תשובות הרא"ם חלק ג מט

הטעתו אבל הטעתו פי' אם אמרה לו אני כהנת ונשאה ע"ד כן הוי כאלו כפל לתנאו ואם אמר לה ע"מ שאת כהנת הי' צריך לכפול תנאו שכבר. ירד לספק והי' לו לכפול תנאו אבל השתא דאמרה היא הימוני הימנה וא"צ לכפול עוד וכתב עוד אע"ג דכתב הר"ן במי שאחזו דגבי מש"ר ואיילונית לא מהני גילוי ובעינן כפלי' לתנאו היינו במש"ר מי לא אפשר שאינו והוי ספק אבל הכא הימוני הימנה ולא נסתפק, אי נמי טעמא דהכא שהיא הטעתו ובאמת גם הכא אילו הוא הטעה א"ע הוי קידושין, עוד כתב שם והר"ן ז"ל לא אמרה זולת ההיא דכהנת שאם הטעתו ואמרה שהיא כהנת הו"ל חקת טעות שלא עלתה על דעתו שהיא משקרת כדי שיתנה עליו אבל בע"מ שאני כהן הואיל וכבר נכנסו לספק בדבר בעינן שיכפול תנאו וזה טעם הר"ן שכתב גבי איילונית שצריך תנאי אע"ג דאיכא אומדנא משום דע"כ מיירי שלא הי' לה כל סימני איילונית שהרי הי' לה בנים אח"כ וכיון דהי' לו ספק צריך לכפול תנאו העתקתי דבריו בקצרה ודפח"ח ושפתים ישק מד"ן (ובדבריו מיושב מה שלא הביא הר"ן ראי' מש"מ ומברחת דאין הלכה כר"מ, אמנם הדבר ברור דלשיטת התוס' אין לחלק דהרי הקשו מש"מ ומברחת ועיקר החילוק לשיטת התוס' דבעינן שיהא אומדנא מצד מעשיו ודוק, וכתבתי באריכות במקום אחר)

אמנם בדעת הרמב"ם י"ל כמ"ש במלחמות דהיה לה סימני איילונית ולא עלה על לבו שהוא חולי אחרת ולכך בלא התנה עדיף טפי אבל אם התנה אם את איילונית הרי גילה דעתו שנסתפק וצריך ת"כ, ואין להקשות לפמש"ל ליישב קושית הריטב"א דבשכ"מ לא בעינן כפילא א"כ אמאי איצטריך שמואל בגיטא דשכ"מ כפילא דז"א לא מבעיא לשיטת ר"ת דס"ל דבגט שכ"מ ליכא אומדנא ודאי בעינן כפילא אלא אפי' לשיטת רש"י ור"ח דבגט שכ"מ איכא אומדנא אליבא דרב הונא כבר כתבו התוס' דף ע"ב ע"ב דשמואל ודאי פליג על הונא ואף אם נימא דס"ל כרבה ורבא דחיישינן שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה א"כ מטעם וה בעצמו בעינן כפילא וכן פי' הב"ח דברי הטור בחיבורו סימן קמ"ה ובתשובות החדשות יעוי"ש אף דלכאורה יש לפקפק לפמ"ש הטור שם בסוף הסי' דמעכשיו אם מתי לא הוי תנאי רק קביעות זמן מ"מ דברי הרא"ש צריכין ביאור דא"כ למה איצטריך שמואל כפילא דהרי שמואל מיירי במעכשיו, ועוד דהרי הרא"ש פסק כר' יוסי דהיא ספק מגורשת דמספקא לן אי כוונתו שעה א' קודם מיתה או מעכשיו ממש וא"כ הרי הוא ספק תנאי והדרא קושית הב"י לדוכתא היאך פסק נגד הרמב"ם אע"כ צ"ל דדוקא בעובדא דהרא"ש דהוכיח דלא היה כוונתו לתנאי דהתנאי הי' כתוב אח"כ ע"ש, וגם היה כתוב מעת שאני בעולם ולכך כתב דהוי קביעות זמן, אמנם לענ"ד בחנם דחקו עצמם בלשון הטור ומאי דקשי' להו לשון הטור ושכ"מ שאמר מעכשיו אם עמד אינו חוזר אע"ג דמתנה אינו כן, וע"ו הקשו הסמ"ע בתשובת גאוני בתראי והב"ח בחדשות וכן נראה דהוי קשיא לי' להב"י בבד"ה דהרי במתנה במעכשיו אינו חוזר אני תמה דהרי בהדיא כתב הסמ"ע בעצמו בסי' ר"ן וכ"כ בדרישה דבמצוה מחמת מיתה אף במסר מעכשיו אם עמד חוזר (ורב הונא ודאי מיירי במצוה מחמת מיתה כמ"ש הפני יהושע) וא"כ שפיר קאמר הטור ובמתנה אינו כן וביותר לדעת הרמ"ה שהביא הטור תחלה שנראה בסמ"ע סי' ר"ן דלדעת הרמ"ה שהביא הטור סי' קכ"ה ודאי הדין כן דאפי' מסר שיקנה מעכשיו ואינו יכול לחזור. וליתנו לאחר אבל אם עמד חוזר וא"כ לשיטה זו איכא רבותא טפי בש"מ שנתן גט ואמר מעכשיו הוי ס"ד דאם עמד חוזר כמו במתנה ולא שייך גזירה שמא יאמרו קמ"ל דגם בכה"ג חיישינן וא"ל דמנ"ל להטור באמת האי דינא דילמא באמת באומר מעכשיו לא חיישינן שמא יאמרו לענ"ד ברור דיליף לה מדאיצטריך שמואל ת"כ ושמואל ודאי במעכשיו מיירי כמבואר בכל הפוסקים וא"כ הדרא קושית התוספת לדוכתא דלמה לי' ת"כ ת"ל דאיכא אומדנא וא"ל דס"ל כרבה ורבא ומשום גזירה שמא יאמרו הא במעכשיו סתם לא שייך האי גזירה (אע"ג דשמואל מיירי במעכשיו אם מתי דקי"ל כר' יוסי דהוא ספק אם מעכשיו או מעת שאני בעולם, אכתי הוי לי' לשמואל לתקוני מעכשיו לחוד וממילא הוי אומדנא ואם עמד יחזור כ"ש לשיטת הרמ"ה שהביא הטור וקאי עליו דס"ל דמעכשיו אם מתי נמי חל הגט מעכשיו), א"ו אף במעכשיו שייך האי גזירה ולכך כתב הטור שפיר דאף בש"מ שאמר סתם מעכשיו אם עמד אינו חוזר אמנם התוס' ודאי ס"ל דגם במתנה אינו חוור במעכשיו במצוה מחמת מיתה דהרי לדידהו אין חילוק בין מתנה דאיכא אומדנא לגט דליכא אומדנא רק אם המתנה הי' לאחר מיתה והגט מחיים וגדולה מזו מבואר, משיטת התוס' בפ' מי שאחזו שהקשה רבינו אלחנן בההיא עובדא דאיזהו נשך בההיא ש"מ דכתב גיטא לדביתהו כו' אי קיימית דידך אנא וקאמר התם דהוי פטומי מילי משמע דאלו התנה הוא בלשון תנאי הוי תנאי ת"ל דלא כפלי' לתנאי' וכתבו דלרבנן קאמר דלא בעי כפילא משמע דלר"מ לא מהני ומשמע דלשיטת התוס' מיירי התם במצוה מחמת מיתה דאל"ה לא הוי מקשה על שיטת רש"י ור"ח מידי וא"כ משמע במתנת ש"מ אפי' אמר אם אעמוד אחזור אפי' אם עמד אינו חוזר ובעינן כפילא וצ"ל דלא מקרי לדידהו גילוי דעת ואומדנא כיון שאין מעשיו מוכרחים כלל דהרי נותן מעכשיו והוי כמתנת ברי לכך לא מהני גילוי דעת וכמש"ל

אמנם לשיטתם דס"ל דרב הונא דאמר גיטו כמתנתו מיירי במהיום כי היכא דלא תיקשי מדשמואל י"ל שגה זה הוכיחו מדשמואל דאל"כ למה לי' למימר אם מתי יהא גט כיון דמיירי מעכשיו לימא הרי זה גיטך מעכשיו ממש ואם לא מתי לא יהא גט ואין לומר דהוי מעשה קודם לתנאי ת"ל דבש"מ הוי גילוי דעת ואומדנא כמו במתנת ש"מ אם מסר לו ואמר הריני מזכה לך ואם אעמוד אחזור בי דמהני מטעם אומדנא ולדידהו אין התנאי מגרע כח האומדנא וגילוי דעת ואם נימא דגם התוס' מודה דשייך שמא יאמרו אם יכול לחזור מכח האומדנא א"כ למה הקשו על פי' רש"י ור"ח אלא ע"כ דס"ל דגם ש"מ ומצוה מחמת מיתה שאמר מעכשיו אם אעמוד לא תהא מתנה לא הוי אומדנא כיון שמסר לו מעכשיו הוי לגמרי כמתנת בריא (ואין כאן אומדנא כלל ובעי תנאה ולכך בעי כפילא) וצריך כפילא וגם בלא"ה דברי התוס' צ"ע במ"ש דא"כ מאי מקשה הגמ' פשיטא כו' וצל"ע גדול דהרי לא נזכר שם בגמ' פשיטא רק דהגמ' מקשה כיון דאמרת פטומי מילי ע"כ לא ס"ל כרב הונא רק כרבה ורבא אם כן ממילא אף דל"ה פטומי מילי אין הגט בטל דאטו בדידה קיימא למישדא תנאה, עוד צל"ע בדברי התוס' פ' מי שאחזו מה שהקשה דאפי' התנה הוא לא מהני משום דבעינן כפילא משמע דעיקר הקושיא מת"כ ולדידי צ"ע דנראה דלשון אי קיימת דידך אנא הוי לשון תנאי גמור דמהני לרבנן דאי לא הוי לשון תנאי אף לרבנן לא מהני אי ליכא אומדנא ואי איכא אומדנא אף לר"מ מהני וכמש"ל ובלא"ה ודאי אם אמר ואי קיימת דידי את הוי תנאי גמור וא"כ צל"ע לפמ"ש הרא"ש בתשובה שהבאתי לעיל דעיקר הטעם דבעינן תנאי כפול דלא אתי דיבור ומבטל מעשה במכלל הן נשמע