תשובות הרא"ם חלק ג מו

עוד יש להמתיק הדברים דהרי אנו סבירא לן דלא אמרינן מכלל הן נשמע לאו א"כ מאי מהני מעכשיו דאכתי במאי מתבטל המעשה וצ"ל דלא שייך ביטול מעשה כלל דמתחלה לא חאיל המעשה כי אם בתנאה, וא"כ זכינו לדון אם הי' כבר מעשה ועכשיו בא לבטלה לא אמרינן מכלל הן נשמע לאו ולדעתי הוא נכון מאד וברור ועוד דק"ו הוא דהרי אפילו גילוי דעת בלא שום תנאי לא מהני לבטולי גיטא ק"ו היכא שהוא בדרך תנאי דגרע טפי והדבר ברור אצלי אם אמר לא יתבטל הגט אם תתן לי מאתים זוז ואם לא תתן יהי' הגט בטל דמתגרשת מעכשיו כיון דלא נתבטל מעולם ונתן לה לשם גרושין ואם אמר לא יתבטל כו' ולא כפלי' אף להסוברים דבמעכשיו לא בעינן כפילא מ"מ לא אמרינן מכלל הן נשמע לאו לבטל המעשה והגט שכבר נעשה כיון שלא בטלו בפירוש וזה ברור ואמת (ואע"ג דלהרמב"ם ע"כ הגט כל שלא נתן ליד האשה לא הוי מעשה כיון דיכול לבטלו ואי חשיב מעשה לא אתי דיבור ומבטל מעשה ז"א דהא כיון דנותן לידה ואינו מתנה על הנתינה א"כ כיון שנותן לידה [נטשטשו כאן איזה תיבות. ונ"ל דצ"ל שוב הרי] הכתיבה נעשה גמר מעשה והוא מתנה שיהי' בטל למפרע הכתיבה אחר [חסר גם כאן איזה תיבות, ונ"ל דצ"ל שהמעשה נגמר]. ומ"ש ואינו רוצה לגרש מעכשיו, אין הכוונה בתנאי דמעכשיו דא"כ הול"ל מעכשיו על תנאי רק הכוונה שאינו רוצה לגרש מעכשיו בהחלט בלא תנאי) ות"ל נתגלה לנו טעמו של רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל מה שלא נתגלה לראשונים, ויה"ר דכד שכיבנא יפוק לותי אוכי"ר

שייך לכאן עוד תשובה מענין זה לק"ק הנ"ל ותמצאנה להלן אחר תשובה הבאה כאן

סימן טז

תשובה להרב דק"ק טשערקאב

הנה רומעכ"ת לא ביאר הספק שלו. אמנם נראין הדברים שעיקר הספק הואיל שגילה דעתו תחלה שרובה לגרש ע"ת ממילא איכא אומדנא וגילוי דעת לפי ראות עיני כבודו דדעתו הי' דוקא לגרש ע"ת זולת ששכח לומר התנאי ובטעות הניח ליפול הגט ליד האשה, ולזה אבאר הנלע"ד. והנה בגיטין דף ס"ו אמר רב הונא גיטו כמתנתו מה מתנה, אם עמד חוזר כו', והנה דעת הרי"ף והגאונים דכל הארבע דתני להו במתני' יש להם דין מצוה מחמת מיתה והרא"ש וה"ר יונה חלקו ע"ו, זולת דהש"ע בסי' ר"נ סתם כדעת הרי"ף. והדבר ברור דגם לענין גט אם עמד חוזר בכל הני ד' דברים אליבא דרב הונא דהרי עיקרא דמילתא שכל הד' דברים שוין למצוה מחמת מיתה למדו מהאי דרב הונא דגיטו כמתנתו, אמנם אנן באמת לא קי"ל כרב הונא בהא משום דרבה ורבא פליגי ולא ס"ל דרב הונא כדאיתא בדף ע"ג משום גזירה שמא יאמרו יש גט לאחר מיתה. אמנם זקיני מור"ם מלובלין בתשובה סי' קכ"ג כתב דכל שגילה דעתו קודם הכתיבה לא שייך הגזירה דשמא יאמרו. אמנם לא הודו לו כל סיעתו וחלקו עליו גדולי דורו. והיות לפענ"ד יש מקום להצילו מכל ההשגות שהשיגו החולקים עליו. ואמינא ע"ז רבי משום דאתי מדוד מהפך בזכותי' וכו' אמרתי לבארן (עיקרא דהאי מילתא תלוי אי אזלינן בתר אומדנא וגילוי דעת בגיטין אם לאו צריך אני לבאר הנראה לענ"ד בזה) וצריך אני לבאר תחלה מ"ש הב"ח בתשובות החדשות להשיג על מור"ם מלובלין דבגיטין לא אזלינן בתר אומדנא וגילוי דעת והביא כן בשם תשובת רש"ל שכתב דלא אזלינן בגיטין בתר אומדנא וגילוי דעת. ואנהיר לן עיינין מהמוציא את אשתו משום ש"ר ונדר ואיילונית דבעינן תנאי כפול דוקא עכ"ל. והיות שראיתי למור"ם אלשי"ך סי' ע"ה שהאריך בענין זה והסכימה דעתו לדעת מהרש"ל וב"ח מראיה זו עצמה שהביא מהרש"ל ועוד הוסיף בראיות מהרב המגיד שכתב ודע שלדעת רבינו יותר מועיל בדיני ממונות גילוי דעת ואומדנא מתנאי שלא נעשה כהלכתו הרי שלא, אמרו גילוי דעת רק בדיני ממונות ועוד הביא ראי' מלשון הרא"ש בב"ב שכתב ושלשה חילוקים יש בדיני ממון ונדחק מאד בלשון הרשב"א פרק מי שאחזו וכן בלשון הרשב"א פ' השולח ע"ש. והנה לפי הראי' שהביאו מהא דמש"ר ואיילונית נראה מבואר דאפי' להחמיר לא אזלינן בתר אומדנא וגילוי דעת ואפי' לרבנן דר"מ דלא בעי תנאי כפול מ"מ תנאה בעי וגילוי דעת לא מהני וכן מבואר בסוגיא שם לשיטת התוס' דלרבנן דר"מ דלא בעי ת"כ אף אם גילה דעתו ולא כפל איכא לעו אבל קלקול גמור ליכא כיון שלא אחרו בלשון תנאי רק בגילוי דעת איכא לעז, ולר"מ אפי' לעז ליכא כיון דאילו אתני לא הי' קלקול כיון דלא כפלי' לתנאי ממילא בגילוי דעת ולא כפלי' למילתא אפי' לעז ליכא, ולרבנן דלא חיישי לקלקולא אף דס"ל דלא בעינן ת"כ ואפי' כפלי' למילתא אפי' לעז ליכא ואילו אמרו בלשון תנאי אף דלא כפלי' לתנאי הוי קלקול גמור. אמנם מור"ם אלשי"ך סתם דבריו ולא פירש מאיזה טעם יש לחלק בין ממון לגיטין, ואם נימא דכוונתו דדוקא לענין ממון אזלינן בתר גילוי דעת אבל לא בעריות בין בגיטין בין בקדושין א"כ תקשי טובא כיון דיש לחלק בין ממון לגיטין וקדושין לענין גילוי דעת דא"כ מאי מייתי הגמרא ראי' בקדושין גבי ההוא גברא דזבין נכסי' אדעתא למיסק לארעא דישראל דדברים שבלב אינם דברים מכמה משניות דמיירי בקדושין דהרי אין קדושין וממון שוים דהרי לענין קדושין אפי' בתר גילוי דעת בפירוש אפי' לרבנן דר"מ לא מהני ולענין ממון מהני אפי' לר"מ, וא"כ י"ל דגם דברים שבלב הוין דברים לענין ממון, ואם כוונת מור"ם אלשי"ך דדוקא לענין גיטין לא אזלינן בתר גילוי דעת משום דגילוי דעת בגיטין לאו כלום הוא וכנראה שם ממה שפי' דברי הרשב"א בפ' השולח וכן משמע שם בכמה מקומות בתשובה זו, ודעתו שאין לחלק בין גילוי דעת שקודם המעשה לגילוי דעת שאחר המעשה. ובאמת זה החילוק ברור וכן כתב הב"ח בחדשות (ואף דבגוף הקושיא שהקשה הב"ח מהא דב"ב דבגיטא גילוי מילתא ומשמע דמהני ובגיטין קיי"ל דגילוי דעת' בגיט' לאו כלום לק"מ דבב"ב מיירי באומר בפי' רק דקרי לי' גילוי דעתא שלא הזכיר האונס וז"ב) [נטשטשו איזה תיבות]. וכבר הארכתי בזה במ"א

ולפ"ד מור"ם אלשי"ך שאין לחלק א"כ אכתי תקשה לדידי' שהכריח כן מדברי הה"מ והרא"ש מדכתב שלשה חילוקים יש בדיני ממון משמע דבגיטין לא אזלינן בתר גילוי דעת דאכתי תקשה גם לדידי' דהיאך דקדק הה"מ והרא"ש לכתוב בדיני ממון יש ג' חילוקים דהרי גם בקדושין וכל הענינים הולכין אחר גילוי דעת זולת בדיני גיטין ואמאי נקטו בדבריהם דיני ממונות דוקא, ועוד דאם נימא דדוקא בדיני גיטין אין הולכין אחר גילוי דעת דגילוי דעת בגיטין לאו כלום הוא א"כ תיקשי הרי עיקר הוכחות התוס' דלא אזלינן בתר גילוי דעת גבי מש"ר ולא הוי קלקול גמור רק לעז בעלמא מדמצריך ת"כ אליבא דר"מ וא"כ אכתי