תשובות הרא"ם חלק ג נ

לאו וא"כ כאן כיון שאמרה הלאו בפירוש אמאי לא מהני הלאו לבטל המעשה כיון שאמר הלאו בפי' אע"ג דלא אמר הן דהרי אין ההן בא לבטל המעשה רק הלאו, ודוחק לומר דגם ההן בעינן לבטל המעשה דמה ענין ההן לביטול המעשה ועוד דבהדיא מבואר בקידושין דטעמא דר"מ דבעי ת"כ משום דלא ס"ל דמכלל הן נשמע לאו וצ"ל כמ"ש מהרי"ט בחידושי קידושין דכל שמכלל (*הן נשמע הלאו) [לאו נשמע הן] הו"ל לאו קודם להן (אמנם לפי דברי הר"ן דטעם דבעינן לאו בסוף משום דבגמר דבריו נתפס לא שייך זה וצ"ע) או כמ"ש הרמב"ן בס' הזכות בפ' מי שאחזו דע"כ צריך שיאמר לה הרי את מגורשת דהרי בגט צריך שיאמר לה דברים שמשמען לשון גירושין כמ"ש הרמב"ם ומביאו בש"ע, וא"כ אם אמר לה קודם התנאי הוי מעשה קודם לתנאי (ולפי מה שכתב המש"ל דמה שאומר תחלה הרי זה גיטך ובו תהי' מגורשת אינו שייך להתנאי כ"ש דקשה דלא מקרי מעשה קודם לתנאי ודוק ואפשר לחלק דבלא כפלי' אף המש"ל מודה ודוק) ואם אמר לה אח"כ הוי לאו קודם להן, אמנם זה יש לדחות דבעסוקין באותו ענין א"צ שיאמר כלום. נחזור לענינינו דעכ"פ דברי התוס' והרא"ש דמשמע מדבריהם דמטעם ת"כ קשיא להו ולדידי צ"ע דלענ"ד מטעם ת"כ לק"מ משום דאמר הלאו רק דהוי להו להקשות דהוי מעשה לקודם לתנאי או לאו קודם להן

ולשון הה"מ שהביא הב"י בסי' קמ"ו סק"ד צ"ע שהעתיק בפשיטות אע"ג דמכלל לאו נשמע הן מ"מ כיון שלא הזכיר גירושין בפירוש אינה מגורשת כן העתיק הב"י דברי הה"מ ודבריהם תמוהין דנראה ברור דמאן דס"ל דלא בעי כפילא ס"ל דאמרינן מכלל תן נשמע לאו כמבואר בשבועות וקידושין גבי אל יכך. ויברכך ע"ש וא"כ הוי כהזכיר בפירוש לשון גירושין רק דהרמב"ם לשיטתי' דפסק כר"מ דבעינן ת"כ ולא ס"ל מכלל הן נשמע לאו ואולי זה בעצמו כונת הה"מ אע"ג דמכלל הן נשמע לאו לא מהני דס"ל כר"מ ולא הוי כאילו הזכיר גירושין בפירוש ודוחק, ועיין בט"ו שכ"כ וצ"ע על הש"ע ורמ"א שלא כתבו בדין זה דלמאן דלא בעי תנאי כפול הוי גט והוי להו לכתוב דיש לחוש לחומרא, נחזור לענינינו לפי מה שבררנו אין חילוק בין גיטין לדיני ממונות ובכל דוכתא אזלינן בתר אומדנא וגילוי דעת היכא שיש אומדנא וגילוי דעת מהני ג"כ בגיטין דלא כמהרש"ל וב"ח ומור"ם אלשי"ך אמנם מ"ש מור"ם מלובלין ז"ל דבעובדא דאיזהו נשך משמע מדברי התוס' והרא"ש דאי אמרה קודם לא בעינן ת"כ או אפילו אח"כ אי לא הוי אמרינן דהוי פטומי מילי משום דהוי אומדנא דמוכח והביא ראי' מדברי רשב"א שהביא ב"י בטור הרביעי סי' ר"ז דאם אמר לו ע"מ כן אני מוכר לך וכן מדברי הטור שם עיי"ש אני תמה מאוד שאין זה ענין לת"כ חדא דאנן ס"ל אחריות ט"ס וצ"ל דמיירי שהתנה מתחלה קודם שלא באחריות וא"כ כיון שהדר בי' ואמר שמקבל אחריות בטל לי' דבורא קמא וממילא חייב באחריות דאחריות ט"ס ולכך אי לא הוי פטומי מילי לא בעי כפילא ועוד דתנאי דאחריות אין לו לכפילא ולא דמי לשאר תנאים דש"ת באים לבטל המעשה ולכך בעי כפילא אבל חיוב אחריות שמקבל המוכר על עצמו אין מבטל שום מעשה רק שמשעבד נפשי' אם יטרפו ממנו דיהא חייב לשלם ולעולם אין מעשה המכירה בטל מחמת התנאי רק דמחויב לשלם כמו ערבות ובשום אחריות לענ"ד לא בעינן ת"כ ובאמת מור"ם עצמו הביא דברי התוס' והרא"ש בגיטין (ובהכי ניחא חת שהקשו התוס' גיטין דף ע"ה מפטומי מילי משכ"מ ואמאי לא הקשו מלוקח אלא דבלוקח ודאי לא בעי תנאי כפול כ"ד בנו הק' נ"צ מרגליות) כמבואר בדבריהם דבעובדא דאיזהו נשך אי לא הי' פטומי מילי אפ"ה לר"מ בעינן ת"כ והא דאצטריך לטעמא דפטומי מילי היינו לרבנן, והנה הסמ"ע בתשובת גאוני בתראי רצה לחלק דבאיזהו נשך דמיירי הרא"ש באמרה קודם המעשה אז הוי אומדנא דמוכח שפיר ולכך לא בעי ת"כ אבל בגיטין קושית התוס' על ההוא עובדא דמיירי באמרה אחר הכתיבה דאז אפי' לא הוי פטומי מילי אין כאן אומדנא אבל בדידי' אין חילוק אף אם אמר קודם המעשה ליכא אומדנא וחילוק בין אמירה דידי' לדידה, והב"ח בחדשות השיג עליו דאין לנו לבדות חילוקים מלבינו ובאמת נראין דברי הב"ח בדברי התוס' והרא"ש דאי סק"ד דיש לחלק בין אמירה דידי' לדידה מנ"ל להקשות דילמא גם אחר הכתיבה יש לחלק בין אמירה דידי' לדידה אמנם לקמן יתבאר דבעובדא דמור"ם שפיר יש לחלק אמנם מה שהשיג הב"ח בחדשות על מור"ם מלובלין שפי' דברי התוס' שנתרצה בפירוש ואמר שרוצה לגרש בלי תנאי וע"ז כתב הב"ח שהוא טעות גמור דאם כדבריו לא הוי מקשה התוס' מידי לרש"י ור"ת וכן הקשה הפ"י וי"ל דבאמת רש"י ור"ח מוקי לה ההיא עובדא דאיזהו נשך בכך שנתרצה בפירוש והב"ח כתב דהא דלא תירצו התוס' באמת על מה שהקשו על שיטת רש"י ור"ח דהכא מיירי שנתרצה בפירוש היינו משום דס"ל להתוס' דכה"ג שאמר בפירוש שרוצה ליתן בלא תנאי אף אם לא הוי פטומי מילי לא הוי אמרינן אדעתא דידה קא גמיר ויהיב גיטא משום דודאי אדיבורא קמא סמיך, ובאמת לענ"ד אין ראיותיו מוכרחות ולא דמיא להכא דנראין הדברים להיפך כיון דאנגיד ואתנח והיא באת לנחמו בדברים ונתפייס בהם אדרבא אמרינן שחזר בו ואדעתא דידה יהיב אמנם בפשיטות יש ליישב דאי סק"ד דמיירי דאמר בפירוש בתחלה בלא תנאי הא לא"ה לא הוי פטומי מילי א"כ הו"ל לגמרא לפרושי דמיירי בהכי כמו בעובדא דמקמי הכי דפירשו בגמ' בהדיא דזבין שלא באחריות משום דמן הסתם אחריות ט"ס וא"כ גם הכא אי סק"ד דמיירי דוקא בכה"ג הא לא"ה סתם ש"מ אם עומד חוור בגיטו משום אומדנא הו"ל לגמרא לפרושי דהכא מיירי שאומר בהדיא תחלה בלא תנאי, אמנם נראה ליישב דברי מור"ם דבאמת אף לשיטת התוס' דס"ל דסתם ש"מ ליכא אומדנא אפ"ה ע"כ מיירי שאמר תחלה בלא תנאי ולא הי' צריך לגמרא לפרושי ואפ"ה מקשה התוס' שפיר לשיטת רש"י ור"ת דלכאורה עוד קשה אמאי לא מקשה תיכף על הא דאמר רב וביד פטומי מילי הו"ל להקשות דבלא"ה יכול לחזור בו לשיטת רש"י ור"ח משום אומדנא ולמה נטרי' עד המסקנא דאיהו גופא אדעתא דידה כו' לכן נלע"ד דבאמת התם ליכא לאקשויי דמצינן ליישב כגון שאמר בהדיא בלא תנאי אבל כאן מקשה שפיר כיון שפרש"י במסקנא דבאמת אדעתא דידה קא גמיר ויהיב רק דהיא עצמה אמרה פטומי מילי א"כ ע"כ צ"ל אף דאמר תחלה שרוצה ליתן בלא תנאי אפ"ה כיון שאנגיד ואתנח והיא באת לנחמו חזר בו ואילו לא אמרה פטומי מילי הי' הגט בטל רק דהיא עצמה אמרה פטומי מילי א"כ ממילא לשיטת רש"י ור"ח אף דאין הגט בטל מטעם אמירה דידה מ"מ לבטל מטעם אומדנא כיון שחזר בו מדיבורו הראשון וא"ל אף שחזר בו לא חזר לגמרי רק סמך על דבריה והיא אמרה פטומי מילי דא"כ מאי קאמר מתו דתימא הוא גופא אדעתא דידה וכו' אדרבא אי לא הוי יהיב אדעתא דידה הוי הגע בעל משום דחזר בו ואיכא אומדנא רק דוקא כיון דאדעתא דידה יהיב ואיהי אמרה פטומי מילי לכך לא בטיל גיטא ודוק ומקשה התוס' שפיר ומה שנלע"ד בדעת מור"ם מלובלין הא דבאמת דחקו לתוס' לפרש לפי שיטת מור"ם מלובלין דמיירי