תשובות הרא"ם חלק ג מח

ומבטל מעשה וא"כ כיון שהגילוי דעת מבטל המעשה ע"י האומדנא ק"ו באתני ולא כפל דמבטל עם האומדנא אבל היכא דאתני ולא כפל וליכא אומדנא אף התנאי לא מהני ובעינן כפילא דכל דבעינן תנאי בעינן כפילא אבל היכא דלא בעינן תנאי לא בעינן כפילא וכן הוא מבואר בלשון הרא"ש בב"ב ולפמ"ש הדברים פשוטים בכונת התוס' והרשב"א פ' השולח דכונתם דכאן ליכא גילוי דעת גמור דמהני דליכא אומדנא דמוכח מצד המעשה שהאמת אתו שלולי זאת לא הי' מגרשה דהרבה שוהין עם נשותיהן ואין מגרשין בשביל זה ויש לומר עילה מצא וגירשה כמבואר בירושלמי והביאו הרשב"א שם והרמב"ן בנדה סוף פרק ראשון ולכך בעינן כפילא ואתלי ולא כפלי' לתנאי לא מהני

ואני תמה על מור"ם אלשיך אחרי שפירש בדברי הרמב"ם לחלק בין האומדנת וגילוי דעת מדוע לא פי' כן בדברי התוס' וכן פי' הפ"י דברי התוס' בגיטין ולכך אפילו לרבנן ליכא אנא לעז כיון דליכא אומדן עם הגילוי דעת ולא תנאי ממש, והר"ן שהוכיח דבעינן ת"כ ולא מהני גילוי דעת ממש"ר ואיילונית אפשר דס"ל דהוי אומדנא עם גילוי דעת או שאינו מחלק בזה ויתבאר עוד לקמן, אמנם דעת והרמב"ן הביאו הרשב"א בגיטין וכן הוא בריטב"א קידושין דלר"מ דבעי תנאי כפול ותנאי קודם למעשה וכו' לא מהני שום אומדן דעת רק דוקא תנאי כפול יוכל התנאי כתנאי ב"ג וב"ר רק דלרבנן דר"מ דסגי בתנאי אפי' לא כפלי' ואפי' מעשה קודם לתנאי מהני ואף אומדן וגילוי דעת דס"ל דאין לחלק, ובאמת לר"מ מתנת שכ"מ אינו חוזר כשעמד. אמנם דעת הרשב"א בשם התוס' וכן כתב הר"ן בקדושין גבי דהאי דזבין ארעא דאף לר"מ מהני גילוי דעת רק היכא דאתני ולא כפל גרע דהוי כמפליג בדברים דכיון דלא אתני כהלכתו דעתו הי' שיתקיים המעשה אף אם לא יתקיים התנאי ועיין ברמב"ן בב"ב דף () מ"ש בשם ר"ת ונראה מדבריהם אף באומדנא דמוכח דלא בעינן אף גילוי דעת אפ"ה היכא דאתני ולא כפל גרע וכן מבואר בריטב"א קדושין שהקשה על שיטה זו דא"כ שכ"מ שנתן במתנה והתנה אם מתי גרע. ובאמת אין זו קושי' לענ"ד אף לשיטה זו דס"ל דכל שלא התנה כהלכתו מגרע כח האומדנא (דלא מבעי' בסתם מתנת ש"מ דלא הוי תנאי כלל ודמי לנותן לאחר זמן דלא בעי תנאה כלל כמ"ש הרמב"ם וש"ע סימן קמ"ד וכן הוא ברמב"ן במלחמות במס' ביצה אלא אפי' במסר במעכשיו לדעת הסוברים בעמד יכול לחזור אפ"ה לק"מ) דכבר כתב הרמב"ן במלחמות פ"ב דביצה דבשכ"מ אין ענין לתנאי כפול, ונראה לע"ד הטעם משום דעיקר דמדלא התנה כהלכתו הי' דעתו שיתקיים המעשה אף אם לא יתקיים התנאי והוי כמפליג בדברים ובשכ"מ לא שייך זה משום דאמרינן שהוא בהול ומה"ט מהני בשכ"מ כתבו בגט ואע"ג דלא אמר תנו וכן מהני הולך אע"ג דלא אמר זכי מטעם זה כמבואר בסמ"ע סי' קכ"ה ס"ק ל"ד וכן מוכח ברמב"ן בספר הזכות בגיטין פ' מי שאחזו דלשיטה זו אפי' באומדנא דמוכח כל דאתני ולא כפל מגרע גרע לר"מ. אמנם ודאי הדבר ברור דאף לשיטה זו כל היכא דגילה דעתו וליכא אומדנא כ"ע מודה דלא מהני אף לרבנן דאל"כ לעולם א"צ שום תנאי רק היכא דאיכא אומדנא וגילוי דעת בזה יש חילוק דלרבנן מהני ולר"מ בעינן ת"כ וכאשר יתבאר עוד לקמן, ולפע"ד שיטה זו היא שיטת הרמב"ם דפסק כר"מ דבעינן ת"כ ואפ"ה פסק דמהני אומדנא וגילוי דעת וס"ל היכא דלא אתני כהלכתו מגרע גרע וזה כוונת הה"מ הנ"ל, ואם כן שפיר פסק הרמב"ם דבאיילונית אף בלא אמר כלום לא יחזיר רבא מוקי מתני' באתני ולא כפל לתנאי היינו בתנאי ממש ולא בגילוי דעת רק בתנאי ממש, ולכך לר"ח יחזיר משום דליכא קלקול דאף אם לא התנה כלל הי' קלקול מ"מ עכשיו דאתני גרע ספי וליכא קלקול אמנם הרמב"ם הביא המשנה כצורתה לאשמועינן דאף גילוי דעת לא בעינן באיילונית כמו ברואה מחמת תשמיש משום דאיכא אומדנא דמוכח. והא דלא הביא הדין באתני ולא התנה כהלכתו, דלא הי' צריך להביאו דכבר כתב כמה פעמים דהיכא דאתני בעינן ת"כ אמנם במש"ר ונדרים מיירי בגילוי דעת בלא תנאי וי"ל דגם הרמב"ם מודה דבעינן גילוי דעת וס"ל דעם הגילוי דעת הוי אומדנא דמוכח ומאן דלא חייש לקלקולא ס"ל דלא הוי אומדנא דמוכח כמש"ל בשם הירושלמי דעילה מצא. (ויותר נראה דהרמב"ם ס"ל אף במוציא ש"ר ונדרים אף בלא הגילוי דעת בשעת הגט הויא אומדנא דמוכח וכמ"ש הפ"י שם) דאם יש לחלק בין איילונית למוציא ש"ר לא הוי מקשה הגמ' דר"י אדר"י ובמ"ש נתיישבו כל הקושיות שהקשו על הרמב"ם דוק ותשכח אמנם יש להוסיף נופך וי"ל בשיטת הרמב"ם להיפך דגם באיילונית דכל דאתני ולא כפל מהני להרמב"ם ולא הוצרך להביאו כאשר יתבאר. דהנה הרמב"ם פסק כהגאונים והרי"ף דבמעכשיו לא בעינן ת"כ ונתן הראב"ד טעם הביאו. הרא"ש והרשב"א בגיטין פרק מי שאחזו כיון דהמעשה חל מעכשיו בתנאי חאיל, משא"כ בתנאי דאם שבא לבטל המעשה שלא יחול מעכשיו ולפ"ז הדבר פשוט בתנאי דשעבר כמו במש"ר ונדרים ואיילונית דמעכשיו חייל המעשה לא בעינן ת"כ ומה שכתב מור"ם אלשי"ך בתשובה הנ"ל דהרמב"ם יליף דין זה דע"מ לא בעי כפילא מהא דע"מ שאני כהן כו', לענ"ד לא דק דהתם אפי' בתנאי דאם לא בעינן כפילא כיון דבתנאי לעבר הוא והויא כמעכשיו ולא בעינן כפילא, ומזה בעצמו יליף הרמב"ם דבע"מ לא בעינן כפילא דכמעכשיו דמי, ומכאן מוכח דבמעכשיו לא בעי כפילא. ועוד דהרמב"ם יליף האי דינא דבע"מ לא בעי כפילא מע"מ שתשמשי את אבא ודומיהן כמבואר ברשב"א בגיטין ועיין במש"ל מה שהקשה מסוטה, אמנם קושייתו יש ליישב וכתבתי במקום אחר אבל מאיילונית לכאורה קשיא ואמנם בלא"ה הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן השיגו עליו מכמה משניות דמשמע דר"מ אפי' בתנאי דע"מ ומעכשיו בעי כפילא, ובזה צריכין אנו לדברי הלח"מ די"ל אף דלר"מ אפי' מעכשיו בעי כפילא אנן לא קיי"ל כוותי' מחמת דסתמא דמשניות לא משמע כן. (שוב מצאתי בדברי אמת שכתב ג"כ דלר"מ אף מעכשיו בעי ת"כ רק דאנן ס"ל כרבי דמעכשיו לא בעי ת"כ ועיין בסוף הספר מה שכתבתי שם) וא"כ לפ"ז באיילונת אף באתני ולא כפל מהני משום דהוי כמעכשיו לדידן אמנם לר"מ באתני ולא כפל גרע טפי כמש"ל (והא דלא כתב הרמב"ם הדין באתני ולא כפל משום דכבר כתב דכל מעכשיו לא בעי כפילא) וברישא גבי מש"ר ונדרים מיירי בגילוי דעת לכך לר"מ מהני דס"ל דהוי גילוי עם אומדנא ולרבנן דלא חיישי לקלקולא ס"ל דליכא אומדנא אבל אם הי' בלשון תנאי הי' הדין בהיפך דלדידן הוי קלקול אף דבעינן ת"כ הכא הוי מעכשיו ולא בעינן כפילא ולר"מ לא הוי קלקול דס"ל גם במעכשיו בעינן כפילא וכיון דאתני ולא כפל גרע, ואף לפי מה שפירש מהרי"ט דברי הר"ן (ובמקום אחר כתבתי דמדברי הר"ן אין הכרע] יש ליישב דעת הרמב"ם דז"ל מהרי"ט בקידושין על דברי הר"ן שכתב על המשנה כסבור הייתי שהיא כהנת מקודשת מפני שלא הטעתו וכתב הר"ן דהא דסמכו למשנה זו כאן לפלוגתא דתנאי כפול לומר דמי שגילה דעתו שע"ד כן הוא עושה הוי כאלו כפל לתנאו והיינו דתנן מפני שלא