל דאין שאר תנאים פוסלין ע"פ אפי' קודם כתיבת התורף אם לא נכתב בגט מלבד תנאי דחוץ דפוסל ע"פ ולכך אם לא אמרו לו בפירוש שיבטל דיבור הראשון שהגיד לפני הב"ד שרוצה לגרש אשתו ע"ת אם כן איכא גילוי דעת ואם יש אומדנא עוד בזה יש להחמיר כמש"ל ובריש פרק האשה שנפלו פירש"י במברחת שגילתה בפני עדים והקשה התוס' במאי פליגי ותירץ מפני דלא התנת בדרך תנאי ואפי' לרבנן תנאה בעינן והקשה הפ"י דבמתנה גילוי דעת מהני קודם המעשה כמבואר בב"ב ותירוצו איני מבין ולענ"ד נראה לפי מ"ש הרא"ש דאם מתה היא זכה המקבל הוי ממש מתנה ע"ת וצריך תנאי אבל בב"ב אין המתנה כלום כלל בשום אופן ודוק

שוב ראיתי דיש ליישב קושית התוס' בפשיטות דאין כוונת רש"י שהעדים מעידים שגלתה בפניהם זולת שהיא אומרת שגלתה בפניהם דס"ל לרש"י דאף באומדנא דמוכח בעינן גילוי דעת דאל"ה הוי דברים שבלב ולא דמי למתנת שכ"מ דהתם הוא מתנה בטעות כמ"ש בתשובה, ובזה מיושבים כל קושיות הרא"ש דאם הוא אומדנא דמוכח נאמנת לומר שגלתה דעתה ועשתה כדין ודוק היטב: ומב"ב לא קשה דהתם ה"ק דאיכא עדים דגליא דעתא אבל היכא דליכא עדים אי איכא אומדנא דמוכח נאמנת לומר שגלתה דעתא כי היכא דלא להוי דברי' שבלב אבל אי ליכא אומדנא דמוכח לא מהימנא

סימן טו

תשובה זו שייכה אחר חשובה הראשונה הנמצא בדף כ"א ע"ב

תשובה שנית להגאון מו"ה משולם

א) כתב רומעכ"ת וז"ל וגם ממה ששואל מעכ"ת מכאן נמצא וכאן הי' משיטת הרמב"ן, הלא (*תשובת צ"צ סימן נ"ח ומבואר) בקונטרס עגונות